יכול להיות שאני טועה - אבל השבוע הוכרעו הבחירות בישראל. מחד-גיסא, התבררו כמה עובדות מטרידות במיוחד על
אהוד ברק שהפכו את הסיכוי שמישהו יחבור אליו לבלתי רלוונטי. ומאידך-גיסא, התגלה אופיה המכוער של החקירה שקיימו רשויות אכיפת החוק כנגד ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו.
ואם למישהו עוד היה ספק מה טיבה של החקירה נגד נתניהו, שלא חדלה, למעשה, אף פעם, למן היום הראשון שבו הוא נכנס ללשכת ראש הממשלה, בימים אלה הוא קיבל את התשובה: תמליל החקירה שהודלף לגיא פלג העיד כמאה עדים על-כך שבפרקליטות המדינה חיפשו כל העת, ללא הצלחה, צריך להודות, להראות שנתניהו נתן "תמורה" ל
ארנון מילצ'ן תמורת הסיגרים שהוא קיבל ממנו. שכן, בלעדיה לא מתקיימת עבירה כלשהי.
זה, למעשה, מה שביקש היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט למן הפעם הראשונה שבה הובאה בפניו הידיעה על "הסיגרים". הוא היה צריך לזרוק מן החדר את אלה שהביאו בפניו את קטעי הרכילות הללו אבל הוא לא עשה זאת. במקום לקיים את חובתו הבסיסית ולבחון חקירות נגד מי שקיבלו מיליונים שלא כדין הוא העדיף את תיק החקירה הזה.
מנדלבליט ידע, אומנם, שקבלת סיגרים ובקבוקי שמפניה איננה מהוויה עבירה פלילית. אבל זה לא הפריע לו להורות על "העמקת" החקירה. זאת, למרות שהוא ידע שלכל היותר יש בקבלת "מתנות" מעין הפרה של הוראות חוק שירות הציבור (מתנות). היועץ המשפטי לממשלה המשיך לשעוט קדימה. הוא חיפש את "התמורה". לפיכך, נשלח החוקר, כורש בר נור, ללשכת ראש הממשלה כדי לנסות ולחפש אותה. לא חקר האמת היה בראש מעייניו. מפקדיו ביקשו משהו אחר.
החוקר התרכז, אפוא, בשאלת הדרך שבה הגיעו ארנון מילצ'ן ושותפו העסקי, אזרח הודי העומד בראש אחת מהחברות הגדולות בעולם, לפגישה עם
מלך ירדן. החוקר חזר וטען בשאלותיו - כך עולה מן התמליל שהגיע לידיו של גיא פלג - שראש הממשלה הוא זה שעמד מאחורי הזמנת המסוק הצה"לי שהסיע את מילצ'ן ואת הנציג של החברה ההודית לירדן כדי לבחון מיזם משותף לירדן לישראל ולפלשתינים. בנימין נתניהו ענה שהוא לא זוכר - אבל בד-בבד הוא טען שהוא היה מעוניין בפרויקט שמשתלב עם חזונו להגיע ל"שלום כלכלי".
אבל החוקר, שנשלח למשימה מאוד ממוקדת, לא הרפה. הוא לא היה מעוניין ב"חזונו" של נתניהו. ההוראות שהוא קיבל, ככל הנראה, מלשכת היועץ המשפטי לממשלה, היו להשיג הודאה בטיפול בהטבה שקיבל, כביכול, מילצ'ן תמורת הסיגרים.
יכול להיות שבנסיבות אחרות לא ניתן היה לראות כל פגם בהתנהגותו של החוקר. גם לא בחוסר הנימוס שהוא נהג בנתניהו. אבל לנוכח ההדלפה הנוספת מתיק החקירה, זאת שהגיעה לידיו של אלי סניור, מקבוצת
ידיעות אחרונות, ברור היה שגם החוקר וגם מי ששלח אותו (קרי: היועץ המשפטי לממשלה ) ידעו את האמת.
אמת זאת התגלתה מתוך העדויות של ארנון מילצ'ן ושל עוזרתו הנאמנה, הדס קליין, במשטרה. שניהם, כל אחד בנפרד, סיפרו שאת המפגש עם המלך חוסיין ארגן ראש המוסד באותם ימים,
מאיר דגן, שראה, ללא ספק, את החשיבות שבקידום המיזם העסקי. הוא גם הצטרף לנסיעה לירדן. אולם מה שחשוב עוד הרבה יותר היא העובדה שהמסוק בכלל לא היה צה"לי. הוא נשכר מחברה ירדנית - ומי ששילם בעדו היה מילצ'ן.
כל זה היה ידוע, כאמור, לאביחי מנדלבליט - ובכל זאת הוא שלח את כורש בר נור כדי לנסות ולחלץ מפי נתניהו תשובות מפלילות. מה שהופך, בעיני, את ההתנהגות של כל הנוגעים בדבר למבחילה במיוחד. הם יודעים את האמת מפי מילצ'ן וקליין - ובכל זאת הם חותרים בכיוון שאותו הם הציבו כמטרה: ראשו של ראש הממשלה.
זה היה מסע ציד פוליטי. איש לא ממש חיפש את האמת. המטרה סומנה - והשוטרים יצאו לחפש "ראיות". במשך קרוב לארבע שנים הם עסקו בכך, ללא ליאות, תחת עינו הפקוחה של היועץ המשפטי לממשלה, מי שהרגיש, כנראה, שאם הוא ייכשל במה שהוא החל בו דרכו חבית המשפט העליון תהיה חסומה לעד.
כספים רבים נשפכו על עבודתם של מיטב החוקרים בלהב 433. ללא הרבה תוצאות. אלא שבמשרדי פרקליטות המדינה סירבו להכיר בכך שלא נפל פגם בהתנהגותו של בנימין נתניהו. עשרות פרקליטים בכירים גויסו למשימה. חלק מהם, לפחות, לא היו משוכנעים שיש בראיות-לכאורה שנאספו משום עבירה פלילית, אבל כבדה עליהם ידו של היועמ"ש. לכן, אגב, משכו שם, במשרדי פרקליטות המדינה, עוד ועוד את החקירה כשאת השמן למדורת הבזבוזים סיפקו מדליפים מתוך מערכת אכיפת החוק. ראש וראשון שבהם, אגב, היה מנדלבליט בעצמו. אינני יודע אם רבים עוד זוכרים את "המפגש האקראי" עם
דנה וייס. זה נראה מאוס - וזה היה כך.
עקבתי אחר ההדלפות ומקורן לא היה מוטל בספק. לעתים, הן יצאו מתוך חדרי החקירה. אבל בדרך כלל הן יצאו מתוך חדרי הישיבות של פרקליטי המדינה. שמעתי ראיון עם יוסי כהן, פרקליטה של
שרה נתניהו, והבנתי מפיו שלא אחת, בדרכו חזרה מישיבה סגורה, הוא כבר שמע "דיווח" על מה שהתקיים בישיבה שבה הוא נטל חלק.
תוך שימוש במשרתי-חצר שמשמשים אותם באולפני הטלוויזיה סיפרו "מדליפים בכירים" מה קרה בחדרים האפלים שבהם התכנסו אלה שפגעו, בסופו של דבר, בשלטון החוק יותר מכל עבריין מן השורה. פעמים רבות "המדליפים הבכירים", אלה שכונו מעת לעת גם "מקורות המקורבים לחקירה", גם הביעו את דעתם על טיב הראיות מבלי לגלות לציבור שההערכות שלהם מעידות בעיקר על משאלות הלב שלהם.
וגם לאחר ש"כתב החשדות" האומלל שהופץ ברבים, בדומה למה שעושים בחוגים חרדיים, כשרוצים לפגוע ביריב פוליטי, לא חדלו מנדלבליט ושותפיו בפרקליטות המדינה מן ההתנהגות הנפשעת שלהם. הניסיון שלהם לשפר עמדות בדרך של הדלפות מגמתיות פשוט מעורר חלחלה.
השימוע עוד לפנינו - ואני בהחלט מקווה שהוא יישמע בלב פתוח ובנפש חפצה - אבל מה שהתגלה בימים אלה מתוך תיקי החקירה לא מעורר הרבה תקוות.
