החלפת תפקידים בפרנסת המשפחה
"הכל בזכות אשתי יפה". כך היה נוהג לומר יוסף לוגסי למבקרים הרבים שפקדו את דירתו. "יפה היא המפרנסת של כל המשפחה", היה מסביר לשומעיו, "החלפנו תפקידים, אני טיפלתי בילדים והיא אפשרה לי להתמסר ליצירתי במשך 40 שנים ללא דאגות של פרנסה".
ציונות ומפעל התקומה, הכנסת אורחים ואהבת הזולת, קיימות ואיכות סביבה, כמוהם גם דו-קיום וחיים משותפים באחווה ובשלום בעיר המעורבת יפו, בה יצר את מפעל חייו - כל אלה היו נושאים הקרובים לליבו של יוסף לוגסי ובאו לידי ביטוי ביצירתו, העשויה כולה מחומרים ממוחזרים ופסולת בניין שנהג למצוא בשיטוטיו הרבים בעיר שכל כך אהב, יפו.
עשרות מיליונים של אבני פסיפס
בחודש אוקטובר אשתקד הלך לעולמו בגיל 69 האמן הרב-תחומי יוסף לוגסי ז"ל, לא לפני שהותיר אחריו מפעל חיים, אתר תיירותי מרהיב ביופיו וראשון מסוגו בעולם כמורשת לדורות הבאים. מדובר בדירת-גג אחת ברחוב יהודה הימית 26 ביפו, שהפכה למוזאון בית הפסיפס. גרם מדרגות מוליך אותנו לקומה הרביעית של הדירה הפרטית האוצרת בקרבה עשרות מיליונים של אבני פסיפס קטנות היוצרות סוגים שונים של 600 ציפורים ויותר מ-1,100 דיוקנאות עשויים מפסיפס של דמויות מופת המספרות את סיפור התקומה של עם ישראל, רובן ממאה ושלושים השנים האחרונות.
יוסף לוגסי, צייר ופסל היה אומר: "בעולם הזה, אלוהים הועיד אותי ליצור את היצירה הגדולה של תקומת העם היהודי בארצו". יוסף חיפש תחום וטכניקה שיישארו עמידים לאורך שנים (לאחר שראה שציוריו מתכלים בשמש) וכך בטכניקות אישיות שהמציא - יצר את יצירת דיוקנאות הפסיפס הגדולה והיחידה מסוגה בעולם. כבן לעולים חדשים ממרוקו, וללא כל תמיכה כלכלית משום גורם חיצוני, התפעל מהמפעל הציוני והחליט להותיר מורשת נצח לעם ישראל.
חיפושים בשוק הפשפשים ובערימות פסולת בניין
מגיל 30 הוא סובב בסמטאות יפו ובשוק הפשפשים, מחפש ומוצא ספרים עתיקים שדרכם לומד להכיר את דמויות המופת, גיבורי התקומה, החלוצים האמנים ומנהיגי העולם. בתוך כך, הוא נובר בערימות פסולת בניין, בשאריות ממטבחים ישנים וחומרים אחרים, בחיפוש אחר אריחי קרמיקה משומשים ושבורים בגוונים שונים, המשמשים אותו כחומרים ממוחזרים ביצירתו. מדי יום הוא שוקד על השלמת יצירתו בין 8 ל-12 שעות.
בין היתר היה מועמד לפרס ישראל על מפעל חייו ועל אמנותו הייחודית. יוסף מתעניין בארכיאולוגיה ונוהג לחפש עתיקות ואת שעותיו הפנויות הוא מעביר בנמל יפו באהבתו לדייג. במרכז סלון הבית ניצבת טלוויזיה המקרינה מצגת בה מתאר האמן את היצירה, את התהליך שקדם להחלטה ליצור ואת דרך עבודתו, והכל מטובל בהומור משובח ובסיפור חייו המפעים כבן למשפחת עולים.
כל עם ישראל על הקירות בסלון הבית
לא יהיה זה מוגזם לומר, שכל עם ישראל מצוי על הקירות בסלון הבית, על המרצפות ובמרפסת הגג. מצאנו כאן את דיוקנאות: גדולי האומה, הזמר העברי, חלוצים, נשיאי המדינה, הרמטכ"לים של צה"ל, מדינאים, מנהיגי המפלגות, אמנים ישראלים, סופרים, משוררים ואנשי רוח, חסידי אומות העולם מתקופת השואה, דמויות מהתנ"ך, אנשי בידור ותרבות, ישראלים זוכי פרס נובל, שחקנים מהארץ ומחו"ל, 11 הרוגי מינכן ושלמה המלך ונשותיו.
באחת מפינות החדר, מצאנו יצירה לה קרא האמן "חלל בחלל" המוקדשת ל
אילן רמון ובנו אסף, ובנוסף - דיוקנאות מן הזמר הערבי, כמו אום כולתום, פאריד אל אטרש ואחרים וכן מנהיגים ערביים שהשכילו להושיט ידם לשלום כמו סאדאת, המלך חוסיין, עבדאללה ומובארק. הדיוקן האחרון שיוסף יצר במהלך מחלתו היה של הנשיא האמריקני
דונלד טראמפ.
במרכז הסלון קיימת פסקה: "אם תרצו - זו האגדה" ומסביבה דיוקנאותיהם של מקימי המדינה. יצירה נוספת: "חי בר בקשב לדוד" הינו שטיח פסיפס ובו דוד המלך מנגן בנבל ובעלי חיים מסביבו. דמותו של דוד בן-גוריון הייתה אחת מן הדמויות הנערצות על האמן, שבמרוצת השנים יצר ממנו עשר דיוקנאות פסיפס.
בבית הוריו של יוסף בשכונת עג'מי ביפו צילמו כמה סצנות מהסרט קזבלן. האמן הציב את דמות הפסיפס של
יהורם גאון, האהובה עליו במיוחד, מתחת לתמונת הוריו כמחווה לסרט זה.
הידע האמנותי נשען על אינטואיציה וכשרון מולד
יוסף לוגסי נולד בשנת 1949 במרוקו, והוא הבן השלישי למשפחה בת 8 אחים ואחיות. בשנת 1954 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה במושב פרוונה (רוויה כיום) שבעמק בית שאן, שם ניתנה להוריו האפשרות לעסוק בחקלאות. משלא מצאו את משלח ידם בחקלאות, עברה
משפחתו בשנת 1955 למעברת בית שאן שם גרו עד שנת 1958, אז עברו למגורי קבע בשיכון בבית שאן.
אמו של יוסף, עליה, עבדה כתופרת, ואביו, אליהו, עבד כצבעי בעבודות מזדמנות והם מצאו את פרנסתם בדוחק. בשנת 1960 עבר יוסף עם משפחתו לדירת חדר בשכונת עג'מי שביפו. קשיי הפרנסה של משפחתו, אילצו אותו בכתה ה' לעזוב את ביה"ס בטרם סיים את מכסת לימודיו - ולסייע באחזקת הבית והמשפחה.
בגיל 9 החל לצייר והפך ברבות הימים לאמן רב תחומי. הידע האומנותי שלו, שאינו מבוסס על למידה פורמלית כל שהיא, נשען על אינטואיציה, כישרון מולד והתנסות רבת שנים בשדה האמנות ובתחומים מגוונים.
ההיכרות במועדון "טיפני" בתל אביב
יפה, רעייתו של יוסף, שסיימה מגמת חשבונאות בבית הספר "שאולי" ביבנה ושעבדה בחברת החשמל כ-42 שנים כמזכירה בכירה ופרשה בשנת 2017 לגמלאות כפרישה מוקדמת על-מנת לסייע ליוסי בעת מחלתו, היא המנהלת והאוצרת של "מוזאון בית הפסיפס" מאז פטירתו וממשיכה לקדם את מורשתו.
יפה עלתה לישראל ממרוקו ב-1959 בגיל שנתיים עם הוריה זהרה ואברהם אלקבץ. המשפחה התגוררה ביבנה. ב-1975, בהיותה בת 17, היא מגיעה לתל אביב לצורך בילוי בדיסקוטק "טיפני" שם נערכת ההיכרות הראשונה בינה לבין יוסף. כעבור שנתיים ב-1977 הם נישאים ולזוג שלושה ילדים: אבי, יפעת וירדן וששה נכדים. ב-11 השנים האחרונות דירתם השתתפה מדי שנה בפרויקט "בתים פתוחים" בתל אביב.
מוזאון בית הפסיפס פתוח לקהל הרחב ופוקדים אותו משך כל השנה מגוון מבקרים מכל הארץ ומכל הגילאים.
הכניסה למוזאון בתשלום ומתאפשרת החל מזוגות ועד לקבוצות של 40 איש וזאת בכל ימות השבוע להוציא שבת, בשעות גמישות למבקרים, תוך תיאום בטלפון - 054-6093919.
