על שנה ושינוי - והיום יותר מתמיד

הראשון לספטמבר כבר פה, אנו מלאי ציפייה שירדו הטמפרטורות ויצטנן האוויר (ורק האוויר) וממתינים בקוצר רוח שתפתח השנה הבאה עלינו לטובה. החזרה למסגרת, כולנו מקווים, תאפשר חזרה לשגרה, אך לא לפני המשוכה הבאה; ילדים רבים עומדים בפני שינוי מסגרת (לגן, לכיתה א', לביה"ס או אזור מגורים חדש), כל אלו משפיעים על רמת המתח כל יום שעובר ומתקרב לרגע האמת.

וכאילו זה לא היה מאתגר דיו מדי שנה, הפעם נוספה משוכת הקורונה, בה רב הנסתר על הגלוי... חלק מההורים הפוקדים מסגרות חדשות עדיין לא זכו להכיר כהלכה את הצוות והמבנה בו ישהו ילדיהם בשנה הקרובה. מה ההשלכות של מתח ההורים על הילדים לטווח הקצר והארוך ומה לעשות כדי להתחיל את השנה ברגל ימין:

הערכה עצמית מורכבת משתי סולמות;

א. סולם המסוגלות - אמונה כי אתמודד בהצלחה עם שינויים שהחיים יזמנו לי.

ב. סולם שמחת החיים - האמונה כי גם לי מגיע להיות מאושר.

אופן ההתמודדות שלנו עם שינויים ראשונים בחיים, משפיע רבות על תחושת המסוגלות והאושר שלנו בהמשך, ומכאן על ההערכה העצמית. הורים המלווים את ילדיהם בהתמודדות עם השינויים הראשונים, יכולים לסייע לילדיהם לפתח סולמות חשובים אלה להערכתם העצמית. התמודדויות טובות אלה ילוו אותם ככישורי חיים נחוצים להמשך. מנהלים הקולטים את אותם "ילדים שגדלו", יכולים לגלות מנהיגות, בסיוע לצוותים בהתמודדות עם שינויים הפוקדים אותנו בימים אלה חדשים לבקרים. ובפרט עוד קצת סבלנות להורים שעובדים עמכם בתחילת ספטמבר, למרות שגם אתם חיכיתם בקוצר רוח לתום חופשות הקיץ...

כהורים, עלינו לסמוך על הילדים, שידעו לדרוש את צרכיהם אפילו אם אינם מיטיבים לדבר. לכל ילד מנגנונים נפלאים, שהתמודדות מאפשרת לו להתוודע אליהם, להשתמש בם ולפתח תחושת מסוגלות דרכם. הילד הוא כמו עובד בארגון, ברגע שתסמוך עליו תופתע לגלות שלא יאכזב אותך (בייחוד אם תהיה עקבי למול בדיקת גבולות). תן לו כלים ושחרר את החבל. הוא ילמד לשחות בהנחה והשארת לו מצופים, ואת הלגיטימציה לטעות. המציאות חושפת אותנו לאורך החיים לתהליכי שינוי, פרידה והתבגרות, שהיערכות והתמודדות נכונה עם כל שינוי שכזה מחסנת אותנו לקראת ההתמודדויות הבאות. אם נהיה רגועים, נסמוך עליהם, נשדר להם שיש להם את כל הכלים להתמודד, כך נעניק להם את המתנה הגדולה מכל - נפרדות ועצמאות לחיים בוגרים.

"שינוי" הינו פער משמעותי מהמציאות לה הורגלנו, כך שבחצי שנה האחרונה הפכנו רובנו למומחי התמודדות עם פערים. סביר שחווינו את השלבים הבאים בהתמודדות עם שינוי המשפיעים על שביעות הרצון ותפקודנו; הלם, הכחשה, אידיאליזציה, מודעות, השלמה, חיפוש ופתרון. הבשורה הטובה היא - שמה שלא הורג - מחשל... מי שמצליח להתמודד באופן מיטבי עם השינוי ולהגיע לפתרון מספק, יוצא נשכר בתחושת העצמה, חוסן וצמיחה.

להלן סקירת השלבים בשינוי והמלצות כיצד לנהוג בכדי לצאת נשכרים:

1. הלם - תגובה ראשונית, המאופיינת בירידה מבחינה רגשית ותפקודית. הלם מאופיין לעיתים גם ב-"אלם" - הסתגרות ושתיקה. אך זה עשוי להיות השקט שלפני הסערה. לצליחת שלב ההלם - הכנה מראש ושיתוף; בניהול אנו מגדירים כי "השותפים לתכנון יהיו שותפים לביצוע", ובכך ניתן למנוע התנגדויות לשינוי. לכן ההמלצה לגננות/מורות חדשות, שטרם הספיקו - שלחו להורים צילום של הגן על פינות החמד השונות וכמה דקות של הכרות עם כל גננת. עודדו את ההורים לשלוח תמונות של הילדים וכמה מילים על-אודותיהם.

ולהורים - קחו את האושר לידיים, גלו יוזמה ונסו לקדם מידעים מרגיעים אלה, מההורים האחרים. הבינו שאנשי הצוות בעצמם בין הפטיש לסדן בהתארגנות אל המציאות החדשה. עם הילדים שוחחו על המסגרת הצפויה, שאלו לגבי החששות והעניקו הזדמנות להביען תוך מתן לגיטימציה. אם קשה לו לשתף שתפו אתם - בחששות שהיו לכם לגבי מעבר שאתם חוויתם וכיצד התמודדתם, והביעו אמונתכם בו, ביכולות התמודדותו ושאתם כאן בשבילו, לכל שלב שיתאים לו לשתף.

כאשר הם משתפים, אל תנסו לייפות את המציאות או לפתור אותה עבורם. למשל, אם החשש נובע מהיעדר חברים, אמרו כי ייתכן שבימים הראשונים, ישחק קצת לבד, אך שזוהי תקופה קצרה בה אתם סומכים עליו שיוכל ליהנות ממשחקים חדשים, ושבהמשך אתם בטוחים שימצא חברים חדשים. ניתן גם לתת לו לבחור משחק/ספר אטרקטיבי לתקופת ההסתגלות (משחק קלפים/כדור - בתיק לכיתה א' מצרך מומלץ בחום). בכל מקרה - אל תעבירו לילדים את חששותיכם, וזכרו שהם שומעים וקולטים הכל, גם כשנדמה שהם ישנים, אז זה לא הזמן לשיחות קיטורים על המסגרת....

אם החשש הוא מהמסגרת החדשה, הסבירו לו מה צפוי שם, חפשו סרט/ספר מעורר השראה על התמודדות דומה, בקרו באזור, החלו לתרגל חומרים שהוא עתיד להתעסק בהם, בכדי להפוך את העתיד הלא נודע לידידותי יותר למשתמש... בכל מקרה הכינו אותו לכך שבכל שינוי יהיו הפתעות לטובה וגם אתגרים, ושדרו אמונכם בו וביכולות להתמודד עמם.

2. הכחשה - מנגנון הגנה המסייע לנו להכחיש השינוי, ולהמשיך בתפקוד הקודם. אולם, עד מהרה, ההכחשה נפגשת עם המציאות ונסדקת. רובנו נערכנו לנפילה הראשונית של שלב ההלם, ועם ההכחשה אנו שוגים לחשוב כי השינוי כבר מאחורינו, ולהיתפס לא מוכנים לנפילה המשמעותית יותר. שדרו את האמון שלכם במסגרת והיו עקביים לגבי כך. תנו לכך לגיטימציה לשלב, ואפשרו אוזן קשבת, בזמן הנכון - לא ללחוץ, אך גם לא להיכנס לשאננות שהמעבר חלק. יש ילדים שיקלטו את השינוי רק כעבור מספר ימים. במסגרות עבודה כשקולטים/נפרדים מעובד - ההמלצה לערוך בדק בית כעבור מספר ימים, ואנשי חינוך - הכינו את ההורים לאפשרות הזו. בכל מקרה שמרו כוחות הכלה וסבלנות לשלבים הבאים:

3. אידיאליזציה - מאופיין בהתרפקות על העבר, וחששות גדולים מפני העתיד. ילדים רבים חוששים מהשינוי, גם אם כבר מיצו את המסגרת הקודמת. זו הזדמנות לאפשר להם לשמר זיכרונות טובים (אלבום תמונות, ציור), ולהזכיר להם שינויים לטובה שהם חוו בעבר. לעיתים קיימת נטייה ליפות את העבר, בדומה לבני ישראל שיצאו מעבדות לחרות ועדיין בכו על אובדן "סיר הבשר". עצם המודעות לשלב זה, מאפשרת למנהלי השינוי סבלנות למול עיוותי מציאות, בלי לקחת זאת באופן אישי.

למשל מורה שתלמיד מטיח בה שהמורה הקודמת הייתה הרבה יותר טובה, או נחמדה (גם אם נחמדות זו למעשה פגעה בניהולה את הכיתה) - יכולה להבין שזה חלק מההסתגלות ולא להגיב במגננה. הורה ששומע אמירה כזו, יכול לא להילחץ, אלה להביע אמפתיה על הקשיים של הילד, ולהסביר, שמה שהוא קיבל מהמורה הקודמת הפך לחלק ממנו ויישאר עמו, ושעם הזמן הוא והמורה החדשה יכירו זה את זו, ואת היתרונות שהיא יכולה להעניק לכיתה שזקוקה כעת לגירויים מתקדמים יותר.

4. מודעות והשלמה: בשלב זה מתחילים להבין כי השינוי כאן כדי להישאר, וכבר קיימת היכולת להכיר ביתרונות והחסרונות של המצב, כמו גם הדרך שצריך עדיין לעבור. התפקוד עדיין לא בשיאו, כי טרם חלה הסתגלות והבנה כיצד לנהוג במצב החדש, אך ניתן להתחיל לתכנן את הדרך למעלה. נפרדים מהעבר, בטרם יש תחושת חיבור למשהו חדש. לכן, בשלב ההשלמה עם המציאות, סיכויי השבירה גדולים במיוחד. עם זאת, זוהי נקודת המפנה האמיתית, סוף הירידה, שממנה ניתן, בתמיכה נכונה, לעלות לשלב הבא. כמובן שאם אדם מתמודד עם מספר שינויים בו זמנית, היכולת לעבור את השלבים מאתגרת יותר, ואז המודעות לכך חשובה, ומאפשרת לפנות לעזרה.

עם הילדים - בשלב זה קל יותר לנסות להפגישם עם חברים מהמסגרת החדשה ולהפוך את העתיד ליותר נגיש ופחות מאיים עבורם. השתדלו לפתוח את הבקרים בבית באווירה נינוחה ולא מלחיצה כדי שיצא עם כוחות מהבית. למשל, עם קלטת שילדכם אוהב בזמן היקיצה, והפחתת גזלני זמן כגון הכנת האוכל והלבוש ערב קודם, כדי שתהיה לכם פניות לחיבוקים והומור בהתארגנות בבוקר. מיד תבחינו במצב הרוח המרומם של ילדכם, שייתן לו את הכוחות להמשך ההתמודדויות הצפויות במהלך היום. זמינות ותמיכה - בשבועיים הראשונים לחזרה למסגרת דאגו להיות זמינים, נסו לא לקבוע פגישות קריטיות שלא ניתן לבטלן, כך שתהיו זמינים עבור תקריות לא צפויות ולטלפונים מהמסגרת של הילד.

אספו את הילדים בעצמכם מהמסגרות בנינוחות (זה בד"כ חלון הזדמנויות בלתי חוזר לשיתוף באירועי היום), ארגנו ארוחות משותפות, שוחחו על חוויותיו וחוויותיכם, ופנו עצמכם מעיסוקים במקביל (ניידים בהשתק ובתיק...), כדי באמת להיות פנויים עבורו. זכרו כי שינויים הם חוויה רגשית לא קלה, וכי זמינותכם עבור הילד קריטית. חשוב לדעת כי יש ילדים שחוויית השינוי תופסת אותם קצת באיחור. הם שמחים לחזור למסגרת ולחברים, וה"אסימון נופל להם" רק לאחר מספר ימים. היו ערניים, להיות שם בשבילם גם בשלב מתקדם יותר בחודש.

5. חיפוש: בשלב זה כבר יש מוכנות לשינוי, אך עדיין קיים בלבול לגבי ה"איך". מבחינה רגשית מתחילים רגשות חיוביים כלפי השינוי - אופטימיות ותקווה. במישור הקוגניטיבי מתחילים להעלות רעיונות לגבי איך לעשות דברים אחרת. אך במישור ההתנהגותי אין עדיין יישום. לעיתים יש ניסיונות ליישם רעיונות שעדיין לא בשלים ונמצאים בסוג של לופ - צעד קדימה שניים אחורה... עד לשלב הבא.

כאן חשוב לשמור על גישה חיובית, לאורך כל הדרך. חיוך ואופטימיות, הנובעת מהבנה כי אלו מעברים טבעיים, המקדמים את ילדכם במסלול החיים, וישנה ההזדמנות לתת להם כלים להתמודדות עם שינויים שיהיו נחלת חלקם גם בעתיד. מחקרים על יזמים מראים, כי היזמים שהצליחו בגדול, הם אלו שלא רפו ידיהם לאחר מספר ניסיונות כושלים. זו ההזדמנות ללמד את הילד ליהנות מהחיפוש, מהדרך ולא להתייאש כשהתוצאה אינה ממהרת לבוא. עודדו אותו על ניסיונותיו.

6. הפתרון: בזכות מאמצי החיפוש מגיעים בסופו של דבר לפתרון הרלוונטי לנו, משלים את המסע ואף מקפיץ אותנו שלב אחד למעלה, מעבר לנקודת הפתיחה שבה החלנו את השינוי מבחינת שביעות רצון ופרודוקטיביות. ארגונים ומשפחות שהגיעו לשלב זה, יוצאים עם תחושת העצמה, חוסן וצמיחה, וחשוב למנף אותה לטובת זיכרון חיובי לקראת השינוי הבא.

לסיכום, חשוב לזכור כי "שינויים קורים כל הזמן. צמיחה היא נחלתם של המיטיבים להתמודד עמם". כמה שהשלב הזה מאתגר אותנו עם ילדינו הרכים, זכרו שזו ההזדמנות להקנות להם חוויה של מסוגלות וביטחון עצמי ביכולתם להתמודד, כפתח לכישורי חיים חשובים עבורם בהמשך שהרי אם יש דבר שהקורונה לימדה אותנו, היא שהשינוי כאן כדי להישאר...