|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
התקפות הימין על מערכת המשפט רק מחזקות את שלטון הצללים
<br>
|
מדוע היועץ המשפטי לממשלה לא יורה מיד על נבצרות ראש הממשלה אותו העמיד לדין? משפטית אין למנדלבליט קושי להוציא את נתניהו מבלפור; הוא לא יכול לעשות כן ציבורית
|
|
מנדלבליט. אין בעיה משפטית [צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90]
|
|
|
|
|
באופן פרדוקסאלי ההתקפות של הימין וחלק מהעיתונאים שלא נמנים עם קרטל התקשורת הפוסט-ציוני דווקא מחזקות את המחנה הפוסט-ציוני. טעות לחשוב שמערכת אכיפת החוק (המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי, השופטים) היא שחקנית עצמאית בזירה הפוליטית. הם כולם בצייתנות מבצעים את האג'נדה של הקרטל. הם תמיד יודעים מאין ולאן נושפת רוח המפקד.
הרי מה כרגע המסר של הקרטל לבכירים במערכת אכיפת החוק - מהגנרלים במשטרה דרך הפרקליטים והלה שופטי העליון - אשר בימים האלה נמצאים תחת ההתקפה חסרת התקדים של הימין וחלק מהעיתונאים: "אתם רואים? אתם פגיעים, יש לכל אחד מכם קופת שרצים בילקוטכם, ובכול זאת אתם מחוסנים כל עוד אני, הקרטל, מגן עליכם, לא מפמפם את האשמות, לא מביא לבדיקת החשדות, אף בהצלחה רבה משתיק את העיתונאים העצמאיים, ושם בלעג את האשמות נגדכם".
המערכת המשפטית מצידה מבינה היטב מי כאן הבוס - ויוצאת מגדרה כדי לבצע את המשימה העיקרית שלה: להוריד מהשלטון את ראש הממשלה שלא לרוחו של הקרטל, למרות שאותו בחר העם. נשאלת השאלה מדוע היועץ המשפטי לממשלה לא יורה מיד על הנבצרות, ובא לפוסט-הציונות גואל?
כי המטרה של הקרטל היא לא נתניהו כאיש, כפרסונה. נגדו אישית אין לקרטל איזו שנאה או טינה. הקרטל דורש את ראשו כי הוא - הנציג של האידאולוגיה הציונית, כי הוא בתור ראש הממשלה קידם את חוק הלאום. הוא מצליח לקדם שלום באזור בלי ויתורים מפליגים ומסוכנים ובלי לפגוע באינטרסים החיוניים של המדינה היהודית, בלי הפיכת ישראל למדינת כל מסתנניה, מדינת כל הפליטים שמחכים לשעתם בגבולות המדינה.
משפטית אין למנדלבליט קושי להכריז כבר היום על נבצרות של נתניהו: הרי בתחילת שנות ה-2000 נבחרי הציבור בנאיביות (שלא לומר - בטיפשות) העבירו ליועץ סמכות לשלוט בגורלו של כל אחד מהם. אין ליועץ המשפטי לממשלה בעיה משפטית להוציא את נתניהו מבלפור. אבל ציבורית כרגע הוא לא יכול לעשות כן. ממתי מערכת המשפט בישראל מתחשבת בציבור, אותו חושב לעדר, לערב רב, ומסרב בתוקף, למשל, להעביר הכרעות משפטיות מידי השופטים לחבר המושבעים בטענה שהעם לא בשל?
אקטיביזם אנטי-משפטי
מנדלבליט מודע לכך שמשמעות ההכרזה על נבצרות נתניהו - פירוק הקואליציה ובחירות, בהם, לפי כל הסקרים, הימין יקבל רוב מוצק, יקים ממשלה ויקדם בכנסת את הרפורמה במערכת המשפט; והדבר יוציא את הכלי החשוב ביותר מידי הקרטל (אני כותב שורות אלה ושומע את ראש הקואליציה מיקי זהר אומר ב"כאן רשת ב" לירון דקל שהכרזה כזאת של מנדלבליט תביא לפירוק הממשלה ולבחירות).
מנדלבליט יודע שאם סילוק נתניהו יביא לחיזוק המחנה הציוני (האמיתי, לא המפלגה בשם מזויף זה), הוא לא יקיים את המשימה עבורה בינתיים הקרטל שומר עליו, מגן מפני ההתקפות. זה מה שקורא כאשר המתקיפים לא מצליחים לזהות נכונה מי מושך בחוטים, מבזבז את כוחו על מלחמות עם השחקנים הזוטרים, עם הכלי - במקום להתמקד בשורש הבעיה - הקרטל, שבימים האלה משפשף את ידיו ומחזק את שליטתו על מערכת אכיפת החוק. מחזק הודות לאקטיביזם האנטי-משפטי של הימין.
על במת המשחקים האלה בולטת דמותו הטרגי של בני גנץ, אותו לפני שנה חצי העם ראה כמנהיג הבא של המדינה. כרגע הוא במצב מורכב ביותר. באביב האחרון בני גנץ נכנס לממשלה לא מאהבת נתניהו, לא כדי להציל אותו אלא כדי להציל את עצמו; האלטרנטיבה להקמת הממשלה הייתה הליכה לבחירות בהם הוא היה מפסיד. מפלגתו הייתה או מתפרקת, או נכנסת כשותף זוטר לקואליציה, וחבריו היו מדיחים אותו. אין למפלגה הזאת עתיד ללא שלטון ואפשרות לחלק ג'ובים כי אין לכחול-לבן לא מוסדות ואחיזה בשטח ובוודאי שאין אידאולוגיה שאמורה להשתמש חומר מליטה.
כניסתו לממשלה לא שיפרה את מצבו של הגיבור הטרגי שלנו. גם כיום מעל ראשו תלויים אותם החרבות, גם כיום הוא עומד לפני דילמה קשה. הוא מתוך הקואליציה מגן בגופו על המערכת המשפטית, אשר מהווה כלי חשוב של קרטל התקשורת הפוסט-ציונית, ובתמורה מקבל מהקרטל צ'ופרים: התעלמות מהאשמות שמעלים כלפיו היריבים הפוליטיים. אך ההתנגשות החזיתית עם נתניהו עלולה (מבחינתו) או עשויה להביא לבחירות עם אותם התוצאות שציינתי לעיל.
כל ההליכים האלה מתרחשים על-רקע הקורונה אשר מסבכת הכל ומוסיפה אנדרלמוסיה. יש גורמים שמנצלים אותה במיומנות רבה. אך זה נושא אחר למאמר נפרד. אם בתוך מספר חודשים ימצא חיסון יעיל לקורונה - השפעתה תרד לאפס ואפשר יהיה לא לקחת אותה בחשבון. אם היא תישאר איתנו עוד שנה, אז היא תשלוט בכול ההליכים, היא תזיז הצידה גם את השמאל, וגם את הימין, ואפילו את קרטל התקשורת הפוסט-ציונית. הקורונה מסוגלת להרוס לא רק את ישראל, אך גם את רוב מדינות העולם. ואז כל מה שיישאר לנו - זה להתבשם בפתגם: צרת רבים - חצי נחמה.
|
| תאריך:
|
10/09/2020
|
|
|
עודכן:
|
10/09/2020
|
|
יורי מור
|
|
התקפות הימין על מערכת המשפט רק מחזקות את שלטון הצללים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עובד 1
|
10/09/20 13:40
|
|
דבר ראשון כדאי להירגע, המצב לא פשוט אבל רחוק מאוד מקריסה. אמנם, מספר המאובחנים החדשים עולה וישנה זחילה כלפי מעלה של מספר החולים הקשים והמונשמים, אבל קצב העלייה אינו דרמטי והמספרים נמוכים בהרבה מכושר הקיבול של מערכת הבריאות. בישראל יש כ-16,000 מיטות אשפוז כלליות ואלפי מכונות הנשמה זמינות וסך כל מספר מאושפזי קורונה בבתי החולים הוא פחות מ-1,000, מחציתם בלבד קשים ופחות מ-150 מהם מונשמים. אם וכאשר יתעורר צורך, ניתן יהיה לצמצם שירותים אמבולטוריים ולהגדיל פי כמה את כושר הקליטה של בתי החולים לחולי קורונה ולמונשמים אבל אנחנו עוד רחוקים משם. בינתיים כדאי להישאר רגועים, לנשום עמוק, לחשוב ולתכנן בקור רוח וכן, כבר אפשר לראות את האור בקצה המנהרה.
|
|
|
|
|
בכל בוקר מימי הקיץ, אני אוהבת לשבת במרפסת עם כוס קפה וספר תהילים, להביט אל השמים, להביט אל האופק הרחוק המופלא של כבודו של עולם, להביט אל הרחוב. וכך במיוחד בחודש אלול, חודש בו נדמה כאילו השמים הנמיכו מעט והם קרובים כל כך, קשובים כל כך. וברחוב גברים בטלית ממהרים לסליחות, גם מעט נשים, והם הולכים בראש מורכן וליבם בשמים. תחושת קדושה אופפת, שערי שמים פתוחים והתפילה לאט-לאט בוקעת מבתי הכנסת בסביבה, לאט-לאט מגביהה עוף, מגבירה קול. ואז השופרות והפיוטים ואני מאזינה ולבי מתרחב על החודש המופלא הזה, חודש סיום שנה המסמן תחילת שנה חדשה.
|
|
|
|
|
הוועידות של הדמוקרטים והרפובליקנים היו חיוורות ועצובות כמו כל מערכת הבחירות לנשיאות המתנהלת כעת בארה"ב. מצד אחד, נשיא מכהן בעל אישיות והתנהגות בעיתיים, המרוכז בעיקר בעצמו ובעל הישגים מועטים בניהול משבר הקורונה. מצד שני, מועמד מבוגר, כמעט בן 78, שכבר לפני שלושים שנה התמודד לראשונה על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ושראה כמעט הכל, אך חסר כריזמה ואנרגיה ועומד בראש מפלגה מפוצלת ומסוכסכת בין מתונים ושמרנים לרדיקלים. האם אלה המועמדים הטובים ביותר לנשיאות שהחברה האמריקנית יכולה להעמיד בתקופת משברים ואתגרים קשים?
|
|
|
|
|
בהמשך לביקורת שלי על הכתבה של חנן שטיינהרט ב"גלובס" שמספק תשובות שגויות לשאלות הקוראים. חנן, יש לציין, הגיב ברוח טובה לפוסט שלי, וביקש הסברים, אז בבקשה: נתחיל עם צמיחה כלכלית ומחירים:
|
|
|
|
|
אני מודע היטב לכך שהפכפכנות יצר הספקטקולריות אצל כותבי טורים גם כשאינם "אנטישמים להכעיס", 1 או מתוך שעניין מסוים חורה להם באמת ובתמים, עשויים הם להגיע לרמות של הגזמה ופוגענות מרושעת שאינם במקומם. הפעם מכוונים הדברים לטור של עמית סגל בידיעות אחרונות, מיום 4.9.2020, הנושא את הכותרת: ההר הוליד שופינג.
|
|
|
|
|
