לאור הריסת חלק מהחומה ההיקפית של אתר המזבח בהר-עיבל, הריני פונה אליך בבקשה כי תפעל להציב שמירה קבועה באתר זה. נראה לי שאין צורך להסביר את החשיבות ההיסטורית של אתר זה, המוגדר כאתר ארכיאולוגי, וידוע כי מדינת ישראל חתומה על מספר אמנות בינלאומיות המחייבות שמירת אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, וזה כולל כמובן גם אתרים יהודיים. גם אם מדובר בהרס של החומה ההיקפית 'בלבד', הרי מבחינה ארכיאולוגית זו פגיעה באתר שהחומה היא חלק בלתי נפרד ממנו, עקב כך שהממצאים והעתיקות שהיו בתוך החומה נופצו ואבדו לעד.

מצער היה להיווכח כי קבלן מטעמה של הרשות הפלשתינית הרס חלק מחומת האבנים ההיקפית של מתחם זה, ומאליו ברור כי האתר נמצא כל העת ללא כל שמירה והשגחה - לא של כוחות צה"ל, לא של המינהל האזרחי ולא של רשות העתיקות. אני פונה אליך בבקשה כי תפעל לכך שתתבצע שמירה מקומית באתר ייחודי וחשוב זה.

ח"כ עוזי דיין, אלוף פיקוד המרכז בתקופת החתימה על הסכמי אוסלו, טוען כי אתר המזבח בהר-עיבל נמצא בשטח C. על מדינת ישראל מוטלת החובה לעמוד על כך, לטעון זאת כלפי הפלשתינים ולנהוג כלפי אתר זה כאתר הנמצא בשטח C, על כל המשתמע מכך. אולם, כי גם אילו האתר היה מצוי בשטח B, שבו יש לפלשתינים סמכויות אזרחיות, הרי מטבע הדברים ישנן בתוך הגדרה זו הגבלות ברורות לגבי נכסים לאומיים, היסטוריים וארכיאולוגיים שאינם שייכים לפלשתינים, וזה חל בראש ובראשונה על מזבח יהושע בהר-עיבל. דהיינו, כאשר אתר ארכיאולוגי והיסטורי של עם אחד נמצא בתחום של יישות או מדינה אחרת הרי אסורה כל פגיעה באתר זה.

המינהל האזרחי שכח כי הוא זרוע ביצועית של מדינת ישראל שכידוע חתומה על מספר אמנות בינלאומיות המחייבות שמירת אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, והדבר תקף גם לגבי אתרים יהודיים.... התרגלנו כל העת לשמור ולנצור את הזכויות של "האחר". התרגלנו כל העת ללכת על בהונות אצבעות רגלינו כדי שזכויות ה"אחרים" לא יפגעו, גם אם אלה עויינים לנו ופוגעים בנו ללא הפסק. האם לא נכון יהיה להתחיל לחשוב גם על עצמנו, גם על הזכויות שלנו?

לפני מספר חודשים הכריזה הרשות הפלשתינית באופן גלוי ומפורש כי החליטה להתעלם מהחלוקה שנקבעה בהסכם 'אוסלו ב', בנוגע לשטחים שהוגדרו כשטחי A, B, ו-C, אולם למרבה התמיהה - לא באה מצד מדינת ישראל כל תגובה לכך, והפלשתינים מממשים כל העת את הצהרתם זו ומבצעים בניה נרחבת בשטחי C לאורך ולרוחב יהודה ושומרון - ואין מי שעוצר בעדם! מתברר, אם-כן, שבשעה שהפלשתינים מפרים את ההסכם, מבטלים את החלוקה בין שטחי B ל-C ומשתלטים על השטח, הרי מי שממשיכים לקיים באופן אבסורדי את החלוקה הזו הם המינהל האזרחי וממשלת ישראל!

המינהל האזרחי טוען כי האתר נמצא בשטח B ולכן אינו בתחום אחריותו, אך תגובה פורמלית ויבשה זו מעידה על מהותו הפרו-פלשתינית ועל אופן תפקודו המפלה של המינהל האזרחי, אשר מזדרז להרוס מאחזים יהודיים אך כמעט שאינו נוגע במאות פלישות ובבניה בלתי-חוקית פלשתינית למכביר בתוך שטח C, ששם יש למינהל, לפי הסכם אוסלו ב' וגם כמובן לפי דבריו, סמכויות אכיפה!

המינהל האזרחי משאיר בצד היהודי הרס והקפאה בשעה שלצד הערבי הוא מאפשר בניה והתפתחות. כמעט תמיד המגמה הברורה היא נגד האינטרסים של היהודים ותמיכה בלתי-מסויגת בצד הפלשתיני. וכשהדברים מגיעים לבג"ץ עוד מעז המינהל לטעון כי הוא פועל בהתאם ל'סדר עדיפות'... ולכן הוא הורס קודם-כל מאחזים יהודיים.... - ולמרבה השערורייה, בג"ץ מקבל פעם-אחר-פעם את הטענה הזאת!

לא ייתכן כי מדינה שמסוגלת לחטוף ארכיון גרעיני מאירן או להפציץ משאית אמל"ח אירנית בגבול סוריה-עירק לא תהיה מסוגלת למנוע הרס של אתר תנ"כי-היסטורי ייחודי (ששרד 3,200 שנה), הנמצא 30 ק"מ בלבד מתל אביב. ובפרט שמדובר באתר יהודי שיש למדינת היהודים איזה-שהוא קשר אליו....

השערורייה הזאת זועקת לשמיים, ואסור שזה יקרה שוב ונגיע לאובדן גמור של האתר הזה! מה שהסתיים הפעם בנזק קטן יחסית ובנס משמיים עלול לחזור עם נזק גדול. ברור לחלוטין כי הפלשתינים לא יוותרו על שאיפתם להרוס את האתר הזה המעיד על ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל. ועל-כן, מה שנדרש כעת באופן מידי, וללא דיונים ועיכובים, הוא הצבת שמירה מקומית קבועה באתר ייחודי זה (ובוודאי שאין להסתפק בסיור מזדמן). הדבר יכול להעשות הן על-ידי צה"ל והן על-ידי רשות העתיקות הישראלית שתוסמך כאחראית לאתר זה.

בהקשר לכך אני מפנה את תשומת לב לאירוע אחר שממנו ניתן ללמוד כי צה"ל יכול להקצות כוחות ואמצעים לשמירה על אתרים, ואין זו בקשה יוצאת-דופן. זה בהחלט מוזר שצריך "להוכיח" שניתן להקצות כוחות לשמירת אתרים (כנראה שאני צופה מראש תגובה של יועצים משפטיים כלשהם...) אבל הרבה יותר מוזרה היא העובדה שאזרח ישראלי נאלץ לפנות לראש ממשלת ישראל כדי לבקש ממנו להציב שמירה באתר יהודי אשר נתון בסכנת הרס. האם זה אינו דבר המובן מאליו שצריך היה לעשותו כבר מזמן?

אני מתייחס לתצהיר שהגיש לבג"ץ מפקד פיקוד המרכז, אלוף תמיר ידעי, ובו הודיע על כוונתו למנוע כניסת חקלאים ישראלים למטעים שאותם עִבדו עד עתה בעמונה. איני מתייחס עתה לעניין מקומם זה כשלעצמו, אלא רק כדי להצביע בפניך על צעדים שננקטים על-ידי צה"ל כשנדרש למנוע כניסת אנשים לאתר כלשהו.

האלוף תמיר ידעי מציין בהמשך תצהירו - "החטיבה המרחבית בנימין מנהלת תצפית מצולמת על כביש הגישה למאחז, ושולחת כוחות במקרה הצורך; וכן הציבה בעבר שער ברזל לשם מניעת כניסה רכובה לשטח המאחז" (ההדגשות שלי). מסתבר, אם-כן, כי הקצאת כוחות ושמירה של צה"ל על אתרים מסוימים כדי למנוע כניסה של בני אדם אינה דבר מיוחד ויוצא דופן.

נראה לי כי מדינת ישראל צריכה וחייבת להקצות כוחות כדי לשמור על האתר התנ"כי-היסטורי בהר-עיבל מפני פשע-שנאה לאומני שעלול לחזור שוב בשליחותה של הרשות הפלשתינית, גם אם הדבר חורג באופן ניכר מהשגרה המקובלת של הפקרת אתרים יהודיים, כפי שמתרחש למשל בעתיקות שומרון העתיקה, בארמונות החשמונאים ביריחו ובקרית ערביה (אשר נהרסה לחלוטין על-ידי הפלשתינים).

זה יהיה אך לזכותך אם תפעל כדי לשמור ולהגן על האתר היהודי הייחודי בהר-עיבל.