שטח 9 - "ריאת הטבע" שנמחקה

שטח 9 היה שטח פתוח נרחב גדול מאד. הוא השתרע משולי גבעת קוזלובסקי בצפון עד כפר סלמה (הפארק הלאומי) בדרום ומתל חיים במערב ועד רחוב הירדן בואכה לכביש גהה במזרח.

עברו ההיסטורי של "שטח תשע"

הגיאוגרף ואיש ידיעת הארץ עמירם אורן מספר על עברו ההיסטורי של שטח 9 ואישר לי לפרסם את דבריו. בשטח זה היו פרדסי הדרים, כרמי ענבים ועוד. האדמות ברובם היו בידי תושבים ערבים מכפר סלמה ובחלקם בבעלות טמפלרים משרונה. במרכז שטח 9 על גבעה סמוך לפרדס בבעלות הטמפלרים, ניצב בית דו-קומתי שכלל מרתף וברכת השקיה וצבעו היה צהוב ומכאן כינויו "הבית הצהוב". סביר להניח כי היה זה בית באר להשקאת הפרדסים. תוצרת הכרמים הועברה ליקב בשרונה. לקראת קום המדינה ובהמשך נקנו רוב האדמות מהערבים ובהסדר עם ממשלת ארץ ישראל המנדטורית נקנו גם האדמות של הטמפלרים.

מחנה חימוש - "הגבעה"

לאחר קום המדינה בראשית שנות ה-50' בנה חיל החימוש של צה"ל על מרכז "שטח תשע" בסמוך לפרדס בגבעה בונקרים גדולים לאחסנת נשק כבד ותחמושת כאשר הבית היחידי שהיה שם הוקף במבני עץ ששימשו למפקדה של חיל החימוש ונקרא אז: מחנה 645 ג` (הג` הייתה קיצור של "הגבעה"). ב-1950 הרס צה"ל את ה"בית הצהוב" שבנו הטמפלרים והרחיב את המחנה הצבאי. המחנה הוקף בגדר, מה שלא הפריע לילדי האזור השובבים כמבחן אומץ להזדחל לעיתים מתחת לגדר, לקטוף צבעונים בתוך מתחם המחנה או למצא אוצרות ומתכות. תושבי האזור יודעים לספר כי בתקופת מלחמת מבצע קדש ב-1956 רחש המקום פעילות רבה.

עמירם אורן, יליד רמת גן ומכיר את שטח תשע מילדות, יודע לספר כי בשנת 1953 כשנחפרו הבונקרים היה משה דיין מגיע ואוסף חרסים ודברי עתיקות שנתגלו בחפירות. לדיין הודיעו בכל פעם כשהוסיפו לחפור בונקר לאחסנת התחמושת והנשק. בתחילת שנות ה-60 מחסני התחמושת והנשק המחנה "הגבעה" הועברו לאזור רמלה ולמקומות נוספים וכך גם מטה חיל החימוש, והמחנה הצבאי פונה וננטש.

"ריאת טבע טבעי"

"שטח תשע" היה ריאת טבע טבעי קסומה. היו בשטח זה פרדס תפוזים, שלל צמחי ופרחי בר ובהם כלניות, סביונים חמציצים והמון המון צבעונים. היו בו בעלי חיים כמו קיפודים, צבים ארנבות ועוד. ילדי גני ילדים ותלמידי בתי ספר בגבעתיים וסביבתה היו מגיעים למקום בלווית מוריהם לטיולי ושיעורי טבע.

מספר אחד מתושבי גבעתיים: "אנו ילדי גבעתיים והאזור בילינו ב"שטח תשע" לא מעט והוא היה חלק מנוף ילדותינו. הוא היה למעשה "מגרש המשחקים" אולי המרכזי של ילדי הסביבה. לא יהיה זה מוגזם לומר כי ילדותם של רבים עברה בשטח זה. "כאן תפשנו עקרבים, לטאות ועוד כהנה וכהנה בעלי חיים, פילחנו תפוזים מהפרדס שהיה צמוד למחנה הצבאי, יצאנו לציד ארנבות (ואף פעם לא הצלחנו) וערכנו מבחני אומץ מי יעז להיכנס לבונקרים האפלים והמפחידים שנותרו במחנה הנטוש. רבים כינו את שטח תשע גם בשם "המחנה" על שם המחנה הצבאי ששכן בו ושרידיו שנותרו במקום גם שנים רבות לאחר שננטש.

ב"שטח תשע" נערכו חלק גדול מפעילויות תנועות הנוער: הנוער העובד או הצופים ובהם טקסי השבעות של תנועות הנוער, פעילות "א"ש לילה", משחקי מחבואים והרפתקאות. בימי העצמאות התקיימה ב"שטח תשע" במת בידור. בין המופיעים: סולימן הגדול תושב גבעתיים אביו של הזמר יזהר כהן שהיה עורך הופעות וחפלות. בל"ג בעומר נערכו בשטח 9 רבות ממדורות העיר. רבים מהילדים ובני הנוער היו נשארים בל"ג בעומר במקום עד אור הבוקר.

זיכרונות משטח 9

העליתי את צילום "שטח תשע" בגבעתיים בדף הפייסבוק וביקשתי מגולשים שהכירו את המקום לספר אודותיו ולעלות זיכרונות ממנו.

תושב גבעתיים נזכר מספר בהרבה געגועים: "ב"שטח תשע" חגגנו בל"ג בעומר עם מדורות ענק או בימי העצמאות בקומזיצים עד אור הבוקר. שם למדנו על פרחי ארץ ישראל. איזו תקופת ילדות מאושרת!! איפה הבדווים שהיו מגיעים באביב להאכיל עדרי צאן. ממש עצוב שהחריבו את "המחנה".

דב בינדר ז"ל מספר: "למקום קראנו גבעת שלושת העצים כי מה שבלט בה היו שלושה עצי שקמה ענקיים, בילדותי הייתי שם הרבה עם חברים. חיים כותב: "המחנה היה הבית השני שלי... אהבתי להסתובב שם מדי יום עם הכלב, קומזיצים עם הכיתה ובתנועה, וגם טיולי ערב עם החברה הראשונה.

תושב גבעתיים מספר על שטח תשע: אנו היינו הולכים לשם לעיתים קרובות, נכנסים לבונקרים. בעיקר היינו מחפשים חיות. עצוב איך שהטבע נעלם מהעיניים. שרי בן ארי מספרת "להורי הייתה רפת והייתי הולכת עם אבי לראות את הפרות בשטח 9. כאב לי מאוד הלב כשהתחילו להרוס את הטבע המקסים שהיה שם.

איש הטבע עמית מנדלסון מספר: זכיתי ב-1993 לבקר באזור לפני שנהרס. הייתה שם שיחייה יפה עם לוטם שעיר ולוטם מרווני ובטח היו עוד דברים מעניינים. לצערי אין לי תמונות משם.

העיירה היהודית וצילום "שני קונילמל"

בשטח 9 על הגבעה הקימו בינואר 1966 עיירה יהודית טיפוסית מזרח אירופית מדומה, דוגמת עיירות בפולין, וצילמו שם את הסרט "שני קוני למל", בכיכובו של מייק בורשטיין, שהופק על-ידי אולפן סרטי גבע ששכן לא רחוק משם. מספרת עדית: אני כילדה גרתי ממש מול אולפני גבע וזוכרת איך בתקופת הצילומים הכרכרה שמופיעה בסרט, הייתה נוסעת בין האולפנים לעיירה.

מבנה העיירה שנבנה לצורך הסרט נשאר במקום חודשים גם לאחר צילומי הסרט: "כל שבת היינו הולכים לטייל לשם ולראות את העיירה", מספרת תושבת האזור.

לכידת הרוצח הסדרתי מרמת גן

באפריל 1967 סערה המדינה בעקבות סידרת רציחות באזור רמת גן וגוש-דן. נערך מצוד רחב הקיף אחר הרוצח. ביום ד' 12.4.67 בסביבות השעה 21:45 בלילה מתקבלת במשטרה הודעה מתושב גבעתיים כי שמע יריות מכיוון מחנה צבאי לשעבר בגבעתיים ב"שטח 9". כוחות משטרה יצאו למקום והחלו לסרוק את האזור. הם הגיעו לבונקר צבאי נטוש בשטח 9 בקרבת רחוב ריינס 30 בגבעתיים שמתוכו נשמע קול אדם.

השוטרים, חמושים ברובים ואקדחים דרוכים, הורו לו לצאת אך הוא סירב והודיע כי הוא לא יצא וכי הוא מתכון להתאבד. רק לאחר כשעה של משא-ומתן מורט עצבים ולאחר שהובטח לו כי יוכל לראות את אשתו ובנו הסכים הרוצח הסדרתי, אנואר מנשה שמו, להסגיר עצמו. הוא הורשע ונידון למאסר ממושך. גם שנים לאחר שנלכד רוחו המאיימת של הרוצח הסדרתי הפחידה את הבאים לשטח תשע שם התחבא הרוצח, כאמור, באחד מהבונקרים והגבירה העצימה את המסתורין סביב השטח.

מחיקתו של שטח תשע לטובת נדל"ן

בשנות ה-80 נודע כי יש כוונה ותוכנית בגיבוי העירייה לבנות קניון ושכונת מגורים גדולה על "שטח תשע" ובכך להביא להרס ומחיקת ריאת טבע קסומה זו. תושבים ופעילי סביבה יצאו למאבק כנגד הבנייה ב"שטח תשע" ותבעו לשמרו. המאבק היה ממושך וסוקר בכלי התקשורת, אולם לבסוף גברה ידם של כרישי הנדל"ן ו"שטח תשע" נהרס נמחק לטובת הקמת קניון גבעתיים ושכונת המגורים מגדלי בן צבי.