|
|
גרוס הצעיר במדים [צילום: באדיבות המשפחה]
|
|
|
|
|
אתמול ליוויתי למנוחת עולמים, יחד עם מאות רבות של חברים, את חברי ומפקדי אהוד גרוס. אהוד גרוס נכנע, בפעם הראשונה, אחרי שנתיים של התמודדות עיקשת שופעת אופטימיות, בקרב על חייו.
את אהוד הכרתי לראשונה כשמונה לסגן מפקד מדור תותחנות טנקים בבית ספר לשריון בג'וליס בשנת 1969 (כמדומני). נוצר בינינו קליק די מהיר (אני מדריך והוא סגן המפקד של קהלני). מיד התוודעתי לחוכמתו, למנהיגותו ולאנושיותו. אהוד היה טנקיסט מזן מיוחד מוסיקולוג ושחמטאי ( אלוף צה"ל).
משהגעתי לימ"ח במלחמת יום הכיפורים קרא לי אהוד, שמונה למפקד הפלוגה במקום המפקד הקבוע ששהה בחו"ל, וביקשני לשמש כתותחן בטנק שבפיקודו. לחבריי אמרתי שמהיכרותי עם אהוד מהשרות הסדיר סיכויי להישאר בחיים עלו בעשרות אחוזים. לפלוגה שלנו - פלוגה א - קראו בקשר בשם הקוד אהבה. לא ניתן היה למצוא שם מדויק יותר לפלוגה שאהוד היה מפקדה. שם מוצלח יותר לפלוגה שאהוד מפקדה. "תחנות אהבה כאן אהבה" שמענו בקשר עשרות פעמים.
רגישות לחיי אדם
אהוד היה תכלית הניגוד למפקדי השריון שכיכבו בספרים ובאלבומים אחרי מלחמת ששת הימים. חכם, צנוע ורגיש. לא פעם אמרו עליו "אהוד אינו מתאים להיות מפקד בשריון". מוסיקולוג, שחמטאי על, מומחה לתרבות ולאמנות. במלחמה הוכיח כי אין מתאים ממנו לפקד ולהוביל. אומץ לבו, כישרונו כשחמטאי לצפות ולתכנן מהלכים מראש ורגישותו לחיי אדם הביאה את פלוגת "אהבה" בפיקודו להצלחות גדולות בשדה הקרב עם מינימום אבדות. פלוגת "אהבה" בפיקודו ספגה הרוג אחד, יוסי כהן מפרוד (119 מלוחמי החטיבה מצאו מותם במלחמה). על ההרוג האחד התייסר עד יום מותו. כשישבתי תחתיו בטנק, על כסא תותחן, הרגשתי מין תחושת ביטחון שיש לי על מי לסמוך.
לא רק לשמור על חיי חייליו ידע אהוד אלא גם להעז ולהצליח במשימות שהוטלו עלינו. במבצע" אבירי לב" בלם אהוד עם עוד 3 טנקים בלבד חטיבה מצרית שלמה - חטיבה 25. על תפקודו זה היה ראוי לקבל עיטור גבורה אך נראה שפוליטיקת חלוקת האותות אחרי המלחמה מנעה זאת ממנו. אצלנו, הלוחמים בשטח הוא זכה בעיטור הגבוה ביותר.
אהוד היה סמל האופטימיות בעולם. משאובחן, לפני כשנתיים, כחולה בסרטן הלבלב. כמי שחי על זמן שאול של 4 חודשים אמר לי אני אנצח גם בקרב הזה. בהתנהלותו מול מחלתו הזכיר לי את דבריו של שמעון פרס שזכיתי לעבוד במחיצתו 26 שנים: "אין מצבים אבודים יש רק אנשים אובדניים". משלקיתי אני, באירוע מוחי, נהג לעודדני ולנסוך בי תקווה שאשוב לתפקוד מלא. אמר וצדק.
אחרי שנתיים של מאבק הרואי נפרד אהוד מאתנו. ואסיים דבריי אלו במילות תודה: תודה לך המ"פ. תודה לך על שהשארת אותנו בחיים במלחמה שרבים מחברנו לחטיבה לא חזרו. ותודה לך בשם עם ישראל על שבלמת את המצרים מלכבוש את מסדרון הצליחה שאלמלא תפקודך אולי פני מלחמת יום הכיפורים היו שונים.
מצדיע לך, המפקד, יורם דורי, תותחן "ג של אהבה" בשמי ובשם חבריי לצוות שלך, משה משה ויצחק אפו.
