חריש עמוק

הביוגרפיה הטרייה "עניין לציבור", שפרסם משה גורלי על היועץ המשפטי המנוח יוסף חריש, נפתחת במאמר מאת פרופ' דניאל פרידמן. זה לגיטימי לחלוטין. אך פרידמן, שכיהן בעבר גם כשר המשפטים, הוא היריב המר והמוצהר של אסכולת "בני האור" המונה את מאיר שמגר ואהרן ברק ויצחק זמיר ודורית ביניש, ובן בריתם הפוליטי דן מרידור.

איני משוכנע כי חריש, שהספר עוסק בו, היה רוצה שיזהו אותו באורח כה מוחלט עם העמדה הקיצונית והעויינת של פרידמן לתפישת עולם נאורה. הוא היה במהותו אדם מתון, רודף פשרה וניחן בטוב לב במנה גדושה.

תחילת כהונתו כיועץ המשפטי, בחטא. ממשלת האחדות הלאומית בהנהגתם של שמעון פרס ויצחק שמיר ויצחק רבין לא רצתה לרדת לחקר האמת בפרשת שני המחבלים הכפותים שנרצחו בהוראת ראש השב"כ אברהם שלום, ולא בעדויות השקר שרקחו אנשיו בניצוחו של יוסי גנוסר כדי להרשיע לשווא את יצחק מרדכי. לכן הדיחה את היועץ המשפטי יצחק זמיר ומינתה תחתיו את חריש. משך שבע שנים קיצץ חריש בשימוש שעשה כלפי בעלי מעמד ושררה, שהיו ראויים לפגוש את ספסל הנאשמים בהליך פלילי.

יום אחד, תוך טיפול בהתמוטטות בנק צפון אמריקה, התברר כי אהוד אולמרט קיבל 50 אלף דולר שנרשמו כהלוואה ללא רבית, ולא החזיר אותה אלא לאחר שנפתחה חקירה. חריש החליט לא להעמידו לדין. באחת השבתות קיימנו אולמרט ואני שיחה קשה בנדון. הוא סיכם אותה ב"לך ליוסל' (כך כינה את חריש) ושאל אותו מדוע סגר את התיק נגדי".

כך עשיתי. חריש הסביר לי במאור פנים כי ייתכן שאולמרט קיבל את ההלוואה לזמן קצר וביקש ארכה ועוד ארכה ועוד ארכה, ובמקורות היהודיים נאמר כי אדם שחזר וחטא, חזר וחטא שוב אינו חש במעשה הפסול. החטא "נעשה לו כהיתר". אילו גילה עוד הלוואה כזאת, אמר חריש, היה מעמידו לדין. שמחתי שאולמרט בסדר עם שלטון החוק ואף דיווחתי על-כך לחבר שנחשב מאוד בעינינו - דן מרידור.

זה היה הקו של היועץ המשפטי. לחפש צידוק לא להעמיד לדין ולגונן על הממשלה גם כשלא הייתה ראויה לכך, ומבחינה זו אכן היה שייך בנימה מתונה וזהירה ושקולה לאסכולה שברבות השנים הניף הפרופסור פרידמן לכדי מאבק ציבורי לוהט.

חריש היה שותף ליד הרכה כלפי עברייני השב"כ, אבל היה בחברה טובה; הוא עקף את דורית ביניש, שסירבה לגונן בפני בג"ץ על גירוש פעילי החמאס ללבנון וחש כי זכה, והפרשה נותרה פתוחה למחלוקת; הוא היה היועץ המשפטי הראשון שבג"ץ הפך פעמיים על פניה החלטה שלו, וזה בלט בעיקר כשאילצו אותו להעמיד לדין את הבנקאים בפרשת ויסות המניות.

רק לקראת סיום כהונתו חבר אל "בני האור", או "כנופיית שלטון החוק" בפי האסכולה המתנגדת למגדלור המשפטי של ברק וביניש, וזה היה כאשר למורת רוחו של יצחק רבין הם פעלו יחדיו להחדיל את כהונתו של הנאשם בפלילים אריה דרעי מתפקיד של שר בממשלה. אז הוא גם סיים במקום בו החל. הפוליטיקאים הדיחו אותו. הוא עלה בזכות הדחת זמיר בקו 300 ונפל בשל בחירתו באור בנושא כהונת דרעי. ברוח "על דאטפת - אטפוך".

הביוגרפיה שכתב גורלי מעניינת מפני שהיא מציגה בתיאור פרטני את משמעות הגישה השמרנית, שקיבלה ממדים של מתקפה דורסנית כלפי שלטון החוק. אני משוכנע שחריש לא היה נותן לה את ידו. אך בדרך הוא הושיט לה כמה אצבעות תומכות.