כמדי יום שישי, אני מאזין לשיעור בזום של המורה לתנ"ך, ה-מורה בהא הידיעה, אשר קרימולובסקי מאלון שבות, במסגרת מועדון התנ"ך. כל יום שישי בין 10:00 ל 11:00. השבוע, ביום שישי 11.3.22 התקיים שיעור על חטא דוד ובת שבע, כמתואר בספר שמואל ב' בפרק י"ב. דוד מלך ישראל, חטא בשתי עבירות. האחת - עבר על איסור 'לא תחמוד', היות שחמד את אשת רעהו אוריה החיטי והשנייה עבר על איסור 'לא תנאף' שכן נאף עם אשת רעהו.

יש פרשנים ומורים אשר טוענים כי אוריה החיתי נתן גט כריתות לאשתו בת שבע לפני שיצא למלחמה ואפילו היה מורד במלכות. אך זוהי דעת פרשנים, שאינה מתוארת במקרא עצמו. אחד הדברים היפים שעושה אשר בשיעוריו הוא להביא דעות מפרשים שונים להוסיף הקשרים לספרים אחרים בתנ"ך הקשורים לפרשה וכך למדנו על הקשר למזמור נ"א בתהילים, בו דוד לא רק מתנצל על חטאו, אלא גם מבטיח כי ילמד אנשים את דרך הבורא ומבקש להשיבם אליו. כפי שנאמר בפסוק ט"ו "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ; וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ". כלומר, הוא מבקש מהבורא יתברך, לאפשר לו ללמד את החוטאים לחזור בתשובה מדרכם הרעה.

אחד מהעונשים שנגזרו על דוד, ככתוב בפסוק י' הינו "וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ--עַד-עוֹלָם". נשאלת השאלה האם מדובר על ביתו הגרעיני של המלך דוד או על כל עם ישראל לדורותיו, מאז ועד היום ולעולמי עד. שכן, בית ראשון ובית שני חרבו כאשר יש מחלוקות בין היהודים. גם כאשר נחה החרב על צווארם של בני עמנו, לא פסו מחלוקות, מריבות וויכוחים ביניהם. גם כיום בתקשורת הכתובה והאלקטרונית ובבית המחוקקים שלנו לא נפסקות מריבות ולו לדקה אחת קטנה.

לפני מספר שנים צפיתי באימה ובעצב בסרטון של עמיתי רינו צרור, אשר כתב 29.10.2017 ב ynet "שלא תתפרק לנו שוב: "ממלכת ישראל השלישית בסכנה". "141 שנות עצמאות ידע עם ישראל מתוך 3,500 שנה. זה מעט באופן קיצוני". בהמשך תרגם אותו לסרט "יהודים, פעם שלישית", שמעבד שלב אחר שלב את התיאוריה כי אם לא נתעשת - יהיה פה חורבן הבית השלישי".