פיזור אוכלוסייה כאתגר בעקבות המלחמה

באופן פרדוקסלי דווקא מלחמת עזה אמורה להעיר את מקבלי ההחלטות בכל מה שקשור לפיזור אוכלוסייה לפריפריה בכלל ולאזור הנגב המהווה 60 אחוזים משטח מדינת ישראל בפרט. מלחמה זו הוכיחה, יותר מתמיד, עד כמה העורף שלנו הופך לפגיע, שעה שהוא מרוכז בחלקו הגדול בשטח עירוני צפוף במרכז הארץ. יתרה מכך: תרחיש זה עלול להיות חמור פי כמה וכמה בתרחיש של רעידת אדמה קטלנית.

ואכן במהלך 75 שנות המדינה נוצרה אנומליה: ככל שממשלות ישראל ניסו לפזר את אוכלוסיית המדינה למרחבי הנגב והגליל, כך גם הלך אזור המרכז וגוש-דן והפך להיות אחד האזורים הצפופים ביותר בעולם כולו. אם צפיפות האוכלוסייה הממוצעת בישראל עומדת כיום על כ-450 נפשות לקמ"ר, יותר מכל מדינות אירופה, כולל הולנד ובלגיה שהינן הצפופות ביותר ביבשת, הרי שהצפיפות בחלקה הצפוני של המדינה מגיעה לכ-1,000 נפשות לקמ"ר.

יתרה מכך: הצפיפות בגוש-דן המורחב, מנתניה בצפון ועד לאשדוד בדרום, אזור בו מרוכזת כיום יותר ממחצית האוכלוסייה בישראל, כחמישה מיליון נפשות, מרקיעה לכ-2,500 נפשות לקמ"ר והינה אחת הגבוהות בעולם כולו. לעומת זאת בנגב, המהווה כ-60 אחוזים משטח המדינה, הצפיפות הממוצעת הינה כ-30 נפשות לקמ"ר בלבד, כלומר פי 12 פחות מהצפיפות הממוצעת בישראל כולה ופי 85 בקירוב פחות(!) מהצפיפות הממוצעת במטרופולין גוש-דן המורחב.

מעבר לעובדה שהצורך לפזר את האוכלוסייה יש לו ערך ביטחוני ובטיחותי צרוף, ברור כי מלחמת עזה הוכיחה למי שעדיין הטיל ספק בכך, המשפט שהיה שגור בידי החלוצים "הגבול ייקבע היכן שהתלם האחרון ייחרש על-ידי המחרשה", קיבל משמעות כפולה ומכופלת בעקבות הפלישה הסיטונית של אלפי מחבלים לעומק עוטף עזה והנגב המערבי באותה שבת שחורה של 7 באוקטובר.

ברור מאליו כי אם, למשל, היו מתגוררים בנגב המערבי רחב הידיים לא 150 אלף ישראלים מפוזרים וביישובים המרוחקים יחסית זה מזה, אלא מיליון ישראלים, המציאות מן הסתם הייתה שונה בעליל, זאת משום שמרכיב כוחות החירום וההגנה האזרחית, היה אחר לחלוטין. וכנ"ל גם בגליל העליון.

לית מאן דפליג כל הסיבות החשובות האחרות לפיזור אוכלוסין, החל מקריסת תשתיות התחבורה בגוש-דן, זיהום האוויר והירידה המתמדת באיכות החיים, מה שמחייב גם מבחינה אורבנית ודמוגרפית פרופר חשיבה אסטרטגית שמתעדפת את המגמה הזו.

אין לי ספק שבקרב מקבלי ההחלטות, ובמיוחד אלה שיהיו אמונים על מלאכת שיקום הנגב המערבי (מה שכונה עד כה "עוטף עזה") יעמדו שיקולים אלה לדיון רציני ומעמיק. ברור כי כדי למשוך כבר בעשור הקרוב מאות אלפי ישראלים לנגב המערבי, יהיה צורך להקים תשתית עומק, גם לדיור, גם לתעסוקה, גם לתחבורה, גם לחינוך ובריאות וגם ליצור קהילות חזקות עם הרבה חוסן!