שקר הפליטים הפלשתינים

בתום מלחמת העולם השנייה, ב-1945, חיו בארצות ערב כמיליון יהודים. הם היו באזור כ-2,500 שנה, מאז גלות בבל במאה השישית לפנה"ס. הם גורשו או ברחו בעקבות הקמת מדינת ישראל והמלחמות שבאו בעקבותיה, ורובם נקלט בישראל. כיום נותרו במדינות ערב אלפים ספורים, רובם חיים תחת איום.

בעקבות הצעת החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947 והמלחמה שפרצה עם קום המדינה, ערבים פלשתינים רבים נשמעו לקריאות מנהיגיהם לצאת מהארץ לשבועות אחדים עד להשלמת שחיטת היהודים וניקיון הארץ, ואז ישובו לארץ נקייה. היו גם שברחו מפחד, ומעטים שגם גורשו. בנובמבר 1948 הקים האו"ם ארגון ייעודי לריכוז פעילות הסעד ההומניטרית בקרב הפליטים הללו. זמן מועט לאחר מכן, משלחת הסקר הכלכלי לאו"ם המליצה לפתור את בעיית הפליטים באמצעות יישובם מחדש במדינות ערב ושילובם במיזמי תעשיה וחקלאות. כך הוקמה "סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטי פלשתין במזרח הקרוב" (UNRWA).

כשמדברים על הסכסוך עם ישראל, נדמה שהעולם מכיר רק את הנרטיב הפלשתיני על הפליטים הפלשתינים. אבל מול כחצי מיליון הפלשתינים שנעקרו במלחמה, יש כמיליון יהודים שנעקרו ממדינות ערב בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמותיה. לא האו"ם עזר לפליטים היהודים, אלא מדינת ישראל הצעירה בכוחותיה הדלים. לא רק מספר הפליטים היהודים גדול יותר, אלא גם הרכוש שהשאירו מאחוריהם רב יותר, כי גורשו או שנאלצו לברוח ונאסר עליהם לקחת אותו. מדובר במיליארדים רבים.

הנה עובדה: באו"ם קיימים שני מוסדות לפליטים. האחד - הנציבות העליונה של האו"ם לפליטים (UNHCR), שמטפל בפליטי העולם כולו, והשני - אונרא, כאמור, לטיפול רק בפליטים הפלשתינים. ההבדל המשמעותי בין השניים נמצא בהגדרת "מיהו פליט". היא קובעת את הזכאות לסיוע או לפיצויים, וגוזרת משמעויות מרחיקות לכת הנוגעות לזהות הפליט ולטענתו לזכות השיבה, ובעיקר ביחס למספר הפליטים שאת עניינם יש להסדיר.

אמנת הפליטים, שנוסחה בעקבות מלחמת העולם השנייה ושעל בסיסה הוקמה נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR), קבעה שפליט הוא מי שנאלץ לברוח ממדינתו בעקבות רדיפה פוליטית או פגיעה בזכויותיו האזרחיות. מאוחר יותר הורחב מושג הפליט למי שברחו בעקבות מלחמה, אלימות או אפילו פגיעה כלכלית שלא מאפשרת הקניית חינוך לילדים. זו הגדרה שמתאימה לפליטים היהודים ממדינות ערב, ולכאורה די בה כדי לכלול גם את הפליטים הפלשתינים. טעות.

הגדרת אונרא לפליט פלשתיני היא מי ש"מקום מגוריו הרגיל היה פלשתינה בתקופה שבין 1 ביוני 1946 לבין 15 במאי 1948, ושאיבד הן את ביתו והן את אמצעי מחייתו כתוצאה מהסכסוך ב-1948". מדוע די בשנתיים בלבד של מגורים כדי להיחשב פליט שנעקר ממולדתו? הרי הערבים הפלשתינים טוענים שהם חיו באזור מימים ימימה. לפי ההגדרה, תושב סודן או מרוקו, למשל, שהגיע לפלשתינה ב-1943 לחפש עבודה וברח בעקבות המלחמה - זכאי למעמד של פליט פלשתיני.

עדיין, המאה ה-20 ראתה מאות מיליונים שנעקרו מבתיהם ויושבו במקומות אחרים. גם אם הסודני או המרוקאי נחשבו פליטים - הרי לאחר דור או שניים הבעיה הייתה אמורה להיעלם, כי מעמד הפליטות של כל עקורי העולם שייך לפליט עצמו, ולא לצאצאיו. טעות נוספת. למרבה האבסורד, הרכיב המשמעותי בהגדרת הפליטות של אונרא הוא העברת הפליטות בירושה, גם לאלה שנקלטו במדינות אחרות. למשל, נין של פליט סודני ששהה בארץ שנתיים לפני הקמת מדינת ישראל, ועכשיו מתגורר ברומא עם אזרחות איטלקית - עדיין נספר במניין הפליטים הפלשתינים עם זכויות של מי שהרגע נעקרו מביתם. כך הגענו מכחצי מיליון פליטים ב-1948 ל-6-5 מיליון פליטים מוצהרים כיום.

זה לא נובע מדאגה לפליטים, אלא מהרצון לתדלק את מדורת השנאה כלפי ישראל ולתחזק את חלומם של הפלשתינים להציף את ישראל ולחסלה באמצעות מה שהם מכנים "זכות השיבה". האו"ם אחראי לחרפה הזאת, שלא נעצרת כאן. המלחמה הנוכחית לימדה כי לא זו בלבד שאונרא לא פותרת את בעיית הפליטים, אלא היא גם מחנכת לשנאת ישראל והיהודים בספרי הלימוד בבתי הספר שנמצאים בפיקוחה. חמור מזה, עובדים של אונרא השתתפו בטבח 7 באוקטובר. בעקבות הגילויים האלה גברו הקולות בעולם לסגור את הסוכנות, ולהעביר את הטיפול בפליטים הפלשתינים לסוכנות הפליטים הכללית של האו"ם.

רוב הפליטים במזרח התיכון אינם פלשתינים. רק בעשור הקודם נעקרו מבתיהם יותר מ-10 מיליון פליטים סורים, בעקבות מלחמת האזרחים. במאה ה-20 נעו מאות מיליוני שרידי חרב עקורים ממקום למקום. מיליוני סיקים והינדים, למשל, עברו בשנות ה-50 מפקיסטן להודו, ולהפך. החילופים התבצעו למרות התנגדות האוכלוסייה. ב-1960 נשיא פקיסטן, מוחמד איוב חאן, הביע תקווה כי העובדה שארצו יישבה כ-7 מיליון פליטים מהודו תשמש דוגמה ליישוב הפליטים הפלשתינים בארצות ערב.


ההגדרה של "פליט פלשתיני" היא מי שהתגורר בארץ שנתיים לפני הקמת ישראל. מדוע? הרי הם טוענים שחיו באזור מימים ימימה. תושב מרוקו, למשל, שהגיע לפלשתינה ב-1943 לחפש עבודה וברח עקב המלחמה - זכאי למעמד של פליט פלשתיני.


ב-1913 טורקיה ובולגריה ביצעו חילופי אוכלוסין, וב-1923 קיבלה טורקיה מיוון 350 אלף טורקים, בעוד יוון קיבלה יותר ממיליון. אחרי מלחמת העולם השנייה הועברו מיליוני גרמנים משטחים באירופה לשטח גרמניה. והדוגמאות עוד רבות. אך בניגוד לפליטים הפלשתינים - שכדי לזכות במעמד פליט די היה שיחיו כאן שנתיים קודם להקמת המדינה - היהודים שגורשו ממדינות ערב חיו בהן אלפי שנים, מאז גלות היהודים לבבל במאה השישית לפנה"ס. החלפת האוכלוסין בין הפליטים היהודים לפליטים הפלשתינים הייתה מתבקשת. ישראל קלטה את פליטיה, ומדינות ערב היו אמורות לקלוט את פליטיהן. למעט ירדן, שהעניקה אזרחות לפליטים הפלשתינים המהווים בה רוב (מה שמלמד שירדן היא המדינה הפלשתינית), שאר מדינות ערב הותירו את מחנות הפליטים כדי לנגח את ישראל באמצעותם.

פיליפ האוזר, מומחה לענייני אוכלוסייה מאוניברסיטת שיקגו, ייצג את ארה"ב בוועדת האוכלוסייה של האו"ם בין 1947 ל-1951. לדבריו, חילופי האוכלוסין בין ערבים יוצאים ליהודים נכנסים הם מציאות. הוא ציין שיש הרואים בסירובן של מדינות ערב לקבל פליטים אמצעי מכוון להשמדת ישראל. בעוד פעמים רבות פליטים בעולם נאלצים לחיות בעולם תרבותי חדש וזר להם - הפליטים הפלשתינים חיים במדינות ערביות, שבהן יש להם גישה לתרבות ולשפה משותפות.

קשה להימנע מהמחשבה שהפליטים הפלשתינים קיבלו סוכנות מיוחדת עם תנאים והגדרות שאין לאף פליט אחר בעולם כי מולם עמדה מדינת היהודים. חשבו על הפליטים היהודים - האם מישהו זוכר אותם? עוד לפני כ-2,000 שנה אמרו חכמינו: "כל המיצר (מציק) לישראל נעשה ראש". לולא הרצון לנגח את היהודים - היה גורל הפליטים הפלשתינים כגורל מאות מיליוני פליטים בעולם, ולאחר דור הם היו נטמעים במקומותיהם החדשים ונשכחים.

ב-2014, כשארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) ביצע רצח עם ביזידים - העולם בקושי הגן עליהם. אני זוכר תמונה של אישה יזידית אוחזת שלט גדול, שבו כתוב: "הבעיה של היזידים היא שאויבינו אינם יהודים".