מחיר יקר

לידיעת האזרחים, מדינת ישראל הודיעה באופן רשמי כי "ישראל אינה מקיימת שליטה אפקטיבית בשטח הרצועה... גם כיום, לחמאס יש יכולת להפעיל סמכויות שלטוניות ברצועה... כוחות צה"ל נתקלים גם כיום בהתנגדות חמושה של כוחות האויב, בתת-קרקע ועל הקרקע, בהנחת מטעני חבלה, ירי נ"ט וצליפה, בירי רקטות תלול-מסלול ובניסיון למשוך את כוחותינו לבתים ממולכדים ועוד" (מתוך תצהיר המדינה לבג"ץ).

כלומר, המדינה מודה בריש גלי שאחרי שנה של מלחמה היא נכשלה כישלון חרוץ בהשגת מטרת המלחמה העיקרית - מיטוט השלטון האזרחי של חמאס וחיסול יכולתו הצבאית - וחמאס עדיין שולט צבאית ואזרחית בחלקים גדולים של הרצועה.

למי שמפקפק באמיתות תצהיר המדינה לבג"ץ, אתמול חשף אלמוג בוקר הקלטות של אנשי חמאס שמחזיקים בכמויות כה גדולות של סיוע הומניטרי שאותו הם מוכרים לעזתים, עד שאין להם מקום במחסנים להכניס סחורה נוספת. תוך כדי מלחמה להשמדת החמאס, ישראל מאפשרת לארגון הטרור להשתלט על כמויות ענק של סיוע הומניטרי ולמכור אותו, מה שכבר הניב הכנסות של חצי מיליארד דולר לחמאס. זה מצטרף לדיווח קודם של בוקר על כך שחמאס גייס 3,000 לוחמים נוספים בצפון הרצועה, כלומר אפילו באזור שצה"ל נכנס ויצא ממנו מספר רב של פעמים, לא נשמרה ההכרעה הצבאית שהושגה במחיר יקר.

הכישלון החרוץ הזה הוא פרי הבאושים של תוכנית המלחמה של הרמטכ"ל, שאושרה על-ידי קבינט המלחמה של נבנימין תניהו, יואב גלנט ובני גנץ. במקום להציג תוכנית לכיבוש הרצועה כולה, שהייתה מאפשר לחסל את היכולת הצבאית של חמאס, ולהקים ממשל צבאי זמני, שהיה מאפשר למוטט את השלטון האזרחי של חמאס, הרמטכ"ל גיבש אסטרטגיה של כניסה ויציאה של הכוחות והתנגד בכל תוקף להקמת ממשל צבאי זמני. בגלל זה ישראל נכשלה בהשגת היעדים שנקבעו על-ידי הממשלה בתיאום עם המטכ"ל.