זו הייתה שנה של עם שכמעט ואיבד את עצמו, חיפש את עצמו, מצא את עצמו, התחבר לעצמו, שב לעצמו. זו הייתה שנה של נחלי דמעות, הררי לבבות שבורים, תילים של חרדות ופחדים, יובלים של חוסר ודאות, אוקיינוסים של ייאוש, גבעות של חוסר אונים, גאיות של צער, בקעות של נהמות הלב, שנה של תוגה ואימה.
זו הייתה שנה של התרוממות הרוח היהודית, של הררי גיבורי האומה, גיבורי ישראל, אריות העם, תילים של ערבות הדדית, יובלים של חמלה, אוקיינוסים של עוז רוח ואמונה עצומה, גבעות של תפילות לשלום האומה, לרפואת הפצועים, גאיות של זיכרון וגעגוע לחטופים הנמקים במנהרות אנשי התועבה, בקעות של תקווה לשוב החטופים לאוהביהם, לשוב העקורים לביתם, שנה של תפילות ותקווה גדולה.
זו הייתה שנה של דמע ושחוק, של כישלון וניצחון, של שכול ואלמון, של חיים ומוות, של מכאובים וייסורים, של אלמנות שילדו יתומים, של בדמייך חיי עם דמעות וגרון נשנק, חיים חדשים במקום בו צמח הכאב והיה לעובדה נוראה.
זו הייתה שנה בה אבות קברו בנים, אימהות חיבקו תינוקות חדשים, ילדים קראו "קדיש" על אבותיהם, אחיות ליטפו פני הפצועים, עובדים סוציאליים חיברו רסיסי נשמות חבולות, עם שלם מייחל לשוב האחים והאחיות ממנהרות התופת, אלפי עקורים מביתם, זו הייתה השנה בה הטוב היהודי-ישראלי התרומם אל על, צמח מחדש, סילק מדרכו את הקוצים והדרדרים שצמחו בשנה שלפני טבח שבת שמחת תורה ואיימו לכסות את הערבות היהודית.
זו הייתה השנה בה האמון במערכות הצבא התפוגג, האמון במערכות הפוליטיקה נגוז, זו הייתה השנה בה נחשף במלא הדרו דור הניצחון, דור התחייה ותקומה, דור התקווה.
זו הייתה השנה בה העם היהודי שב לכור מחצבתו, שב אל היין העתיק המשומר, אל המעיין ממנו שאבו אבותינו המומתים, אל קריאת הנצח, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", שב אל התפילה והרינה, הציצית והכיפה, אל תקיעת השופר, אל היהודי שהסתתר, נחבא, הוחבא, בוטל ובשנה הזו עמד בחזית מימינו אברהם אבינו, משמאלו שרה אימנו, עם ישראל חי.
זו תהיה השנה בה כשתישמע הברכה, הציפייה, הכמיה, התפילה, "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", נעצום עיניים ונכוון בשם ומלכות על כל מילה, תכלה שנה וקללותיה. זו תהיה שנה בה כשתישמע תקיעת השופר, קירות הלב ירעדו, על השברים של השנה האחרונה, על התקיעה ועל הציפייה לתרועה גדולה של בניין, תחייה, תקומה, של ניצחון והכרעה, של שוב החטופים, של אחים אנחנו, של ערבות הדדית.
זו הייתה שנה שהלוואי ויכולנו לשכוח, שנה אשר לנצח תישאר חקוקה על לוח ליבנו, שנת טבח שבת שמחת תורה, שנת התבוסה והגבורה, שנה בה התארכו השורות בבתי העלמין הצבאיים והאזרחים, שנת ההנצחות, האזכרות, האנדרטאות, שנה של "הפכת מספדי למחול לי", שנה טובה.
