|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מצא את ההבדלים
|
|
|
תרבות וכלכלה
|
|
החיים שלי בין אנגליה לישראל גורמים לי, מטבע הדברים, להשוות ● כמעט כל יציאה מהבית, בוודאי אם זה מעורב בנסיעה/רכיבה על הכביש, מעוררת בי מחשבות נוגות על מה שקרה לנו כאן
|
|
כשחוקרים במדעי החברה מדברים על תרבות הכוונה היא לתרבות במובן הרחב ביותר, שכולל את מערכת הערכים והנורמות בחברה. מטבע הדברים, לתרבות יש השפעה ישירה על איכות החיים, גם בלי קשר למדדים כלכליים כמו תוצר לנפש. אם למשל התרבות היא שפותרים סכסוכים באלימות בשונה מפתרון סכסוכים בחלופה של שיח/בוררות/משפט אז כמובן שיש פגיעה באיכות החיים ובחיים עצמם. ואם התרבות היא לא להתחשב באחר במרחב הציבורי, אז גם זה הופך את השהייה במרחב הציבורי לפחות נעימה.
אבל, יש לתרבות גם השפעה ישירה על הכלכלה. ממש על התוצר לנפש. על זה עשינו פרק (מרתק לדעתי) עם ד"ר צחי רז בעושים חשבון. אם עדיין לא האזנתם אז כדאי. ודאי אתם תוהים מה גרם לי דווקא היום לחשוב על הפרק הזה שכבר שחררנו לפני כמה חודשים. ובכן, האמת היא שאני חושב על זה כמעט כל יום. החיים שלי בין אנגליה לישראל גורמים לי, מטבע הדברים, להשוות. אז כמעט כל יציאה מהבית, בוודאי אם זה מעורב בנסיעה/רכיבה על הכביש, מעוררת בי מחשבות נוגות על מה שקרה לנו כאן.
אבל בכול זאת קרה משהו היום. רצה הגורל ולפני כחודש התקלל המקרר (הישן) בביתי באנגליה, וגם את המקרר (הישן) בדירתי בישראל היה צריך להחליף.
אנגליה: הזמנתי מקרר חדש אונליין בערב, כזה שהתחייבו לספק למחרת. קיבלתי חלון הובלה למחרת בבוקר בשעה 7:12 פלוס מינוס שעה. בשש וחצי בבוקר המובילים הגיעו. עבדו מאוד קשה להוציא את המקרר הישן, כולל לפרק חלקים בשביל שיעבור, כולל לצאת דרך החצר בצורה מאוד לא נוחה, הכניסו את המקרר החדש ופינו את כל האריזות. שני הסבלים היו חביבים ומנומסים. לרגע לא קיטרו ולא רמזו שצריך לשלם להם יותר.
ישראל: הזמנתי מקרר חדש בשיחת טלפון עם התחייבות לאספקה תוך 7 ימי עבודה. לא עמדו בהתחייבות ובמטרה למנוע עיכוב נוסף הציעו לי מקרר אחר (זול יותר). בסופו של דבר המקרר הגיע היום, אחרי 9 ימי עבודה (ובעברית פשוטה - שבועיים). המובילים נתנו לי חלון של 4 שעות: 11:00 - 15:00. המקרר הגיע ב-7:30 בבוקר.
וידאתי מראש שעל קומה שנייה לא צריך תוספת תשלום, ושהשירות כולל פינוי המקרר הישן (זה על-פי חוק) ופינוי האריזה. הצעתי לסבל לשים את המקרר על העגלה ולרדת בנוחות לחניון מתחת הבית ולעלות במעלית (אחרת יש מדרגות ללובי של הבניין ורק משם יש מעלית).
כשהגענו למעלית הסבל התחיל לקשקש: יש כאן מרחק של מעל 50 מטר, זה תוספת תשלום. פינו מקרר ישן זה תוספת תשלום. אמרתי לו שחבל שהוא מדבר כי לא ולא, וגם הטיפ נשחק.
אריזה: הסבל סירב לקחת. אין מקום במשאית וגם אתה צריך לשמור אצלך כי אם תהיה תקלה במקרר החדש צריך את האריזה בשביל לפנות אותו ואם אקח את האריזה יחייבו אותך. אמרתי לו שהוא סתם מקשקש. בסופו של דבר הוא הוריד את המקרר הישן (ובחר מרצונו החופשי שוב בדרך "הארוכה" שחוסכת את המדרגות), ואני הורדתי את האריזה שהם העמיסו על המשאית. נתתי טיפ של 50 שקל. קצת מופרז לאור הקלות של העבודה וההתנהגות של הסבל, אבל מראש תכננתי לתת 100.
|
| תאריך:
|
06/10/2024
|
|
|
עודכן:
|
07/10/2024
|
|
עומר מואב
|
|
בגיל 26 נפרדתי מבעלי. הייתי אז במצב כלכלי קשה, ויתרתי על הפנטהאוז שלי, על ה"מזונות" ויצאתי לעולם ללא הורים שהיו יכולים לסייע בידי. שני ילדיי היו בני שנתיים וחמש.
|
|
|
|
|
הרצף של ימי חג, לאחר תחילת שנת תשפ"ה, הוא ימים של רגיעה לחלקנו, אך גם ימי מתח. הרי הכל מתוחים ודרוכים למשמע אזעקה שתקרע את הדממה שנחתה. מי יודע, הרי לפתע יצרחו הצופרים והקול האנושי יפציר בנו להקפיד על עשר דקות של שהיה בממ"ד.
|
|
|
|
|
היום שלחתי למנויי 'פיוט' הרהור על שיר מאת משוררת צעירה שלא היכרתי, שעורר בי מחשבות על אינדיבידואליות ושיתוף. את ההרהור והשיר וצילומים מחיינו בכפר הבולגרי אפשר לקרוא באתר, ושם גם להצטרף חינם לרשימת המנויים.
|
|
|
|
|
אינני מתעלם מהעובדה, שהחמאס מדרום וחיזבאללה מצפון נכספים לממש את היעד המוצהר השכם וערב - והוא השמדת מדינת ישראל. אודה, שקשה עלי הכתיבה בנושא, כשבחדרים סמוכים לחדרי בדיור המוגן בו אני גר היום, גרים אנשים, שילדיהם ונכדיהם נחטפו לעזה, חלקם גם ילדיהם ונכדיהם נטבחו בטבח האכזרי שאירע ב-7 באוקטובר. מדובר באנשים ישרי דרך, שבמשך שבעים שנות עבודה קשה הפכו אדמת לס מדברית לכרי דשא פוריים, ועתה קיבוצם נהרס. מדובר בחברים המטפסים במעלות העשור התשיעי לחייהם, שאינם יכולים לחזור לקיבוצם, אותו טיפחו בזעתם במשך שבעים שנות עמל.
|
|
|
|
|
וכך, בעודי משוטט בשדה התעופה, נקלעתי למניין של חסידים. במדף ממול קרץ לי חומש דברים עם פירוש "אור החיים". רבי חיים בן עטר, צאצא למגורשי ספרד, נולד ב-1696 במרוקו. בקיץ 1741 עלה ארצה, שהה בצפון ולבסוף השתקע בירושלים, שם הקים ישיבה. הוא נפטר כשנה לאחר מכן, ביולי 1743, והשאיר לנו אוצרות חכמה וסוד ופרשנות מקורית. וכך קראנו בשבת האחרונה בשנה החולפת: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ - - - לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה'... לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם...". רגע לפני מותו, משה כורת בערבות מואב ברית נוספת עם העם, משחזר את ברית סיני שנכרתה ארבעים שנים קודם לכן. לא רק ברית דתית אלא לאומית: "למען הקים אותך היום לו לעם".
|
|
|
|
|
