|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
טל מצליח [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
על מלחמה, זאבים וצבועים
|
|
שלשת המושגים האלה נקשרים לעיתים קרובות יחד ● 'אדם לאדם זאב', נאמר כבר, אם כי לעיתים פוגשים אנו ביחסי קירבה ביניהם כמו בסרט 'רוקד עם זאבים' בבימויו ובכיכובו של קווין קוסטנר, בעיקר משום שהכלב, חברו של האדם, הוא מגזע זאבים
|
|
|
|
|
| לצבוע יש יחסי ציבור גרועים לגמרי, בעיקר שמו העברי המביע 'צביעות', קונוטציה שלילית לחלוטין, היותו אוכל נבלות וכו'. לאחרונה הוצגו מספר תערוכות עם דימויים אלה וכדאי לעמוד עליהם. | |
|
|
|
|
מלחמה וצבועים
בתערוכתו האחרונה של סעיד אבו שאקרה בגלריה מאיה (רח' המרץ ת"א) הציג האמן, מייסד ומנהל מוזאון אום אל-פחם, ציורים על נייר בהם שני נושאים: אישה ערביה, שלדבריו מייצגת רוגע, ומצד שני ציורים של צבועים (החיה צבוע) חורצי שיניים ומבעיתים המייצגים, לדבריו, את הרגשתו עקב המלחמה העכשווית. בחדר הסמוך מוצג גליל נייר לבן בו רשם האמן, שוב, צבועים חורצי שיניים ולידם נשים ערביות אחוזות אימה, בורחות מהצבועים. בעבודותיו אין זכר למאורעות ה-7.10.2023 בהם נשחטו ונאנסו ילדים ומבוגרים בקיבוצי עוטף עזה, ואחרים נלקחו בשבי והם נמצאים במנהרות עזה עד היום, 26.10.24. כבר יותר משנה.
בשיח בגלריה מאיה (26.10.2024) חושף הצייר סעיד אבו שאקרה את מצוקתו בהיותו, כדבריו, מצד אחד אזרח ישראלי, מנהל גלריה בחסות ובמימון משרד התרבות הישראלי, עובד משטרת ישראל בעבר, ומצד שני "פלשתיני" כהגדרתו. לדבריו הדילמה שלו קשה מאד. להלן ציטוטים מדויקים (מילה במילה) מדבריו:
"אני בן אדם. לא אכפת לי מי צודק. אני מחפש את החוכמה. איך לסלול דרך לחיים משותפים. אחרי ה- 7.10.24 אנשים יצאו מדעתם. ערבי שרצה להגיד מילה המשטרה עצרה אותו מיד. עליתי לסטודיו שלי ובכיתי. פחדתי להגיד מילה. לא עשיתי כלום. כתבתי יומן. הבאתי גליל נייר מבית דפוס. 40 מטר. אני כותב עליו מילים כמו הרס, חורבן. הצפנתי את זה ועליתי על זה בציורים. אני מצייר כל יום לעצמי. לא חשבתי שזה יוצג בגלריה. איך אפשר להיות שפויים בשעה כזו. הציור ריפא אותי".
"אני רוצה להיות שור, סוס. לא פלשתיני, לא ישראלי. אני סעיד. לא עוד נקם. לא עוד שנאה. זו הדרך שלי. הציור על נייר הוא כמו קליגרפיה. מה שהרגשתי באותו רגע. אני זועם אך לא אלים. הציור עוזר לי לשמור על השפיות שלי. איש לא צודק. צריך לשפוך אהבה. אני לא שייך לאף אחד. זה אני עצמי. המוזאון הוא חלום שהתגשם".
ואני עדיין חיפשתי אצלו התייחסות ועדות לזוועות שנעשו בישראלים ב-7.10.23 על-ידי רוצחים פלשתינים.
|
|
זאב לא בודד
זאבים הם נושא עבודתה של שי אל נירן יהלום. בבית האמנים (אלחריזי 9 ת"א. "בין ירח לזאב", אוצר: אריה ברקוביץ).
שי אל היא בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, ציירת, מאיירת ואומנית רב תחומית. את עבודותיה ניתן לראות גם בסטודיו שלה בקריית טבעון.
עבודותיה כאן מצטיינות בשילוב צבע ומצע (עץ). בצבעי אקריל על דיקט היא שומרת על הטקסטורה של העץ ואף משאירה חלקים ריקים הנותנים אוויר. הזאב שלה שונה ממה שאנו רגילים לחשוב. הוא לא מאיים, הוא אפילו "סימפטי" לעיתים.
לדבריה, המושג 'זאב בודד' אינו נכון במציאות. הזאבים נאמנים לבן או בת הזוג וללהקה שלהם. הזאב הוא חיה המודעת לנתיבים נסתרים ביערות, קשובה לרחשי הנסתר ומבטאת את עצמה בשפה עשירה מלאה בניואנסים של צלילים ומחוות פיזיות מרגשות.
התערוכה עוסקת אומנם בזאבים, אבל מעבר לכך במסתורין ובקסמים של עולם היער, הירח וישויות הטבע. איך ניתן להבין מדוע הזאב מיילל לירח ללא חיבור לעלי האלונים הנושרים לאדמה, לעונות המתחלפות?
"בשנת 1995 נחשפתי לריפוי בדרכים המסורתיות העתיקות של הילידים ביבשת אמריקה. כאומנית שכל מהותה מושרשת בעולם השמאני, אני רואה בזאב מורה רוחני. כך למדתי ממורתי משבט הסנקה האינדיאני. אני אשת סגולה-שמאנית וא(ו)מנית.
עבודתי מוקדשת ברובה למחאה על הניצול הגס של האדם את משאבי הטבע מחד-גיסא, והריפוי של הטבע מאידך".
|
|
|
|
|
זויה, נובה [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
המלחמה בראי האמנות
אומנים רבים מתייחסים למלחמה ולרגשות האופפים אותנו בזמן קריטי זה. ציור מופת, ענק, של האומנית זויה צ'רקסקי-נאדי מוצג במוזאון ת"א ומתאר את הריצה המטורפת של מבלי מסיבת הנובה הבורחים לנפשם בבעתה.
בתערוכה "קישוטי מלחמה" במוזאון ת"א מציגה טל מצליח את התייחסותה למלחמה בסגנון פופי, לכאורה, בצבעים עזים, בקווים ובנקודות.
טל מצליח, זוכת פרס רפפורט לאמנית בכירה לשנת 2009, מתארת את אשר חוותה על בשרה בבוקר שבעה באוקטובר בעודה נצורה בממ"ד ביתה שבכפר עזה, המשמש גם כסטודיו שלה, במשך מעל 20 שעות, עד שחולצה למקום מבטחים על-ידי יחידת שלדג.
מצליח, ילידת קיבוץ כפר עזה, גדלה וחיה "על הגדר" ומתעסקת בסכסוך הישראלי-פלשתיני ובאיום הקיומי כבר למעלה משני עשורים וחצי, וביתר שאת ממבצע עופרת יצוקה (2009-2008).
ציוריה מורכבים ועמוסים, והיא מזמינה את הצופה למבט מעמיק החושף מלאכת שכבות סבוכה בטכניקה ייחודית שפיתחה - משיחות מכחול קצרות ודקות המייצרות מקצבים חוזרים. היא מטמינה מילים ("חֻוּלַצְתְ"), משפטים ("הם מקיפים אותי מכל מקום") וסיפורים קצרים בציוריה, המשלבים דיוקנאות עצמיים, כלי נשק וכפות ידיים.
|
|
|
|
|
קרולין בוהל, דני דרלינגדון [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
ב'מקום לאמנות' (שביל המרץ 6, ת"א) בחר האוצר יאיר ברק להפיק תערוכה אופטימית יותר, של תקווה ונחמה, לאחר התערוכה הקודמת על השבר. ועדיין רב הכאב. לילי פרח-יה מציגה ציור אישה ושואלת 'למי את רוקדת?'
כאן מוצגים גם צילומים שנמצאו במקרה בחדר של הצלם דני דרלינגטון שהגיע מחו"ל ונרצח בקיבוץ ניר עוז. הוא וחברתו טיילו בארץ, צילמו ולנו בקיבוץ ניר עוז. הם נרצחו ב-7.10.23 וכל הציוד שלהם נגנב על-ידי המחבלים. זהו סרטו האחרון של דני שצולם כנראה ב 6.10.23. למרות שלא ידעו את העתיד לקרות, פניה היפות של חברתו קרולין בוהל נראים עגומים בין עלי הצבר. עבודותיו הוצגו בפריז ובניו-יורק והעידו על כישרון והבטחה אמנותית שנגדעה.
|
|
|
|
|
דובי קדמון [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
בתערוכתו "תרעלה" בגלריה ממול (סלון משותף לאמנות, אוצרת ד"ר נירה טסלר) הצייר דובי קדמון מתייחס למלחמה על המים כמלחמה של כוחות טבע המתנגשים זה בזה. אך יש לכך משמעות עמוקה: הצבע האדום חוצה את המים בנחלים ומצביע על מלחמת קיום, הישרדות, תרבות. למי שייכים המים האלה?
ובכל זאת שאלתי: האם לנוכח המצב כיום, חלוקת המים הקיימת בין העמים השונים, האם יש מספיק מים לשני העמים? היתכן שיש מקום לדו-קיום והדברות?
|
|
|
סלים אבו שקרא, צבועים [צילום: צבועים]
|
|
|
|
|
שי-אל, זאב [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
|
| תאריך:
|
04/11/2024
|
|
|
עודכן:
|
05/11/2024
|
|
מרגלית מולנר גויטיין
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו עלולים להגיע לנקודת אל חזור ממציאות חיים מדממת, שתקטול כל יום חיי אזרחים רבים במדינת ישראל אם לא נחתור להסכם מדיני, בו ניאלץ למען קדושת החיים לשלם מחיר כואב. עלינו לשלם את המחיר הכואב כדי לקדש את חיי החטופים שנותרו בחיים והם ירויים בנפשותיהם. אנחנו כבר מעל שנה נלחמים ללא השגת יעדי המלחמה. מעל לשנה אנחנו ממסגרים במודעות אבל מאות רבות של חיים, שניתן היה לחלצם מהאימה המדממת את חיינו, לו עלינו על מסלול החתירה לכינון הסכם מדיני, הגם שהוא כרוך במחיר יקר וכואב.
|
|
|
|
|
הנה הפכנו לכאורה למדינה מסודרת, בה הביורוקרטיה חוגגת ותפקידים מאוישים רק על-פי הַתְּקָנִים. לכאורה: מינוי לְתֶקֶן אמור להצביע על תקינות. כך הוקמו משרדי ממשלה מיותרים אך בהם כמעט לכל תפקיד נקבע תקן ומיד נוצרה הזדמנות לכל שר לְאָיֵשׁ בנאמניו כל תקן פנוי. בישראל, שהיא כידוע חדשנית, אין שירות ציבורי מקצועי וקבוע כמו במדינות מיושנות כאנגליה או צרפת.
|
|
|
|
|
אם בחודשים האחרונים התבטל לכם נופש בחו"ל עקב החלטת חברות התעופה הזרות להפסיק לטוס לארץ עד הודעה חדשה ומצאתם את עצמכם משלמים סכום כפול ואף משולש לחברה ישראלית בכדי לטוס או לחזור לארץ אתם לא לבד. החברות הישראליות מנצלות את המצב הביטחוני ואת העובדה שכמעט כל חברות התעופה הזרות לא טסות ומעלות מחירים, אבל לא משפרות את השירות. הן רק שוכחות שמלחמה סופה להיגמר, החברות הזרות תחזורנה במחירים סבירים והלקוחות יצביעו בטיסות.
|
|
|
|
|
אחת התופעות שאני עוקב אחריהן גם כאן וגם באמריקה - שתיהן בחדשות עכשיו, היא כיצד הפרשנים בכול אמצעי המדיה מפרשים דברים שמושמעים על-ידי פוליטיקאים, ביניהם ליצנים, בורים ועמי ארצות, כסילים או סתם רשעים לשמם בכל צורה של ביטוי מחלקי גופם השונים.
|
|
|
|
|
