בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
[צילום: מויזס קסטילו/AP]
|
|
|
על השיכחה
|
שיכחה היא אם הבורות, ואי הפקת לקחים לתיקון מציאות מעוותת ● השיכחה במודע או שלא במודע היא כלי לגרוש כל מיני הרהורים לא נעימים או להצדיק מעשים או מחדלים
|
האמירה של חז"ל (מסכת סנהדרין) "חבל על דאבדין ולא משתככין" כוחה יפה לגבי אלה שנפטרו. גם זאת בערבון מאוד מוגבל. לגבי אלה שחיים סיפור השיכחה הוא אחר לגמרי. אני נזכר כי במסגרת המאמצים להקמת העמותה "עופות החול" שתכליתה הייתה לתעד חזותית את תרומתם של שורדי השואה להקמת המדינה ולביסוסה, היינו זקוקים לתרומות. שכן הממשלה ומוסדות ציבוריים אחרים לא הכירו, ועדיין לא מכירים בהיבט חשוב זה של אותם שורדי השואה. ההיבט של בשורת החיים - התקומה.
צריך היה לגייס כספים ממקורות פרטיים כדי לממן את הפקת הסרטים. ידענו כי יש מקרב הדור השני של שורדי השואה אנשים שממלאים תפקידים מרכזיים בתחומי הבנקאות, התעשיה, הטכנולוגיה ועוד. כשמדובר היה בקרנות של אותם מוסדות שנועדו למטרה זאת - די הצלחנו לקבל תרומות. כאשר אותם מנהלים עשירים צריכים היו להכניס את היד לכיס שלהם אז מה שקרה הוא או שהם חשו כי התרומות של הוריהם למדינה מכסות גם אותם או במקרה הרגיל הם שכחו.
השיכחה במודע או שלא במודע היא כלי לגרוש כל מיני הרהורים לא נעימים או להצדיק מעשים או מחדלים. נושא השכחה עלה בתודעה שלי לנוכח אחד ההיבטים של תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב והניצחון של דונלד טרמאפ - הבדלני, הגזעני והמטרולל. זה בא לידי ביטוי בולט בבחירות במדינת טקסס.
אורך הגבול בין טקסס, המדינה השנייה בגודלה של ארה"ב, לבין מקסיקו הוא קרוב לאלף וחמש מאות ק"מ והוא הקוץ הגדול בישבנו של הנשיא האמריקני הנבחר דונלד טראמפ. הוא הנמסיס שהיה לאחד הנושאים המרכזיים בבחירות משום היותו מעבר למאות אלפי פליטים מאמריקה הלטינית. פליטים מסכנים אלה נחשבים בעיני טראמפ כחלאת המין האנושי ועוד כינוייי גנאי במילון של גס רוח זה.
רבים מתושבי האזור הזה שליד הגבול הם "לאטינוס", כלומר מוצאם מדרום אמריקה, וקרוב לוודאי שהוריהם או סביהם נמנו עם פליטים אלה. בסקר של העיתון "טקסאס טריביון" 55% מקולות המצביעים בקרב ה"לאטינוס" ניתנו לדונלד טראמפ. הם, שמצבם שופר, אינם רוצים פליטים אף שהם צאצאים לאותם פליטים שחצו את הגבול בטקסס והיה מצופה מהם לגלות סולידריות לגבי אחיהם במצוקה, אך הם אלה שהתנכרו להם. ללמדכם שיכחה מהי.
ואם אנו שומעים מכוכבי קולנוע או אנשי אליטות שמזכירים את עברם הקשה זה לא אומר שהם מזדהים עם אלה שסובלים מאותם קשיים. זה אומר שהם מתפארים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות נחישות, התמדה ותושייה בכל אמצעי מזדמן או מזומן - כָּשֵר או מוכשר. עכשיו הם במקום אחר.
בהקשר הרחב יותר, בשבילי - השיכחה, במודע או בתת מודע, היא אֵם הבּוֹרוּת, העדר מעש וחדלות אשים, שכן הזיכרון הוא ערך מכונן בהפקת לקחים ולמידה מן המעשים או המחדלים בעבר. ככה למשל שכחנו את הסבל שסבל העם היהודי באלפיים שנות גלות ואנו פוגעים באחרים כפי שפגעו בנו. אנו לא הפקנו לקחים מן השואה שעברה על העם היהודי כי גם זאת שכחנו . או, תוך כדי זילותה, משתמשים בה לצרכים פוליטיים. יותר מזה. שיבת ציון לא הייתה מתגשמת אלמלא "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". אך בהיותנו בציון שכחנו כי "עבדים היינו בארץ מצרים". לכן מי ששוכח את העבר -העתיד יזכיר לו זאת, לעתים בצורה אכזרית מאוד.
|
תאריך:
|
13/11/2024
|
|
|
עודכן:
|
13/11/2024
|
|
צבי גיל
|
+מי הוא מייק האקבי
|
09:35 13/11/24 | עידו דמבין | לרשימה המלאה |
האקבי הוא כומר בפטיסטי בעל השקפת עולם אוונגליסטית אדוקה. בין היתר, הוא מתנגד להפלות זולת במקרים שבהם נשקפת סכנה לחיי האם; מתנגד לנישואים ו/או הורות חד מינית; מכחיש משבר האקלים שאף הוציא ספר ילדים מלא מיסאינפורמציה בנושא
|
|
|
|
מייקל האקבי [צילום: ג'וליה דמרי ניקינסון/AP]
|
|
|
|
|
מי הוא מייק האקבי, השגריר המיועד של דונלד טראמפ לישראל? שמח ששאלתם. בואו נדבר קצת על האיש, על הסיבות בגינן נבחר, על השמחה בימין הישראלי על המינוי - וגם על הדברים שבעיני, כישראלי וציוני אדוק, צריכים להדאיג אותנו.
|
|
|
הוא הולך ומבטיח לנו כמו דברי גדולים ממנו. רצוי כי שר האוצר ידייק, למשל, בניבוי מצב המניות בבורסה, אך הוא מתעקש לחזות את הצפוי למעמד המדיני, הריבוני, של תחומי יו"ש. השר בצלאל סמוטריץ' חוזה ברבים כי שנת 2025 תהא שנת הריבונות של ישראל על יהודה ושומרון. קוראי שורות אלה רשאים כמובן לחגוג למשמע הבטחה זו מפי שר האוצר - או לבוז להבטחה זו. רק נזכיר כי גדולים ממנו קדמו לו כאשר הבטיחו, כמוהו, כי יחילו את חוק ישראל על יו"ש.
|
|
|
בחירתו של הנשיא דונלד טראמפ לנשיא ה-47 של ארה"ב כמנהיג העולם החופשי, מהווה הזדמנות נדירה לשינוי המציאות בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט, שינוי המתכתב עם נאומו המכונן של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באו"ם, אשר הציב את ציר האור מול ציר החושך, ציר הרשע מול ציר הטוב.
|
|
|
אלו ימים של מתח ומבחן. נשיא חדש נבחר, והעולם תוהה על עתידה של ארה"ב, על עתידה של מדיניות ארה"ב, על עתידה של השתתפות ארה"ב בעניינים בינלאומיים. האמריקנים הולכים לקלפיות וחושבים על הכלכלה, ההגירה, ההפלות. שאר העולם חושב על דברים אחרים.
|
|
|
אנחנו עוסקים מעט, אם בכלל, בתמיכה הנוצרית האמריקנית המאסיבית בדונלד טראמפ ממניעים ציוניים. טעות. במחלקות למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים, כמו גם במשרד החוץ, בוחנים את היחסים עם אומות העולם כמעט אך ורק במישור האינטרסים הכלכליים, הביטחוניים והמדיניים. האדם המערבי חונך לחשוב באופן רציונלי, ולהתייחס לאמונותיו הדתיות כשריד עבר או עניין פרטי שאינו קשור לניהול ענייני המדינה. כך גם ביחס למיתוסים, הסיפורים המכוננים של האומות. המישור התרבותי נדחק לקרן זווית בניתוח השיקולים המנחים את קובעי המדיניות.
|
|
|
|