ג׳ו ביידן הוא אחד הנשיאים האפקטיביים ביותר בתולדות ארה"ב. הוא הספיק המון במעט זמן ובסביבה פוליטית עוינת ומשוסעת. העובדה הזו רק מוסיפה לאכזבה מההתנהלות של האיש מאז פרש מהמרוץ לנשיאות, שמשדרת הרבה יותר ׳אחרי המבול׳ מאשר ׳שמרו על המורשת שלי׳, וחבל.
הבחירה לחון את בנו - אחרי שהבטיח מפורשות שלא יעשה כן (אפילו אם לא בקולו), מצטרפת לצעדים אחרים שנקט בעבר היותר רחוק כמו הבחירה לפרוש הרבה-יותר-מדי מאוחר ממרוץ שמלכתחילה הוא all but confirmed שלא יצטרף אליו ("אהיה נשיא מעברי", אמר על עצמו בקמפיין 2020) - ובהווה, כמו הבחירה לארח את הנשיא הנכנס דונלד טראמפ בבית הלבן לפגישה חברית לצד האח תוך שהוא מפזר חיוכים והבטחות להעברה חלקה של השלטון משל היה טראמפ ׳סתם׳ עוד נשיא, בקושי ארבע שנים אחרי הקמפיין ׳למען נשמתה של אמריקה׳.
אין באמת דרך לתרץ את ההחלטה הזו של ביידן, וגם ההאשמות - הנכונות בפני עצמן לפיהן טראמפ צפוי לעשות שימוש פוליטי ומסוכן בנשיאותו - לא פוטרות את ביידן ממחויבותו לשלטון החוק ולמילה שלו. אם בכלל, זה רק מוציא אותו רע יותר. אמת, אין לדמוקרטים סיבה לתת דין וחשבון שהצד השני לא נותן, אבל לפעול מפורשות הפוך מההבטחה - זו טעות מוסרית ופוליטית כאחד.