טביעת "סטרומה" - האסון הגדול ביותר בתולדות ההעפלה

בימים אלה מלאו 83 שנים לטביעת אוניית המעפילים סטרומה - אוניית פליטים מרומניה שהוטבעה בפברואר 1942 בים השחור על-ידי משחתת רוסית. באסון זה נספו כ-769 נוסעי האונייה ובהם כ-103 ילדים ורק נוסע אחד ויחיד ניצל. צעיר בן 19 בשם דוד סטוליאר, נמשה מהמים על-ידי ספינת דייגים טורקית. המעפילים היו בדרכם לארץ ישראל. הטבעת ה"סטרומה" נחשבת לאסון הימי הגדול ביותר בתולדות העפלה ואחד האסונות הגדולים בהיקפם של טביעת אונייה אזרחית בזמן מלחמת העולם השנייה. שרידי האונייה לא נמצאו מעולם.

ב-12 בדצמבר 1941 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עלו בנמל קונסטנצה שברומניה 769 יהודים - גברים, נשים וטף - על אסדה ישנה ששימשה להובלת בקר בדנובה, באורך 16 מטר וברוחב שישה מטרים ששמה הוסב ל"סטרומה". באסדה הותקן מנוע מאולתר וישן של ספינה שטבעה. היו אלה יהודים ששרדו את הפרעות בבוקרשט בינואר 1941, את הטבח ביאש ביוני 1941 ויהודים שנמלטו מהגירוש לטרנסניסטריה וממחנות הסגר וכפייה והצליחו להגיע לבוקרשט. ביניהם היו פועלים וסוחרים, בעלי מקצועות חופשיים - רופאים, מהנדסים ועוד - עסקנים ציוניים ונוער חלוצי. לרבים מהם היו קרובים ומכרים בארץ ישראל.

היה זה לאחר שהגרמנים פלשו לברית המועצות והפציצו את חיל-האוויר הסובייטי על ערים ברומניה. אנשי התנועה הפשיסטית "משמר הברזל" ברומניה העלילו על היהודים שהם ריגלו למען ברית המועצות ושבסימני איתות הדריכו את המטוסים של חיל-האוויר הסובייטי. מצבם של היהודים החמיר מאד. השלטונות הרומנים הטילו על היהודים עונשים קולקטיביים כבדים כמו החרמת רכוש גירוש למחנות מעצר, סילוק תלמידים יהודים מבתי ספר ועוד, והחל גל פרעות-פוגרומים נגד היהודים שהואשמו בבגידה ובתמיכה בקומוניזם.אלפי יהודים נהרגו בפרעות.

בהלה איומה אחזה ביהודי רומניה. הדרך היחידה ליציאה מרומניה שעמדה לרשות היהודים באותה תקופה הייתה דרך הים, וזאת כיוון שעם כניסת גרמניה לבולגריה, לא ניתן היה להשתמש ברכבת בולגריה-טורקיה.

הפלגת אניית סטרומה

ליהודים ברומניה נודע משמועות כי "ועד העלייה", ארגון התנועה הציונית הרוויזיוניסטית, השיג מהרומנים היתר עלייה לקבוצת יהודים ורבים נהרו לעיר הנמל קונסטנצה בתקוה למצא שם כלי שיט על-מנת להימלט. 'ועד העלייה' בבוקרשט התחיל בהרשמה להפלגה במחיר של אלפי לירות רומניות. אנשים מכרו לעיתים את כל רכושם כדי לרכוש כרטיס, העיקר להימלט מהתופת. למפליגים שרכשו כרטיס הפלגה הובטח השגת רישיונות הגירה ואשרות כניסה (סטרפיקטים) לארץ ישראל. תוכניתם, תקוותם של הנוסעים הייתה להגיע לקושטא (היום איסטנבול) שבטורקיה, ושם לקבל אשרות כניסה לארץ ישראל. בעת עליית המעפילים לאונייה פקידי המכס שדדו מהנוסעים חפצי ערך וכסף.

ב-12 בדצמבר 1941 יצאה ה"סטרומה" מנמל קונסטנצה שברומניה בדרכה לנמל איסטנבול שבטורקיה. כ-393 גברים, כ-272 נשים וכ-103 ילדים הצטופפו על אניית "סטרומה", שנועדה לשאת לא יותר מ-100עד 200 בני אדם. הצפיפות בספינה הייתה קשה ולא היו בה אמצעי תברואה ובטיחות. נישאה בה צחנת גללי בקר. לא היה בה שום סידורים למטבח ולשירותים וגם לא היו בה שירותי עזרה רפואית ראשונה. ההפלגה עד לנמל אינסנבול הייתה אמורה להימשך פחות מיום אולם נמשכה יומיים.

בלב ים חדל המנוע מלפעול והאונייה נגררה לבסוף על-ידי הטורקים לנמל איסטנבול והגיעה לנמל ב-14 בדצמבר 1941, אך שם לא נמצאו בשביל הנוסעים אשרות הכניסה שהובטחו להם. באתר א.מ.י.ר -ארגון יוצאי רומניה, יודעים לספר כי במשך כ-70 יום היו המעפילים כלואים בספינה באזור המיועד לאוניות בבידוד ולא הורשו לצאת ממנה. הם סבלו מקור, מחלות ורעב ומצבם הלך והחמיר. הבריטים סירבו להתיר את עלייתם ארצה." הם התקיימו בחסדי הקהילה היהודית באיסטנבול. בגלויות ששלחו בעת שעגנו בנמל כתבו על מצבם הקשה; על כך שהאוניה אינה במצב שמאפשר הפלגה; על המחסור והדלות בהם הם שרויים; ועל החרדות והסבל שנופלים בחלקם. הם הביעו תקווה להגשים את חלומותיהם ותוכניותיהם ולהגיע לארץ ישראל".

הבריטים לא הסכימו להתיר את כניסתם של המעפילים לארץ ישראל על חשבון מכסת העלייה המותרת. ממשלת טורקיה דחתה את הבקשה להעביר את המעפילים למחנה זמני שימומן בידי ארגונים יהודיים עד שתוסדר עלייתם. הטורקים אפשרו רק לתשעה מהנוסעים לרדת מהאוניה.

טביעת "סטרומה"

ב-23 בפברואר 1942 ציוו השלטונות הטורקיים על הקברניט לעזוב את נמל איסטנבול. אוניית גרר של הצי הטורקי גררה את "סטרומה" אל הים הפתוח אל מחוץ למים הטריטוריאליים של טורקיה עד הכניסה לבוספורוס, שם נותק החבל בין הגוררת לנגררת. האונייה נעזבה בלי מים, מזון ודלק, על-אף התנגדות המעפילים. ה"סטרומה" שמנועה היה מקולקל נסחפה עם הזרם מזרחה לאורך החוף.

באותה עת אסר הצי הרוסי על כלי שיט לא מזוהים לשהות בים השחור. למחרת בבוקר 24 בפברואר 1942 בהיותה של ה"סטרומה" במרחק כשני ק"מ מהחוף שיגרה אליה צוללת רוסית טורפדו שהטביע אותה. נשמע קול נפץ האונייה התרסקה וירדה למצולות. עברה שעה ארוכה עד שהספינות שהיו בקרבת מקום שלחו סירות הצלה. כל האנשים שהיו על סיפונה של הסטרומה בהם עשרה אנשי צוות, שחלקם היו יהודים, טבעו או קפאו למוות, רק אחד מ-769 נוסעי הסטרומה, דוד סטוליאר בן ה-19, ניצל. הוא נאחז בקורה ונותר עליה שעות רבות עד שחולץ בידי ספינת דיג טורקית שעברה במקום.

אבל ומחאה בישוב היהודי

השמועות על טביעת הסטרומה פשטו במהירות. היה זה כאמור האסון הימי הגדול ביותר של מפעל ההעפלה. דבר האסון נודע בא"י ב-25.2.1942 בשעות הבוקר על-ידי ידיעה ששודרה ברדיו הבריטי ונקלטה בארץ שמסרה כי האונייה סטרומה עלתה על מוקש וכל הנוסעים נספו. הוועד הלאומי של היישוב ביטל את כל חגיגות חג הפורים שחל בשבוע שלאחר מכן. בשבת נערכו ברוב בתי הכנסת תפילות אזכרה לקורבנות הסטרומה.

הוועד קרא ליהודי ישראל והתפוצות לקיים ביום השביעי לאסון יום אבל ומחאה לאומי. תקופה ארוכה הועלתה סברה שצוללת גרמנית היא שהטביעה את "סטרומה" או שהספינה נפגעה ממוקש ימי. כיום ידוע שצוללת סובייטית היא שהטביעה את סטרומה מבלי לדעת את זהותה.

הנצחת נספי "סטרומה"

קורבנות הסטרומה הונצחו באנדרטה שהוצבה בבוקרשט ביוזמתו של מקס לודוביק ששכל באסון את שני בניו, אדוארד ועמנואל. לודוביק שקד על הכנת רשימת הנספים ומסר ליד ושם דפי עד לזכרם. אנדרטאות להנצחת הסטרומה הוקמו בחולון ובאשדוד, וערים ברחבי ישראל קראו רחובות על שמה.

ב-1959 הוקם בבאר שבע "בית כנסת אברהם לזכר קדושי סטרומה" ובו 769 מקומות ישיבה. ב-5 במרץ שנת 2006 נחנך בקומה השנייה של בית הכנסת זה "מוזאון סטרומה" המספר בצילומים ומסמכים את סיפורה של האונייה. ביוני 2006 נערכה אזכרה של חיל-הים הישראלי במקום טביעתה של אניית סטרומה בחופי טורקיה.

בשבוע שעבר (6.3.25) נערכה בבית הכנסת ע"ש קדושי סטרומה בבאר שבע עצרת זיכרון לציון 83 שנה לטביעת האוניה, "סטרומה". בין הדוברים ומדליקי הנרות: אריה רייטר - יו"ר בית הכנסת ויו"ר מוזאון סטרומה, עו"ד אלינור קרויטורו - מנהלת מטה א.מ.י.ר., קולט אביטל העומדת בראש ארגון ניצולי השואה בישראל, אבי הלר ונוספים.

סיפורו של הניצול דוד סטוליאר

במוזאון סטרומה בבאר שבע יודעים לספר כי הניצול היחידי מהספינה דוד סטוליאר הגיע לארץ . בשנת 1943 התנדב לבריגדה היהודית במלחמה נגד הנאצים ונלחם במצרים ובלוב. בשנת 1948 התגייס לצה"ל ונלחם במלחמת העצמאות. בשנת 1950 נסע ליפן, חי שם במשך 18 שנים וכיהן בתפקיד בכיר בחברת מיצובישי. בשנת 1968 עבר לגור בארצות הברית ונשא לאשה את אדריאנה נחמיאס להם בן אחד. אשתו נפטרה בשנת 1961. בשנת 1968 התגורר במדינת אורגון והתחתן בשנית עם אישה אמריקנית מארדה אמסלי דוד סטוליאר נפטר בארצות הברית ב-1 במאי 2014 בגיל 92 ונקבר בבית העלמין היהודי באוהיו. הותיר אישה, בן ונכד.

"כתם מוסרי ומעורר פלצות"

נשיא המדינה יצחק הרצוג בדברים שנשא בשנת 2022 בטקס לציון 80 שנה לאסון "סטרומה" אמר: "סיפורה של סטרומה נחרת בהיסטוריה ככתם מוסרי מסעיר ומעורר פלצות. את פניו של הצורר הנאצי ובעלי בריתו הכיר העולם כולו, אך סטרומה חשפה את האנטישמיות, את הכיעור, את אובדן הבושה, את הניכור, גם בצד השני. ליהודים שנמלטו מגזירת ההשמדה לא נמצא מקום באיזשהו מקום על פני כדור-הארץ. הבריטים סגרו בפניהם את שערי הארץ. הטורקים סירבו לתת להם מחסה והובילו אונייה מושבתת ונוסעים חסרי אונים ללב ים לחכות למותם".