טראמפ - אבי העולם הרב קוטבי גרעיני

רבים בעולם המערבי הדמוקרטי משתוממים על היחס הברוטלי המזלזל של טראמפ למנהיג אוקראינה,אם כי הדבר לא אמור להפתיע איש. זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה טראמפ החל לבקר את מדיניות ביידן, ואמר כמעט במפורש כי אין לצייד אותה בנשק, ועל אוקראינה להניח את נשקה ולהגיע להסדר שלום, שמשמעותו ויתור על חלק משטחה. יש הטוענים כי אצל טראמפ "הכל אישי", קרי מדובר ב"נקמה קרה" בזלנסקי, שלא הסכים להעביר לו ב-2019 הוכחות לקשרי שחיתות עסקיים הנוגעים לבנו של ביידן. אחרים מצביעים על עזרה רוסית שלא נחקרה עד תום במערכות הבחירות של 2016 ו-2020, ויש אפילו המרחיקים לשנות ה-80 בה כביכול טראמפ כאיש עסקים, צולם ע"י ה ק.ג.ב באופן אינטימי לא מחמיא בבית מלון. לעניות דעתי מדובר בתפישה שונה של טראמפ את האינטרסים הלאומיים של ארה"ב המבוססת על כוח כסף וכבוד, שבה מעורבבים גם אינטרסים אישיים. דוקטרינת מונרו של בדלנות איננה דבר חדש במדיניות החוץ האמריקנית, אלא שטראמפ וחבורתו הקרובה פיתחו לה וריאנט שלא לאמר מוטציה בעייתית מאוד - במקביל הם תוקפים ללא כפפות משי את מדיניות החוץ, הביטחון והפנים של האיחוד האירופי. סגן הנשיא כמו נשיאו מלינים על ההוצאות הביטחון הנמוכות של האיחוד, ותוקף בפומבי את משטריהן, שלטענתו מתייחסות בעוינות ובאי הגינות למפלגות ימניות כולל הימין הקיצוני.

אילון מאסק מרחיק לכת ומציע בכלל לפרק את ברית נאט"ו, כדי שלא תערב את ארה"ב במלחמות מיותרות,ובהזדמנות זו גם לגמול לאיחוד על פגיעה עסקית בחברותיו. יחסו של טראמפ לאיחוד האירופי אינו חדש-אין ספק שבזכרונו חקוקה קבלת הפנים של מנהיגי ה-7-G מיד עם הבחרו לנשיא בקדנציה הראשונה,והתמונה האיקונית שלו יושב ומעל ראשו רוכנת מרקל יחד עם יתר המנהיגים, המנסים להסביר ולשכנעו אולי בזלזול מה את המדיניות האסטרטגית העולמית הרצויה.מנגד טראמפ וחבורתו מזלזלים במשטריהן הדמוקרטים ליברלים שלא לאומר פרוגרסיביים, הנתפשים אצלם כנראה כתמונת מראה של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.

הקרבת אוקראינה - נסיון מגושם להפריד בין רוסיה לסין

ברמה האסטרטגית הקרבתה של אוקראינה הוא נסיון מגושם של טראמפ להפריד בין רוסיה לסין - חיקוי גס לדרך האלגנטית והמתוחכמת של קיסנג"ר ב1971-2 להפריד בהצלחה בין המאואיזם ללניזם.האמת היא שמאז התמוטטה של ברה"מ ב-1989 מנהיגי ארה"ב ואירופה טעו ושגו קשות ביחסם לרוסיה-במקום לנסות לקרבם למערב, למשל ע"י קבלתם כמועמדים להצטרפות לאיחוד האירופי ואולי אפילו בסופו של דבר הכללתם בנאט"ו כנגד "הסכנה הצהובה" הם דחפו אותה לזרועותיה של סין.והרי מדובר במדינה חצי אירופית מפותחת דיה לכל דבר ועניין: גזע לבן של בני הדת הנוצרית, בעלי תרבות גבוהה שלא נופלת מזו של הצרפתים או הגרמנים.שיא הזלזול ברוסיה נרשם בתקופתם של אובמה וג"ונסון שאליהם הצטרפו בשתיקה כמעט כל יתר מנהיגי אירופה, כאשר החליטו להציב על אדמת פולין וצ"כיה מערכות טילים ורדאר בטענה המגוחכת כי מדובר במערכות הגנה כנגד אירן ולוב של קאדפי.

במקביל החלו באימונים ובתרגילי אש של צבאות נאט"ו במדינות הבלטיות הסמוכות לגבול הרוסי. אובמה אפילו התבטא בפומבי כי רוסיה איננה יותר מעצמה עולמית ובמקרה הטוב רק אזורית..מדיניות שגויה זו בלווי סנקציות כלכליות הכריחו את רוסיה לפנות לסין,וזאת למרות הזיכרון ההיסטורי של סכסוכי גבול ביניהם ב-1969, שכללו קרבות אש עם חללים, שכמעט הסתיימו במלחמה בין שתי המעצמות הללו. קשה להאמין כי רוסיה שבעת רצון ממחירי הריצפה של הגז והנפט שהם נאלצים למכור לסין,ומהעובדה כי מיליוני סינים אנשי עסקים, מסחר זעיר וחקלאים היגרו למזרח רוסיה והשתלטו שם בכספם על עסקים, מפעלים, חוות ויערות לא מעטים.

בנסיונו המגושם של טראמפ להעביר את רוסיה לצידו יש גם מוטיב אישי-ניגוד גמור למדיניותו של אובמה, אבל היא טומנת בחובה סכנה גדולה, כיוון שהיא מעוררת חששות כבדים מאוד אצל בני בריתו בעולם. אין זה צירוף מקרים שמיד עם גירושו של זלנסקי מהבית הלבן, הוא הוזמן למפגש מכובד עם רוב מנהיגי אירופה שבה זכה לגיבוי לא רק דיפלומטי אלא גם הבטחות כלכליות, כולל ממדינות כגון יפן, קוריאה הדרומית ואוסטרליה.לי אין ספק שבראשם של רוב מנהיגי העולם החפשי עוברת המחשבה ההגיונית כי אי-אפשר יותר לסמוך אך ורק על ארה"ב ומנהיגו העכשווי, ולכן לא אתפלא אם עד סוף העשור נחזה באבני דומינו גרעיניות הנופלות זו על זו, קרי התחמשות גרעינית מהירה של מדינות כמו גרמניה, קוריאה הדרומית ויפן (למרות סעיף 9 בחוקתם). גם למדינות כמו שבדיה, פינלנד, איטליה ואוסטרליה יכולות מדעיות-טכנולוגיות-תעשייתיות העשויות פרי החלטה אחת להפוך למדינות גרעיניות.

האירוניה ההיסטורית היא שאחרי מלה"ע השנייה הייתה זו ארה"ב שמנעה ממדינות בינוניות וקטנות כמו ברזיל,ארגנטינה ואפילו שוויץ הקטנה להפסיק את מרוצן הגרעיני, אם ע"י פריסת מטריה גרעינית עליהן או כיפופי ידיים דיפלומטיות. כיום המדיניות הגסה של טראמפ באוקראינה על-רקע ההתקרבות לרוסיה, עלולה לדחוף מדינות לא מעטות להתחיל ולסיים במהירות את מרוצן לקראת התחמשות גרעינית. אנו עלולים למצוא את עצמנו בסוף העשור הנוכחי בעולם חדש רב קוטבי גרעיני.טראמפ גורם ללא מעט מנהיגים להפסיק להשלות את עצמם בחסינות המטריה הגרעינית של ארה"ב-הם ראו היטב אבל לא רצו להבין עד תום את המשמעות של פירוק מרצון של אוקראינה, לוב של קאדפי וקזחסטאן מנשק גרעיני, אשר גרם לכיבושה החלקי של הראשונה, לפירוקה של השנייה וכמעט מהפכה שלטונית פנימית בתמיכת המערב של השלישית, שנבלמה ע"י הרוסים והפכה אותה לגרורתה.מאידך מחלחלת אצלם ההבנה בתועלת האסטרטגיה של קוריאה הצפונית הגרעינית ומדיניות הסף גרעינית של אירן, המונעת מאויביהן הפוטנציאליים מתקפה עליהן.

מה ההשלכות של האמור לעיל על אזורנו?

סוד גלוי הוא רצונה של סעודיה להגיע לאיזון גרעיני עם אירן, וטראמפ עלול לתת לה את האישור לפיתוח מחזור דלק גרעיני מלא כולל יכולת עצמית להפקת אורניום והעשרתו-כל זאת כחלק מהסכם נורמליזציה עם ישראל. אישור שכזה משמעו כמובן פוטנציאל ליצור נשק גרעיני עצמי ואישור שבשתיקה של העברת נשק גרעיני מפקיסטן, שסעודיה מימנה בזמנו למעלה ממחצית עלות פיתוח תוכניתה הגרעינית.כבר היום מתקיים מרוץ גרעיני שקט, איטי והדרגתי על "אש קטנה" במזה"ת. אין ספק שאישור אמריקני לרוסיה יאיץ את תוכניות הגרעין בטורקיה הנמצאת בעיצומו של תהליך הקמת 20 כורי אזרחיים בידע רוסי עד 2030. ארדואן הצהיר כי ארצו שומרת לעצמה את הזכות להעשיר אורניום או לעבד פלוטוניום. גם מצרים טומנת את ידה בצלחת-יש לה תשתיות, ידע וכ"א אבל חסרה לה עדיין היכולת הכלכלית, ובכ"ז היא בתהליך של בניית כור גרעיני אזרחי בידע רוסי בנוסף לשני כורי מחקר קטנים שברשותה.

התחזית העגומה היא שבקרוב אנו עשויים לחזות ב"בדיחה היסטורית"חוזרת וכפולה- ב-2009 אובמה בתחילת דרכו זוכה בפרס נובל, על סמך נאום שנשא בפראג בה פרש את חזונו על שלום עולמי וצמצום הנשק הגרעיני.המציאות הייתה הפוכה לגמרי,בתקופתו חלה הדרדרות חמורה ביחסים עם רוסיה שהזכירו את "המלחמה הקרה", אי-הצלחתו לגרום לדו שיח בין ישראל לפלשתינים,שילוש כוחות אמריקנים באפגניסטן, ירי טילים ורקטות של קוריאה הצפונית למים הטריטוריאליים של קוריאה הדרומית ויפן וכו". סביר מאוד להניח כי טראמפ יצליח לגרום להסדר של שלום זמני בין רוסיה לאוקראינה ונורמליזציה בין ישראל לסעודיה ובמקביל להסדר כלשהוא בעזה ובאיו"ש, ואזי דרכו לקבלת פרס נובל כמו לשנוא נפשו אובמה -סלולה בשושנים. הפרדוקס והבעיה האמיתית היא שמדיניותו בתחילת כהונתו עשויה להעניק ולהכתיר אותו בפרס נובל,וכמו לקודמו עלולה לחולל בסבירות גבוהה מאוד בסוף כהונתו עולם רב קוטבי גרעיני המסכן את שלום העולם, שבו הוא יוכתר כמולידה ואביה הרוחני.