תת-תזונה בקרב קשישים

אם ההורה שלכם נראה חלש מהרגיל, מדלג על ארוחות או "שוכח לאכול" - ייתכן שהוא לא רק עייף, אלא סובל ממצב רפואי ממשי ומסוכן: תת-תזונה. ד"ר גלית סגל, מנהלת תחום גריאטריה במאוחדת: "מדובר בתופעה שיכולה לפגוע בכולם ולא רק בקשישים חסרי אמצעים. דווקא במקומות שבהם נדמה לנו ש'הכול בסדר', מסתתרת בעיה משמעותית שעלולה להחמיר במהירות".

תת תזונה בגיל השלישי היא תופעה מדאיגה שמתרחשת מתחת לרדאר של מערכת הבריאות ושל משפחות רבות, ועלולה להשפיע על איכות ותוחלת החיים של אלפי מבוגרים בישראל. מאחורי מנות קטנות מידי, תחושת שובע מוקדמת ואובדן תיאבון מסתתרת בעיה רפואית רחבת היקף.

תת תזונה (Malnutrition) היא מצב שכיח בגיל המבוגר. לפי הערכות כ-3% מהמבוגרים הסיעודיים החיים בביתם ועד כמעט שליש מאלו הנמצאים באשפוז או במוסדות סובלים מתזונה לקויה.

לרוב, תזונה לקויה נובעת משילוב של מספר גורמים יחד. היא קלה יותר לזיהוי כאשר מופיעה סביב משבר חריף כגון אשפוז או ניתוח, וקשה יותר לאיתור כאשר היא מתהווה בהדרגה לאורך תקופה. ישנם מספר גורמים התורמים למצב זה:

• שינוי במנגנון שובע/רעב עם הגיל, המביא לתחושת שובע מוקדמת.

• ירידה בחוש הטעם והריח הפוגם בחשק ובהנאה מאכילה.

• מצב שיניים ירוד - היגיינת פה לקויה, יובש בפה.

• מחלות מערכת העצבים המרכזית כגון דמנציה או פרקינסון הגורמות להפרעות במנגנון הבליעה.

• קשיים מוטוריים בידיים כמו רעד קשה ושחיקת מפרקים, הגורמים לתלות בזולת לשם האכלה.

• קושי בניידות לקניית מזון.

• מחלות חריפות או כרוניות (סביב ניתוח או אשפוז בליווי בדיקות מרובות) המצריכות צום.

• קושי כלכלי, מצב רוח ירוד בשל בדידות הגורם להיעדר דרבון חברתי לאכילה.

• הגבלות תזונתיות בשל מחלות כמו סוכרת, אי-ספיקת לב ועוד.

• קושי של האדם המבוגר "להשתחרר" ממגבלות תזונתיות שהיו משמעותיות בגיל צעיר וכבר אינן נדרשות לאור שינויים במצבו.

הטיפול בתזונה לקויה מתמקד בהתאמת צריכת המזון של המטופל לצרכי האנרגיה והחומרים הבסיסיים (נוטריינטים), רמת הפעילות ומחלות הרקע. מקובל להמליץ על צריכה של 30 קלוריות לכל ק"ג ממשקל הגוף ועל צריכה מוגברת של חלבונים. יש להקפיד על מתן מספק של ויטמינים ומינרלים. נמצא שרמת ויטמין D הרצויה נמוכה אצל מרבית הזקנים. חשוב לזהות תזונה לקויה בהקדם ולהתערב לפני שמתפתחים חסרים משמעותיים.

פתרונות הטיפול צריכים להתייחס לגורמים הייחודיים לכל מטופל. פעמים רבות מדובר בפתרונות פשוטים יחסית כגון: טיפולי שיניים, אספקת ארוחות חמות עד הבית, מתן עזרה ביתית כגון שעות מטפלת, שיכולים לשפר פלאים את מצבו התזונתי של המבוגר.

כאשר המצב חמור וצריכה דרך הפה (המועדפת תמיד) אינה אפשרית, ניתן לשקול אכילה "פולשנית" על-ידי צינורות האכלה בהתאם לצרכים הרפואיים, איכות ותוחלת החיים הצפויה של המטופל. תכשירי מזון רפואי (כדוגמת "אנשור" המוכר יחסית), הם טיפול רפואי ויש להתייחס אליו ככזה ולהשתמש בו לפי צורך רפואי ולא על תקן "ליתר ביטחון".

לצערנו הצוותים הרפואיים לא תמיד זוכים להשכלה מספקת בנושאי תזונה. בנוסף, לרוב יש מחסור של תזונאים קליניים שיודעים להעניק מענה מקצועי. לכן, יש חשיבות יתרה לתשומת לב המשפחה לנושא זה.

תת תזונה בגיל השלישי אינה גזירת גורל. היא ניתנת לזיהוי, למניעה ולטיפול. לשם כך נדרשת ערנות ורגישות מצד הסביבה: המשפחה, החברים, השכנים ובעיקר הילדים הבוגרים. שיחה פשוטה, ביקור עם עין בוחנת, או שיתוף הצוות הרפואי - יכולים לעשות הבדל עצום.

אם ההורים או הסבים נראים עייפים מהרגיל, אם המזווה ריק, אם הארוחה נותרת חצי שלמה - אל תתעלמו. לעיתים מאחורי מחסור באוכל מסתתר לא רק רעב, אלא בדידות, קושי או מצב רפואי. זוהי קריאה להתבוננות אחרת, עמוקה יותר, שיכולה להציל חיים ולשפר אותם מאוד. בגיל השלישי כל קלוריה נחשבת, וכל אדם ראוי לאכילה טובה, מזינה ומכבדת.