"עידני העולם"

המיצב הניצב במרכז חלל התערוכה, נישא לגובה ארבעה מ'. הוא מורכב מבדי ציור המונחים אחד על גבי השני, כשביניהם חמניות יבשות, קרשים, שברי אבנים וסלעים, ספרי עופרת, תצלומים, צבעי גואש ופחם ועוד. הוא מתייחס לחורבות הרבודות אחת על גבי השנייה כמו שכבות גאולוגיות. השכבות הנערמות כמו בתל ארכיאולוגי או באדמת כדור-הארץ, מנציחות עידנים שחלפו וההריסות שנותרו משמשות כעדות אלמת לאסון שחולל הטבע או נוצר בידי בני האדם ומדגימות תהליכי השתנות. מכאן השם "עידני העולם".

לדעתו של אנסלם קיפר, ההרס והכאוס הנוצרים אחרי חורבן, מהווים תנאי הכרחי ליצירה. התפרקות ופסק זמן מפנים מקום ללידה חדשה. במילים אחרות, בהרס ובכיליון גלומה האפשרות לבריאה והתהוות. הממדים המרשימים מעצימים את חווית הצפייה ומתכתבים עם יצירותיו גדולות הממדים, שמגיעות למידות של מספר מטרים, התלויות על הקירות מסביב למיצב. הן מהדהדות את המורכבות שבעבודתו ובראש ובראשונה את הקשר בין זמן, חלל, וחומר.

הקשר ההדוק בין האומן לישראל מתבטא הן בנושאי יצירותיו וההתייחסות למורשת ולשואה, והן בתמיכה ממשית - ייסוד מלגת אינגבורג-בכמן, המיועדת לקידום אמנים ישראלים צעירים ולעודד השתלמותם באומנות בחו"ל. "עידני העולם" היא העבודה הרביעית של האומן שניתנה במתנה למוזאון ישראל. סוזן לנדאו מנהלת המוזאון, שערכה לו את תערוכתו הראשונה במוזאון בשנת 1984, אמרה:" אנו אסירי תודה למרטין מרגוליס על נדיבותו בהבאת "עידני עולם" לירושלים ועל ההזדמנות שניתנת לקהל שלנו לחוות את היצירה המהדהדת ומעוררת ההשראה הזו".

במוזאון מוצגות במקביל מספר תערוכות חדשות. אחת מהן היא תערוכתה של יהודית לוין "מחר יום חדש". התערוכה הכוללת מבחר עבודות מחמישה עשורים של יצירה, באוצרותו של אמיתי מנדלסון, מוצגת החל מה-13.1.26 ותימשך עד ה-6.6.26. יהודית לוין מהלכת על חבל דק בחיפוש אחר איזון ושיווי משקל בציוריה, מיצביה ופסליה. היא מפגישה ניגודים: שלם ושברים, אוורירי ודחוס, פרטי וציבורי, ורגש ואיפוק. כבר בשנות ה-70 של המאה ה- 20 נקשר שמה למגמה של "דלות החומר".

היא החלה להשתמש בעבודותיה בחומרים "עניים", כמו דיקטים, עץ וחומרים נוספים "מן המוכן" ("רדי מייד"), בשילוב עם צבעי אקריליק. מחומרים אלה יצרה מיצבים תלויים על הקירות. ביצירות יש מקום לקיר ולחלקים הריקים, להם היא מקנה חשיבות לא פחותה מאשר לחלקים החומריים. מבחינה תמטית היא שואלת את נושאיה ממיתוסים מהמיתולוגיה היוונית, כמו לדוגמה "איקרוס ודדלוס" או "פרומתיאוס והנשר", הקשורים לרצונו של האדם להינתק מהמציאות היומיומית ולנסוק כלפי מעלה. כמו-כן מופיעים נושאים השאובים מהאיקונוגרפיה הנוצרית כמו נושא ה"פייטה". הקשור לחיים ומוות. כך נוצר חיבור נדיר בין חומרים שנאספו ברחובות תל אביב לאושיות התרבות המערבית.

מאוחר יותר בסביבות שנות השמונים עברה לצייר בצבעי אקריליק שהתאפיינו באיפוק צורני ושילבו אבסטרקט ופיגורטיבי. עבודותיה האקספרסיביות שנוצרו אחרי 7 באוקטובר התייחסו למציאות הנוראה שכולנו חווינו. אחת העבודות האלה היא "הג'ינג'ים", המתייחסת לילדי ביבס, הקרובים ללב כולנו. כמו-כן מוצגות העבודות המתייחסות למלחמה ותוצאותיה - "עזה כמוות" בה יש התייחסות לגבר מעזה המקונן על מות אהובתו ו"המטוס", בה יש איזכור למות אחיה בתאונת טיס בשנת 1956.