חטיפת החייל יצחק קיים בידי הפדאיון ב-1957

החקירות והמכות בכלא

לאחר תקופה מסוימת בכלא החלה חקירתו. החוקרים ביקשו לקבל ממנו פרטים על יחידתו בצה"ל ועל מיקומה. לדבריו, הם ניסו לשכנע אותו למסור להם מידע, ובתמורה הבטיחו לו כי יסייעו לו לחזור לאלג'יריה. קיים דחה את ההצעה והבהיר לחוקריו כי אינו מעוניין לשוב לאלג'יריה וכי רצונו היחיד הוא לחזור לישראל. לדבריו, בעקבות תשובתו התנפלו עליו החוקרים והיכו אותו. הוא נחקר גם על השתתפותו במבצע סיני ונדרש להתמודד עם האשמות שלפיהן היה מעורב בהריגת נשים וילדים ערבים. כחודש וחצי לאחר נפילתו בשבי הגיע לתאו קצין ירדני. לפי עדותו של קיים, הקצין התנפל עליו והכה אותו באכזריות, עד ששבר את שיניו.

המפגש עם השבוי הישראלי גדעון הולין

במהלך שהותו בכלא זרקא סיפר אחד האסירים לקיים כי בכלא מוחזק יהודי נוסף. היה זה גדעון הולין, סטודנט למשפטים בירושלים, שנשבה עם חברתו שפרה רבינוביץ' ב-17 בינואר 1957, לאחר שחצו את הגבול באזור בית צפפה. המפגש בין שני הישראלים התרחש באחד הימים שבהם יצא הולין מתאו בליווי אסיר ששימש משגיח. במסדרון הבחין ביצחק קיים, והשניים פתחו בשיחה קצרה. קיים ביקש מהולין כי לאחר שישוב לישראל ימסור לשלטונות את דבר הימצאו בכלא הירדני. בהזדמנות אחרת, כאשר יצא הולין מתאו כדי לנער את שמיכותיו, הבחין שוב בקיים. החייל הישראלי עמד בחצר וקרא ספר. כאשר הבחין בהולין, שאל אותו בעברית: "מתי ישחררו אותנו?" הולין השיב לו, לדבריו, משהו בנוסח: "אין לי מושג."

בישראל כלל לא ידעו שהוא בשבי

כאשר גדעון הולין הוחזר לישראל ב-6 במרס 1957, לאחר 47 ימי שבי בכלא הירדני, סיפר לעיתונאים ולגורמי הביטחון כי פגש בכלא זרקא חייל ישראלי בשם יצחק קיים. המידע היה משמעותי ביותר. עד לעדותו של הולין, ככל הידוע, בישראל לא ידעו כי קיים מוחזק בשבי הירדני. מאחר שלא שב לבסיסו, הוא נחשב למעשה לעריק מיחידתו. בעקבות דבריו של הולין פנו נציגים ישראלים לשלטונות הירדניים וביקשו לברר אם החייל יצחק קיים, שנעדר מבסיסו והוכרז כעריק, נמצא בידיהם. בתחילה לא השיבו הירדנים ולא הודו כי קיים מוחזק ברשותם. רק בשלב מאוחר יותר אישרו כי החייל הישראלי נמצא בידיהם.

לאחר כחצי שנה - השיבה לישראל

ב-1 ביוני 1957, לאחר שישב בכלא הירדני במשך כחצי שנה, הועבר יצחק קיים לעיר העתיקה בירושלים. משם עבר דרך מעבר מנדלבאום והוחזר לישראל. לאחר שובו סיפר כי חוקריו בכלא הירדני אמרו לו שישראל אינה מעוניינת לקבלו בחזרה. לדבריו, במהלך חג הפסח פתח בשביתת רעב שנמשכה ארבעה ימים במחאה על המשך החזקתו ועל כך שההבטחות שניתנו לו בדבר שחרורו לא קוימו. בעיתונות הישראלית דווח כי זמן קצר לאחר שחרורו, ולאחר מנוחה קצרה, חזר קיים ליחידתו.

פרשה שעדיין מחכה לפענוח

המידע הידוע כיום על נסיבות נפילתו של יצחק קיים בשבי ועל תקופת שהותו בכלא הירדני מבוסס בעיקר על עדותו האישית. ככל הידוע, אין בידינו מסמכים רשמיים המפרטים את מלוא נסיבות החטיפה, העברתו לידי הירדנים והחזקתו בכלא זרקא. ייתכן שבארכיון צה"ל ובארכיונים נוספים מצויים מסמכים שיכולים לשפוך אור נוסף על הפרשה הלא שיגרתית.

אם יצחק קיים עדיין בחיים, הוא אמור להיות כיום בסביבות גיל 90. יהיה מרתק לשוחח עמו ולשמוע ממנו, ממקור ראשון, את סיפור החטיפה, את חודשי השבי ואת הדרך שבה חזר לישראל. לא פחות מסקרן לדעת מה עבר עליו לאחר השחרור, כיצד המשיך את חייו והאם הקים משפחה. יותר משישה עשורים לאחר אותה שבת בינואר 1957, סיפורו של החייל הצעיר שנעלם בדרכו לבסיס נותר פרשה עלומה, הממתינה לעדות נוספת ולמסמכים שיאפשרו להשלים את התמונה.