בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, עומד לנאום בפני הקונגרס האמריקני בעניין הפצצה האירנית. למעשה הוא מתכוון להבהיר לעולם "הנאור" ולמנהיגו כי ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה. הכרזתו הייתה משכנעת יותר לו היה פועל בנחישות דומה גם מול הפצצה הפלשתינית ואיוולת "פתרון" שתי המדינות.
נתניהו מעד לאחר שובו לתפקיד ראש הממשלה ונאם את נאום בר-אילן שבו אימץ את ה"פתרון" הנ"ל, רק כדי לרצות ממשל אמריקני תמים ועוין. יש לקוות שעשה זאת רק מן השפה ולחוץ, כי אין ספק שהוא יודע את המשמעות הקטלנית של הפצצה הפלשתינית כמטען צד שעלול לפוצץ את מדינת ישראל.
ערב הבחירות, חובתו להבהיר שאין הוא מתכוון ללכת ל"פתרון" נוסח מינכן. על כן חובתו להבהיר שאין בכוונתו להכניס צ'מברלינים לממשלתו הבאה. יש להזכיר שוב ושוב לראש הממשלה נתניהו שהוא נבחר כדי לנהוג כצ'רצ'יל - גם צ'רצ'יל הוצג על-ידי התבוסתנים בימיו כמעורר פחדים, וההיסטוריה הוכיחה שצדק - ולא כדי לאפשר לצ'מברלינים בכלל ולצ'מברלינית בפרט להמשיך בדרכם ההזויה. משמעותה של ממשלת "אחדות" היא הפקרת תיק החוץ בידיה המסוכנות של
ציפי לבני. צ'רצ'יל, כזכור, פעל למען הניצחון על
אדולף היטלר:
- ללא מו"מ איתו תוך כדי המלחמה;
- ללא מו"מ איתו אחרי המלחמה;
- בלי לשלם לו דמי חסות בצורת מחוזות אנגליים או מחצית לונדון;
- בלי לספק לנציגיו במה תקשורתית במהלך המלחמה;
- בלי ששרים וחברי פרלמנט בריטיים התרועעו עם האויב בזמן המלחמה.
אפילו
שמעון פרס הכריז בעבר שהטרור הוא היטלר של ימינו. הוא רק התעלם מן הצד האחר של המשוואה, לפיו אש"ף/חמאס הוא הטרור. הגיעה העת להפסיק את האבחנה השגויה בין עבאס לחמאס, בין מחבלים "טובים" שלהם יש לספק חשמל חינם ולאפשר בניית עיר חדשה בשעה שהבנייה היהודית כמעט מוקפאת, לבין מחבלים "רעים" שבהם יש להילחם. אין כל הבדל אמיתי בין אש"ף לבין שותפיו לדרך, השונים ממנו רק בסגנון הדיבור, אבל לא ביעד האמיתי. תרומתה ההכרחית של ישראל הן למאבק בטרור והן לשלומה ולביטחונה צריכה להיות סילוקו הסופי של רעיון הקמתה של מדינת מחבלים בתוככי ארץ ישראל.
ציבור הבוחרים בישראל צריך לבחור בין המחנה הגזעני, הדוגל בגירוש כוחני של מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם, לבין המחנה האחראי שחייב לומר בקול רם: הטרנספר לא יעבור!