|
|
לרקוד ולשמוח [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אחד החגים שאני מאוד אוהבת הוא חג הפורים, שכן, אני יכולה לעטות על גופי כל תלבושת, מוזרה ככל שתיראה, ואנשים לא יביטו בי בתמיהה ולא ידברו סרה מאחורי גבי על הופעתי הפרובוקטיבית.
בכל פורים שואלים אותי נכדיי: "סבתא, למה אַת מתחפשת השנה?"
"השנה", אמרתי להם, "אני מתחפשת ל'מלכת המוזיקה'. אופיר, חיילת מקסימה, תפרה לי תחפושת מ ש ג ע ת המורכבת מחצאית קְלוֹש (שבעה מטר קלוש!), ומפתח סול גדול ככתר על הראש. משהו מדהים! הכול עבודת ידה של אופיר המוכשרת.
קוראים לי שמחה
כששאלתי את נכדיי בגיל הטיפש-עשרה, איזו תחפושת יש להם לפורים? ענו לי, שהם לא מתחפשים, "כי פורים הוא חג לילדים קטנים, ואנו כבר לא ילדים, סבתא", הסבירו לי בסבלנות.
בשונה מהם, אני מחפשת כל חיי 'סיבה למסיבה', כמו שאומרים החבר'ה, ואם חג פורים הוא לנו... אהנה מהחג העליז הזה עד תום! אעשה מה שרובם עושים, וללא כל קשר לגיל: אתחפשֹ, ארקוד, אשמח (יותר, כי קוראים לי "שמחה"), אוכַל אוכל משובח, אשתה יין עד לא אֵדע וגם ארבה ב... שיחה אודות הניסים שקרו לנו בימים ההם ועתידים לקרות לנו גם בימים אלה.
פרס ומדַי הוא עדיין פרס אך מִדַי, והרעיון להשמיד את היהודים חי כבימים ימימה ונמצא על הכוונת. אני מניחה, שעולם כמנהגו ינהג וגם הסוף יהיה אותו סוף כבמגילה! ואילו אנו, כאמור, משיכנס אדר נרבה בשיחה אודות אותו נס שיִקרה לנו בעז"ה, אך בוורסיה נוסח המאה ה-21. נחגוג את החג בשמחה ובאכילת אזני המן, שלובשים ופושטים טעם, כי שמו של הצורר בפרס משתנה מעת לעֵט.
בפורים זה התמקדתי דווקא בזרש הנשכחת שבמגילת אסתר, שאיש לא מכוון אליה זרקור ואף לא אלומה רזה של פנס חיוור. זרש, כפי שאני מעלה דמותה אל מול עיניי, הייתה כנראה אישה גרומה וחסרת חן וזו בוודאי הסיבה שבעלה, המן, נפל דווקא על מיטתה של אסתר (בשל התירוצים השמורים עימו) ולא על מיטתה.
לפניכם רחשי לבה של זרש אשת המן.
כָּל הַחוֹפֵר - בְּמוּמוֹ חוֹפֵר!
ניקד והגיהַּ: ד"ר אורי מלמד
יָצָאתִי לְרֶגַע קָט מֵהַמְּגִלָּה
שָׁם כֻּלָּם שָׁרִים בְּקוֹל לַה, לַה, לַה...
זוֹ אֲנִי - מַכִּירִים? - אֲנִי הִיא זֶרֶשׁ
כֹּה רָזָה וּכְחוּשָׁה - מַמָּשׁ כְּמוֹ קֶרֶשׁ.
כָּל נְשׁוֹת הַהַרְמוֹן בִּי מַבִּיטוֹת
לִהְיוֹת חֲטוּבָה כָּמוֹנִי הֵן "מֵתוֹת"
אַךְ אֲנִי אֲלֵיהֶן לֹא שָׂמָה לֵב
ומַעֲמָדִי בָּאַרְמוֹן כֹּה מְלַבְלֵב.
בַּעְלִי הוּא הָמָן, שֶׁמְּאֹד נַעֲרָץ
בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ הוּא טוֹרֵחַ וְרָץ...
וַאֲנִי, מוֹחֶלֶת עַל כְּבוֹדִי, לֹא מִתְבַּלֶּטֶת
אֶת יְלָדַי מְגַדֶּלֶת וּבָהֶם שׁוֹלֶטֶת.
מְמָרֶקֶת בְּלִימוֹן אֶת עוֹרִי הַבָּהִיר
וְשׁוֹאֶלֶת הָרְאִי: מִי הַיָּפָה בָּעִיר?
וְהוּא עוֹנֶה לִי: "אֶסְתֵּר הֲכִי יָפָה
וְאַתְּ לְעֻמָּתָהּ נִרְאֵית כִּמְכַשֵּׁפָה!"
כַּמּוּבָן שֶׁשָּׁבַרְתִּי אֶת הָרְאִי הַנָּלוֹז
שֶׁאֶסְתֵּר עַל חֶשְׁבּוֹנִי תִּשְׂמַח וְתַעֲלֹז?!
אֶתֵּן לָהּ תַּפּוּחַ מֻרְעָל, שֶׁתָּמוּת!
שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אֲהוּבָה עָלָיו כְּרוּת.
עַתָּה אֵלֵךְ בַּלָּאט אֶל אֲהוּבִי הָמָן
אֲחַבְּקֶנּוּ בְּחֹם, בַּלֵּיל יֵשׁ לִי זְמַן
וְהוּא יֹאהֲבֵנִי מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ
בְּעוֹד הִיא תִּשְׁמַע נְחִירוֹת מֵאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
מִסְכֵּנָה וַשְׁתִּי, שֶׁעָשׂוּ לָהּ בּוּשָׁה
הַמֶּלֶךְ הַשִּׁכּוֹר לִפְנֵי כֻּלָּם בִּקְּשָׁהּ
שֶׁתָּבוֹא לִמְסִבַּת מֵרֵעָיו לֹא מְכֻסָּה
וְצִוָּה לִשְׁלֹחַ אֶת בְּגָדֶיהָ לִכְבִיסָה!
וּמֶה חָשַׁב הַ"שּׁוֹתֶה" הַזָּקֵן
שֶׁתַּסְכִּים לְהוֹפִיעַ בְּבִגְדֵי חַוָּה גַּם כֵּן?!
סֵרְבָה הַמִּסְכֵּנָה לְצַיֵּת לַפְּקֻדָּה
וּכְשֶׁיִּתְפּוֹגֵג עֲנַן הַיַּיִן, הוּא עוֹד יֹאמַר לָהּ "תּוֹדָה".
עַד שֶׁהוֹפִיעָה זוֹ אֶסְתֵּר הַמִּסְתַּתֶּרֶת,
שֶׁיָּפֶה מְאֹד בָּאַרְמוֹן הִיא מִסְתַּדֶּרֶת,
הָיָה הָמָן אֲהוּב לִבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ
יוֹעֵץ לְתִפְאֶרֶת וְשׁוֹלֵט עַל כָּל הַפֶּלֶךְ!
וְעַתָּה נִמְצָא אִישִׁי נוֹפֵל עַל מִטָּתָהּ
שֶׁל זוֹ, הַיְּהוּדִיָּה, הַשָּׁוָה מִיתָה!
בֶּטַח שָׂמָה לוֹ אֵיזֶה סַם בַּקָּפֶה
עַל כֵּן הוּא מִתְנַהֵג אֵלַי לֹא יָפֶה.
וְדוֹדָהּ הַנִּתְעָב, עִם הַזָּקָן וְהַפֵּאוֹת
מְמָאֵן לִפְנֵי הָמָן לִכְרֹעַ, לְהִשְׁתַּחֲווֹת,
לָכֵן עֵץ גָּבוֹהַּ הֵכִין אִישִׁי בֶּחָצֵר
- לִתְלוֹת אֶת "הָמָן" הַזֶּה, הַסּוֹרֵר!
אֲנִי מַמְתִּינָה לוֹ בַּחַלּוֹן כְּמוֹ אֵם סִיסְרָא
בְּתִקְוָה שֶׁמַּצַּב אֶסְתֵּר יִהְיֶה בְּכִי רַע.
עַל כָּל יְהוּדִי נִדְרֹךְ כְּמוֹ עַל גּ'וּק
וּנְקַיֵּם גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ בְּדִיּוּק!
נַשְׁמִיד לָעַד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
עַד תֹּם נְמַגְּרֵם, רַבִּים כִּיחִידִים!
אַךְ מַה זוֹ הַמְּהוּמָה וּמַה זֶה הַקָּהָל
שֶׁמִּסָּבִיב לְסוּס מְפֹאָר נִקְהָל?
וּמִי זֶה? מָרְדְּכַי? הֲעֵינַי טוֹעוֹת?
עַל סוּס רוֹכֵב בְּבִגְדֵי חֲמוּדוֹת?
וּמִי זֶה הַמּוֹבִילוֹ כָּךְ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,
הָמָן, חֲפוּי רֹאשׁ וּבְלִי מַחֲלָצוֹת?
מַה קוֹרֶה פֹּה, נִתְחַלְּפוּ הַיּוֹצְרוֹת?
וְרַק עַל רֹאשֵׁנוּ נָפְלוּ הַצָּרוֹת?
הַמֶּלֶךְ צִוָּה אֶת כֻּלָּנוּ לִתְלוֹת
מֵהָמָן וְעַד וַיְזָתָא, בְּרֹב קוֹלוֹת!
אֲבוֹי לְמִי שֶׁבַּיְּהוּדִים נוֹגֵעַ
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר - בְּעַצְמוֹ פּוֹגֵעַ!
סִלְחוּ לִי, אֶחֱזֹר עַתָּה אֶל הַמְּגִלָּה
שָׁם מַמְשִׁיכִים לָשִׁיר בְּקוֹל לַה, לַה, לַה
וְאִלּוּ אֲנִי, כּוֹתֶבֶת הַשִּׁיר
אֲסַפֵּר לָכֶם בְּמַבָּט מֵאִיר
שֶׁכָּךְ יִקְרֶה לְכָל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל
מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם - בְּעֶזְרַת הָאֵל!
