המערכת הפוליטית המושחתת בהיסטריה

פשוט לא להאמין איך עם שאמור להיות "אור לגויים" בייחוד אחרי מאמץ התקומה האדיר מהריסות השואה לשיגשוג במדינה מתפתחת משלו, משתתף בזוועה הפוליטית שרק מושחתים מנהלים אותה.

הפוליטיקאים בישראל המוקצים בענק מחמת מיאוס, וכמעט רוב מוחלט של תושבי מדינת ישראל ירק ויורק עליהם בכל פעם שמזכירים אותם – נמצאים שבוע לפני הבחירות בלחץ והיסטריה מטורפים – והציבור המתעקש לבחור בהם שוב, זורם איתם.

לנוכח הסקרים הלא מחמיאים והלא מאפשרים הקמת ממשלה סבירה כלשהי, אין פוליטיקאי המוכן להודות באפשרות שיצטרך "למכור את נפשו לשטן" בכדי להכנס איכשהו לממשלה החדשה שאולי תקום – אבל השקרים בנדון וכל הכאוס הזה מקבל יתדות תמיכה ומחיאות כפיים סוערות מיציע הבוחרים הפוטנציאליים.

הפוליטיקאים שכבר כולם יודעים שלא יביאו מזור בשום דבר ועניין שהציבור שבע הזלזול בו מצפה בהפוך על הפוך באיזושהי אופטימיות מזויפת, נמצאים בהיסטריה מטורפת מכל בחינה אלקטורלית אפשרית.

באופן אישי רוב הפוליטיקאים דואגים, אבל מהפה ולחוץ. מה באמת איכפת לסתם יצורים מוזרים נניח כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי אם המחנה הציוני יקבל או לא את הרכבת הממשלה הבאה? הם לא עשו מאומה בחייהם ובכ"ז הגיעו והוצבו במקום הכי גבוה מבחינת מעמד ופרנסה, אז מה הם צריכים יותר?

מבחינה ציבורית וכבוד של פושעים, ישנה היסטריה אמיתית בכל המפלגות ואצל רוב המועמדים לכנסת ה-20.

נתניהו לא יוכל לחזור הביתה לשרה הזוועתית שלו, בדיוק כמו שאנו רגילים להתגלגל מצחוק בכל הבדיחות המוכרות בין בני זוג מסוג כזה. כסף לא חסר לנתניהו, ולעולם לא ירעב ללחם, אבל... לרדת מכס ראש הממשלה? בשביל יצורים עלובים כאלה שנלקח מהם הכח והמעמד... זה כמעט גזר דין מוות.

הרצוג עם כל נחיתותו מול נתניהו, גם הוא איננו יכול לקבל את ה"לא" מהבוחר. לאן יילך אח"כ? יחזור למפלגה ליילל כמו שלי יחימוביץ? אם הרצוג לא יגבר על נתניהו הוא איננו גוזר גזר דין מוות על הקריירה הפוליטית שלו בלבד. כשלונו של הרצוג עלול להיות המסמר האחרון בארון הקבורה של מפלגת העבודה שכנראה לעולם לא תצליח לחזור לזירה הפוליטית בה כיהנה בנוסטלגיה מוכרת של ימי הקמת המדינה.

לפיד המתנהל כנראה על כדורי הזייה ומרץ, נראה כלוחם בזירת התגוששות רומית, כולו זב דם, מתנדנד מצד לצד, ובעצמו איננו יודע אם יצליח בנס להכנס לממשלה הבאה או שייזרק לכלבים ברחוב. רק זה מה שחסר לבלון הנפוח הזה. אם ייפול... ייראה כאביו וכאחרון עלובי החיים שעשה ניסיון הונאה ששום תסריט הוליוודי לא ניפק עד היום – ונכשל בו בענק.

כחלון שכולו דבש ותעודת גמר של הפחתת מחירי הסלולר בישראל, כבר אינו יודע מה לומר על מה... רק שיהיה בממשלה הבאה. "תפקיד שר האוצר אינו תנאי לכניסתי לממשלה..." אמר, והוסיף: "לא מתחייב לאף אחד לחבור אליו". נו, מה זה אומר?: "קבלו אותי, לא חשוב באיזה תפקיד, העיקר... להיות שר בממשלה הבאה... של ביבי... של בוז'י... לא חשוב, אני כבר אסתדר שם". נו? אין כאן מפלגת אגו חדשה בדיוק כמו בגימיק הקודם של לפיד?! כחלון יכול היה להיות איזה שר שרק רצה, בממשלת ביבי הקודמת – אבל עניינים אישיים לחצו אותו... אז מה עכשיו? משהקים מפלגה חדשה כבר אין לחצי כבוד שמפריעים לו?! או שמא קוראים לזה "הלך הכבוד"?!

בנט כבר שלושת רבעי מיואש. מצד אחד, הוא מלא על נתניהו שנוגס בו ואפילו כוס קפה אינו יכול לקבל מאשת ראש הממשלה, אבל מצד שני אינו יכול בשום פנים ואופן לשבת עם בוז'י שהרי "הלכה האג'נדה הימנית". אז מה עושים? פשוט מאוד: רועדים מפחד... איך אמרנו? היסטריה.

ליברמן הוא תותח על שאולי היה טוב בימי מלחמת העולם הראשונה, אבל בעידן הטילים המודרניים הוא כמעט ונראה דינוזאור אבוד בתוך ג'ונגל הפוליטיקה העלובה והמושחתת הישראלית. חיצונית הוא יוצא לתקשורת רגוע ואפילו מלא נגד התקשורת, הפרקליטות וכל דבר אחר שזז, אבל בתוכו אינו יודע נפשו מצער על אובדן כל כך הרבה מנדטים עד שבכלל אינו בטוח שיעבור את אחוז החסימה. את האסון הזה אפילו פוליטיקאי ממולח כמו ליברמן לא צפה.

זהבה גלאון עדיין משתעשעת עם הדובים המוכרים של זהבה, אבל שום דבר לא הכין אותה לכזו מפלה ואכזבה מאובדן אמון הציבור בה ובמפלגתה. זהבה לא יודעת נפשה מצער על האפשרות שבבחירות שהיו אמורות להיות כמעט רק על נושאים חברתיים כלכליים שם מרצ חוגגת בהצלחותיה, יוסט כל העניין לגחמותיו של ביבי והביטחון או חוסר הביטחון לנוכח הפצצות מכיוון אירן... ואו טו טו היא בכלל לא עוברת את אחוז החסימה. מה זה? זה לא זה, זה זו... זו היסטריה.

כעת הביטו כולכם, במראה. זו המוצבת בחדר האמבטיה, בחדר השינה, בסלון, במכונית... וראו איך אתם נראים? עומדים מהצד, רואים ומבינים שזה המצב... ומוחאים כפיים לפוליטיקאים של ישראל?