מה משותף בין בלפור להיטלר?

על-פי המחקר של "המבט לתקשורת הפלשתינית", מלמד הניסיון של השנים מאז הקמת רש"פ, שכלי התקשורת "הפלשתינים" אוהבים דווקא את יום הזיכרון לשואה ולגבורה לייעד להתקפה חזיתית: "במאמר דעות בעיתון 'אלחיאת אלג'דידה', הוגדרה... השואה במלים 'תעשייה לצורכי רווחים פוליטיים וכספיים'. הוסבר שם, ששליטת הציונים בתקשורת המערבית, היא שיצרה את 'האגדה' ושהפלשתינים הם, שסובלים משואה 'היסטורית'. היהודים הציונים הביאו על עצמם את שנאת האירופאים בגלל התנגדותם להתבוללות, ויותר מזה: כאשר הציונות לא מוצאת אויב, היא ממציאה אותו - וכך היה בשואה.

"סוגיית השואה ('הולוקוסט' במקור, בכל הכתבה) מתעוררת מחדש, וכבר במשך מחצית המאה הסוגייה אינה עוברת מן העולם, כיוון שהתעמולה הציונית הפכה אותה לאמצעי יצור פוליטי וכלכלי, בנוסף לניצולה לטובת הכיבוש וההתנחלות... לאחרונה התפרסם ספר בנושא מאת חוקר אמריקני, שבו הוא מוכיח בהוכחות מדעיות וכימיות, שהמספר של שישה מיליון היהודים, שנשרפו במחנות אושוויץ הנאציים הוא מספר שקרי לצורכי תעמולה, מכיוון, שהתאים הרחבים ביותר במחנה לא היו מסוגלים לקלוט אחוז אחד מהמספרים הנידונים.

"השאלה עתה, הנידונה בחדרי האוניברסיטאות ובבתי הוצאה לאור מפורסמים בבירות עולם היא: האם פג תוקפה של תרנגולת זו, המטילה זהב ליהודים בכל מקום? והאם הבהירה ההיסטוריה, כשהיא במלוא תוקפה, כל קורבנות השואה הם אלה, שיצרו אותה בעצמם? מובן, שיש האומרים, שהיהודים השתתפו באורח פעיל בהפניית הרגשות האירופיים נגדם, בהתאם לתיאוריה של ההתנגדות להתבוללות, בעוד ההתבוללות היא האויב המובהק של הציונות...

"אם הציונות לא מוצאת אויב, שירחיק את היהודים וידחק אותם, היא ממציאה אותו בעצמה, וכזה הוא גם מקרה השואה. היא זקוקה לה באופן הכרחי ואפילו בקשר אורגאני, כדי למלא את המסר שלה בדרמה הנחוצה כדי להעביר אותו. מה שקורה עתה הוא רק הפעלת השואה והקמתה לחיים מן האפר, אלא ייצור מחדש ושיווק בינלאומי שלה.

"לרוע מזלם של החוגים הציוניים, המערב עצמו התעורר מהתרדמת, שנמשכה יובל שנים, והגיע הזמן, שהמשכיל האירופאי יכריז כי הגיע לבגרות היסטורית ולשחרור מהאפוטרופסות היהודית, שסיבכה אותו בקשיים קיומיים ובזיכרון מלא רגשות אשמה, בנוסף להרשעה הקיבוצית, שהציונות מחלקת שווה בשווה בין עמי אירופה...

"אולי זה דבר מלמד רבות, שהספר האחרון, יצא בארה"ב לביטול ולהפרכת הקשקוש בדבר השואה, בא בעת ובעונה אחת עם הצהרותיו החוזרות והנשנות של הרב עובדיה. מנהיגה הרוחני של ש"ס כינה לפני כמה חודשים את הערבים 'עקרבים ארסיים'... אנו חוששים כי זעקות דרמטיות אלו בעניין השואה לחיוב או לשלילה, נועדו לכסות את השואה שכנגד, שאותה מייצרת כעת הציונות בטיל ובטנק נגד הערבים בפלשתין..." ("אלחיאת אלג'דידה", 13.04.2001)

הרב עובדיה מעולם לא כינה את הערבים "עקרבים ארסיים", את הביטוי הזה הוא הפנה לא לכלל הערבים אלא ספציפית למחבלים וקשה לי שלא להזדהות איתו בעניין הזה. מבחינת "אלחיאת אלג'דידה", העיתון המבטא את הדעות הרשמיות של הרש"פ, הזיוף הזה הוא רק עוד פסיק קטן בים הזיופים מסביב.

איתמר מרכוס כותב: "הפלשתינים מציגים את עצמם כקורבנות וזהו חלק מרכזי מזהותם הלאומית. לכן מאד חשוב ועקרוני להם להכחיש את שואה, שבה היהודים היו הקורבנות. בתוכנית 'דפים מההיסטוריה שלנו' - לרגל כ"ט בנובמבר, יום השנה להחלטת החלוקה באו"ם, דיברו היסטוריונים פלשתינים על העדר הקשר שבין היהדות לארץ, וד"ר עצאם סיסאלם, מרצה בכיר להיסטוריה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, אמר בין היתר את הדברים הללו לגבי השואה:

'צצו טענות שקריות, שהיהודים נרצחו פה ושם והשואה. כמובן, שהכול שקרים וטענות חסרות בסיס. לא חלמנו, לא דכאו, לא אושוויץ. אלו היו מקומות חיטוי... הם התחילו לפרסם באמצעי התעמולה שלהם, שהם נרדפו, נרצחו והושמדו... פה ושם התחילו לפעול ועדות כדי ליצור את הישות הזאת - ישראל, שנזרעה כסרטן בארצנו, שבה גרו אבותינו, אנחנו גרים בה ובנינו יגורו בה. הם תמיד הציגו את עצמם כקורבנות ועשו תצוגה לגבורה ולשואה. הגבורה של מי? ואיזו שואה? עמנו נושא גבורה, והשואה הייתה של עמנו... אנו היינו הקורבנות אך לא נהיה לנצח הקורבנות ...' (הטלוויזיה הפלשתינית, 29.01.00)."

בתקופה, שהמאמצים הכבירים של רש"פ להציג, באמצעות הטרור, העדר מוחלט של כוונותיה לשלום עם ישראל, טרם נשאו פרי, הביע ערפאת שאיפה עזה להכיר מקרוב את תולדות השואה של היהודים על יד ביקור במוזיאון השואה בוושינגטון. הרוחות בארץ סערו, אבל ממשל קלינטון הוראה לממשלת ישראל לסתום את הפה.

יתכן וקלינטון לא היה כל כך נחרץ ללא התמיכה מישראל. ניצול השואה ח"כ ממפלגת העבודה שבח ויס הגדיר את ביקורו האפשרי של ערפאת במוזיאון השואה כהכרה "פלשתינית" בשואת היהודים וכינה אותו במלים "אירוע נורא הוד". ערפאת הלך למוזיאון ועשה רושם על האמריקנים. הוא יכול היה להוראות על הקרנת הסרט "השואה" בטלוויזיה עם תרגום לערבית ולבקש ממשלחות הנוער הערבי לבקר במוזיאון "יד ושם" ולהניח זרים; יכול היה לבקש מהנהלת "יד ושם" לשתף פעולה עם משרד החינוך שלו לפתח תוכניות להוראת השואה בבתי הספר בתחומו, אבל רעיונות כאלה סתרו את תוכניותיו להמשיך להתעשר מהמלחמה.

אין כל פעולה ישראלית לכפות על רש"פ להפסיק את החינוך המסיבי להכחשת השואה. כמו החינוך לשנאת היהודים והחינוך לשהאדה, כך הכחשת השואה הינה כלי להבטחת המשך השנאה והמלחמה. אי-אפשר לצפות מהנוער הערבי של רש"פ גילוי אמפתיה כלשהי כלפי היהודים, כאשר הם מתחנכים על תוכניות ואפילו פאזלים, שבהם "יד ושם" מוגדר מלים "המרכז היהודי להולוקוסט והשקרים".
לא שמענו גם מניצול השואה ח"כ שבח ויס בקשות מהסוג הזה מופנות לערפאת. שאלה: מה יותר חשוב בעיני ח"כ ישראלי-שטחים-תמורתי מזיכרון השואה? התשובה: הצמדות לקו המפלגה. החשיפה ברבים של היחס האמיתי של ערפאת ורש"פ לשואה, הייתה עלולה לפגוע במאמצי מפלגתו של שבח ויס לגייס תומכים ל"שטחים-תמורת" - זהו חטא בל יכופר, שהכול מתגמד לעומתו.

מחמוד עבאס, הידוע תחת הכינוי אבו-מאזן, הוא אחד מבכירי ההנהגה "הפלשתינית" ומהמנסחים של הסכמי אוסלו, נבחר לתפקיד הראיס לאחר מותו של ערפאת, כאשר "שטחים-תמורת" הישראלי והבינלאומי משווק לציבור את אגדת "מתינותו". השירות MEMRI ערך מחקר מיוחד על אבו-"המתון"-מאזן. בעבודת המחקר שלו באוניברסיטת מוסקבה, אבו-מאזן אמנם אינו ממש מכחיש את השואה, אבל מגמד את מימדיה ומסביר:

"נראה כי האינטרס של התנועה הציונית לנפח את מספר הנרצחים במלחמה נועד [להבטיח] הישגים גדולים. הדבר גרם לה לאשר את המספר [ששה מליון], לקבע אותו בדעת הקהל העולמית ובכך לעורר יותר ייסורי מצפון ויותר אהדה כלפי הציונות באופן כללי. מלומדים רבים התווכחו בשאלת המספר ששה מליון והגיעו למסקנות מביכות לפיהן כלל הקורבנות היהודים מסתכם במאות אלפים..."
באחת התוכניות "המלה האחרונה" בגל"צ דיבר אברי גלעד על אבו-"המתון"-מאזן כעל מנהיג פרגמאטי, אשר "אולי גם הוא מכחיש השואה, במובן הרחב של המלה, אבל הוא מוביל את עמו לשלום"...

למרות כל האמור, השמדת היהודים בשואה מקבלת את אישורה לקיום ההיסטורי ברגע, שעולה בראש התועמלן "הפלשתיני" הניסוח האנטי-ישראלי המבריק הבא: "כמובן, שאיני מתכוון לפגוע בשום אופן בזכר קורבנות הנאציזם במלחמת העולם השנייה ואחריה, קורבנות יהודים ושאינם יהודים. אסור לשכוח, שפשעי הנאצים נגד היהודים המיטו קטסטרופה על הערבים, ששילמו את המחיר בגזילת פלשתין. במובן זה אנחנו קורבנות הנאציזם..." ("אלחיאת אלג'דידה", 30.06.2001)

הברקה נוספת: להשוות בין היטלר לג'יימס בלפור, כותב ההצהרה המעניקה ליהודים הבטחה בריטית לבית לאומי בארץ ישראל. "להיטלר לא היו קולוניות לשלוח את היהודים אליהן - ולכן הוא השמיד אותם, לבלפור כן היו קולוניות לשלוח. הוא הפך את פלשתין לאחת הקולוניות שלו והחל לשלוח את היהודים אליה. אדון בלפור הוא היטלר, ששולט בקולוניות, בעוד שהיטלר הוא בלפור בלי קולוניות. שניהם רצו להיפטר מהיהודים... הציונות חטפה לעצמה תפקיד חשוב בהגנה על האינטרסים של המערב באזור, על ידי פטירת אירופה ממעמסת היהודים..." ("אלחיאת אלג'דידה", 12.06.2001).

ובכן, זהו המתכון לתבשיל ההיגיון ברוטב "פלשתיני": השואה בכלל לא הייתה והיהודים לא הושמדו והם עושים בפלשתין את השואה לערבים בגלל בלפור, שמשול להיטלר, שהשמיד את היהודים כדי להיפטר מהם, רק לבלפור הייתה קולוניה לשלוח אליה את היהודים, שמצדיקים את ישיבתם באותה קולוניה על-ידי השקר, כאילו היטלר השמיד אותם. ניחא, אחרי שמחברים את יאסר ערפאת המצרי לשורשים כנעניים, קהל היעד מתרגל להגיון התעמולתי וכבר ניתן למכור לו כל סחורה.

הכחשת השואה היא פשוט חלק מהאינדוקטרי-נאצ-יה לשנאה, שעובר הדורות הצעירים והמבוגרים. הנתינים של רש"פ הרי נועדו למילוי המשימה הנעלה על-פי הספר "חדית'" - השמדת הגזע היהודי למען אחרית הימים המוסלמית. בינתיים, עד שאללה יחליט כי הגיע הזמן לתחיית השאהידים, יותר מדי כסף מופק מהמלחמה, יותר מדי פרסים חשובים מחולקים בגינה, יותר מדי קריירות ברמה הארצית והבינלאומית תלויות בה, כדי שמישהו יאמר "די!"

עוד מעט שוב נציין את יום השואה והגבורה ובעיתוני רש"פ שוב יכתבו על השקר הגדול של היהודים. דוד גרוסמן, מחבר הספר "עיין ערך: אהבה" וטומי לפיד, שהייתה לו סבתא, לא ישמיעו כל מחאה, ב"יד ושם" יתקיים טקס, שבו שועי הארץ שוב יקראו אותו נאום עם אותה השבועה של זיכרון-עולם - סיסמה ריקה, שאיש מהם לא מקיים.

___________________

מקורות:

"המבט לתקשורת הפלתשינית" www.pmw.org.il
מאמרים מאת איתמר מרכוס, המנהל של "המבט לתקשורת הפלשתינית", שהתפרסמו בעיתון "מקור ראשון".
שירות ממר"י www.memri.org.il