מערכת החינוך - לאן?

מרואיינים רבים בתכניות רדיו וטלוויזיה, עיתונות וירחונים ובעיקר המורים שביניהם, הצביעו על עבודה קשה ומסורה אותה עושים המורים למרות חוסר ההכרה בחשיבות עבודתם, השכר הנמוך וחוסר הפרגון מצד הציבור.

מאידך, מצביעים המרואיינים ובצדק רב על כך שדוח דוברת שהפך להיות "תכנית לבנת" מתייחס למערכת החינוך דרך הפריזמה "הכלכלית - ארגונית" ואינו מבשר כל בשורה חינוכית, ערכית או פדגוגית.

יותר ויותר פובליציסטים, אנשי אקדמיה, אנשי ציבור וראשי ארגונים שונים כגון תנועות נוער, אגודות ספורט, הורים, משפחה חדשה ואקדמיה, מתרשמים מכך ומביעים את דעתם נגד תכנית זו. יתר על כן, ארגוני עובדים נוספים על ארגון המורים נמנים על המתנגדים לאמור וכמובן קשת רחבה של אנשי אקדמיה, תעשיינים וכלכלנים.

הכסף שהושקע במערכת החינוך על-ידי ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין, מזמן איננו!

משרד האוצר, מאז שנת 1996 שחק ריאלית את כל התוספת. על-מנת לסבר את האוזן, רק משנת 2001 ועד היום קוצצו ממערכת החינוך 3.5 מיליארד ש"ח. לא המורים מנהלים את מערכת החינוך, אבל הם אלו הנאלצים להתמודד מידי יום עם הגזרות המוטלות, ו- 16 הקיצוצים בתקציב החינוך, שהיו בארבע השנים האחרונות, הם רק דוגמא אחת.

יחד עם זאת אנו עדים ל"נס" במדינת ישראל: מידי שנה מקצצים יותר ולומדים פחות ומידי שנה ה"הישגים" בבחינות הבגרות הולכים ומשתפרים. שרת החינוך דואגת לפרסם ולהדגיש "הישגים" אלה במסיבות עיתונאים מידי שנה.

באשר לשכר המורים, הוא הגיע לשפל, כתוצאה ממדיניות משרד האוצר, השוחק שכר זה מאז 1999 ואף קודם, מבלי לתת כל פיצוי למורים בגין שחיקת שכרם ותוך התחמקות מביצוע הסכמים שהאוצר חתום עליהם.

לידיעתך, מתוך כ- 24.5 מיליארד ש"ח, תקציב מערכת החינוך, רק כ - 16 מיליארד ש"ח מיועדים לתשלום שכר 120 אלף עובדי ההוראה. מכאן ברור מדוע שכר המורים הוא כה נמוך.

מערכת החינוך סובלת כאמור ובעיקר מהליקויים הבאים:

א. קיצוצים תמידיים אינם מאפשרים תכנון במערכת החינוך ולו לחצי שנה.

ב. השינויים התכופים והרפורמות במתכונת בחינות הבגרות, גורמים לבלבול בהכנת התלמידים לבחינות ובעיות בהספק החומר שמשתנה לעתים תכופות מידי.

ג. התלמידים, מכיתה ז' ואילך, רואים לנגד עיניהם כמטרה את בחינות הבגרות. לכך משרד החינוך מחנך ומכוון את כולנו, כי אלה הם ההישגים הניתנים למדידה מהירה ובהם יכול להתפאר כל שר חינוך, בניגוד לערכים, חינוך והשכלה כללית אשר יבואו לידי ביטוי כעבור שנים.

ד. שינוי מתכונת בחינות הבגרות, כאמור, יוצר "זגזוג" מידי שנה בקדום התלמידים.

ה. אילוץ מורים, ע"י משרד החינוך, לאמץ תכניות מעבר לים ללימוד קריאה וחשבון בבתי"ס יסודיים (השפה כמכלול, שיטת הבדידים) גרמו לכך שתלמידים מגיעים לתיכון אינם מסוגלים לחשיבה כמותית - מתמטית ואינם מבינים את החומר אותו אמורים ללמוד. מאידך, אוי למורה שסרב לאילוץ ו"העז" ללמד בדרכו. מורה כזה יפוטר מעבודתו. כיום כולם מכים על חטא ותרים אחר פתרונות כגון "תכנית סינגפור" וכד'.

ו. המורים עובדים בכיתות עמוסות בארבעים תלמידים, נאלצים להספיק חומר לימודי בפחות ופחות.

ז. שעות הוראה, ללא כלים וללא תמיכה מצד הורים או ציבור ככלל ועם יחס מזלזל ממשרד החינוך עצמו.

הקיצוצים בשעות בחינוך העל יסודי בלבד מסתכם עד לקיצוץ האחרון בכ- 87,000 שעות שבועיות. המשמעות בידו שתלמיד הלומד כעת בכיתה י', לומד כ- 7 שעות שבועיות פחות מתלמיד שלמד לפני 4 שנים בכיתה י'!

אלו הן, על קצה המזלג, הבעיות בעטיין נראית מערכת החינוך כפי שנראית.

שרת החינוך מנסה להתגבר על חסרונות אלה ע"י פיטורים של 4,500 מורים עובדי מדינה ועוד כ- 1,000 מורים על-יסודיים עובדי בעלויות (רשויות מקומיות, רשתות וכו').

ברור שתלמידים ילמדו פחות שיעורים בכיתות צפופות מאוכלסות הרבה יותר ובפחות השגחה והתייחסות של מורים מעטים יותר.

אנו המורים מעוניינים ברפורמה, לא פחות ואולי אף יותר ממה ששרת החינוך מעוניינת. הראיה, ארגון המורים העל-יסודיים יזם ובנה במשך 3 שנים את הרפורמה "עוז לתמורה", על-מנת לשנות ולשפר את מערכת החינוך. השלטון הקודם (אהוד ברק כראש ממשלה, יוסי שריד כשר חינוך ואברהם שוחט כשר אוצר) קיבל את הרפורמה והחליט לבצע ניסוי ב- 5 בתי"ס שש-שנתיים. הניסוי נחל הצלחה רבה ביותר, אליבא דמכון סאלד ופרופ' יצחק פרידמן העומד בראשו, אשר בדקו והעריכו את הניסוי מטעם משרד החינוך ומשרד האוצר.
אולם, נראה שהצלחה זו היתה לצנינים בעיני שרת החינוך (ארגון המורים, להזכירך, יזם, בנה וניסה) והיא החליטה לבטל את הניסוי ולהקים ועדה - "כוח משימה לאומי". תחילה ועדה בראשות השופטת בדימוס הגב' הדסה בן עיתו, אשר התפטרה מסיבות ענייניות ולאחר מכן השרביט הועבר למר שלמה דוברת, אשר בכתב המינוי שלו נאמר מפורשות, שהרפורמה צריכה להתבצע מהתקציב הקיים, שהוא למעשה, תקציב מקוצץ. וההמשך ידוע.

אנו, כאמור רוצים ברפורמה, שהרי בעוד זמן מה שרת החינוך תהיה כבר במקום אחר. אנו אלה שנשאר.