מחיר זחיחות הדעת וההתנשאות

ככל שיחקרו עוד ויעמיקו חקור - חוקרי מדע המדינה וחוקרי לימודי הממשל התקשורת, כשלון חיזוי תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת ה-20, הרי במקביל לכך, לא נתן, עד כה, איש הדעת על הסיבות שהביאו למהפך בדעת הקהל וניצחונה הסוחף של מפלגת "הליכוד", ימים ספורים קודם הבחירות. אין בדעתנו ברשימה זו, לעסוק בחקר כשלון חיזוי תוצאות הבחירות, אולם עניין לנו רב להצביע ולזרקר זרקור אור, על הסיבות והנסיבות שהביאו לניצחון הדרמטי והבלתי צפוי, בעליל, של מפלגת "הליכוד", ימים מספר טרם קיום הבחירות, בפועל ולמעשה.

איש לא נתן הדעת על כך, כי תעמולת הלעג, ההשפלה וטשטוש הדימוי העצמי, עד מחיקתו, כליל, של הדימוי העצמי ששורטט למצביעי מפלגת "הליכוד" בכוח, בידי מתנגדי הליכוד - מצביעי ליכוד ששקלו אפילו לנטוש "הבית" ולהצביע למפלגות לווין דוגמת מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון וגם/או מפלגת "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט גרמה להם לשוב ובמהירות "הביתה", ימים מספר, קודם הבחירות. התחושה הפנימית והחוויה הקשה של הורה כאוב המחבק אל לוח ליבו בנו פגוע המוחין וגם/או המוגבל, מכל סיבה אחרת ומגן עליו מלעג והשפלת הסביבה, היא היא זו שהחזירה מצביעי ליכוד מאוכזבים ופגועים, שראו עצמם מדומים לבן פגוע המוחין, אל חיקה של מפלגת האם שלהם.

תעמולת הארס, בכל הכבוד הראוי, שבאה מבית מדרשם של מפלגות "המחנה הציוני"; "יש עתיד" ובמידה פחותה יותר, אף מבית מדרשה של תנועת "מר"צ", כמו-גם הצגת בוחרי הליכוד, כאספסוף, כעדר ללא מנהיג וכמי שהינם חסרים אג'נדה פוליטית סדורה, פעלה נגדם, כבומרנג. פעולת בומרנג זו, הרסה כליל סיכויי מפלגות אלה, להרכיב קואליציה ולממש שאיפתם להרכבת הממשלה ה-34 של מדינת ישראל. דווקא תסמונת "מדינת תל אביב", כמו-גם תסמונת "היפה, הנאור והמשכיל" אל מול דימוי "האחר, המוזנח והשולי", היא היא שחיסלה, כל סיכוי שהוא של מפלגות "המחנה הציוני"; "יש עתיד" ו"מר"צ", לשוב, לחזור ולהחזיק, מחדש, בהגה השלטון במדינת ישראל.

אף אחד אינו אוהב שיציגו אותו בכלל וברבים, בפרט ככלי ריק, מחוסר כל סדר יום פוליטי ציבורי משל עצמו והדברים נכונים וישימים גם ובמיוחד באשר לציבור תומכיה בכוח של מפלגת "הליכוד". הניסיון הנואל של אנשי מפלגות "המחנה הציוני"; "יש עתיד" ו"מר"צ", כמו-גם של משרדי הפרסום והיועצים הפוליטיים להדביק "תסמונת המצח הנמוך", לבוחרי "הליכוד", בכוח, נחלה כשלון חרוץ. גישה מתנשאת זו, שאפיינה התעמולה הפוליטית של מה שהיה קרוי בעבר באמצע תקופת שלטון מממשלת בגין השנייה - "השמאל", ששיאה בבדיחות הפוליטית העולבות והגזעניות, שהשר לשעבר, דוד לוי, היה קורבן ישיר ועיקרי להן, הביאה לניצחון מספרי של המערך בבחירות לכנסת האחת-עשרה.

עם זאת, חרף ניצחון מספרי זה של המערך, בבחירות לכנסת האחת-עשרה, שזכה ל-44 מנדטים, אל מול הליכוד שזכה ל-41 מנדטים, בלבד, הרי נמנעה משמעון פרס האפשרות להרכבת ממשלה. שמעון פרס לא הצליח להרכיב ממשלה, אפילו בתמיכת הרשימה המתקדמת לשלום וחד"ש. מן הראוי לציין ולהדגיש - למען ההגינות ההיסטורית-פוליטית - כי גם הליכוד לא יכול היה להרכיב ממשלת ימין-דתיים, ללא תמיכתו של מאיר כהנא (תמיכה שלא באה בחשבון, אותם ימים, כלל וכלל, מבחינה ציבורית). התוצאה הייתה כי בשנת 1984 קמה במדינת ישראל אחת מן הממשלות הגרועות ביותר שהיו לנו, שנזכרה - לימים - כממשלת שיתוק לאומי שלאורך כל תקופת כהונתה נכשלה, כשלון פוליטי, אחד אחר השני.

מאז התגבש הימין והתבסס, מבחינה חברתית ומעמדית, כאשר בוחרי הימין לא ראו עצמם עוד, מושפלים ונדחקים אל קרן זווית, אל מול הישראלי היפה, בסגנון בחורינו "יפי הבלורית והתואר", שתמיד, תמיד זוהו עם מחנה הימין. פתאום - מאמצע שום מקום - פרצה ועלתה לה, מחדש, ההתנשאות של מה שקורים אנשי מדע המדינה ופובליציסטים "אנשי השבט הלבן" שרובם נמנים על תושבי מדינת תל אביב. אנשי השבט הלבן, לא רק שהתנשאו על כל היקר והקדוש למי שאינם אנשי השבט הלבן, דוגמת מסורת, קיום מצוות, כשרות, הגרעין המשפחתי המסורתי-דתי ועוד, אלא הם העזו לקרוא תיגר על סדר היום הציבורי של הימין וניסו להציג אנשי הימין, ככלי ריק שאין לו סדר יום משלו.

זו הייתה טעותם הבסיסית והיסודית של אנשי השבט הלבן וטעות זו היטיב להבחין בה ולאבחן אותה, תוך שהוא ניצל אותה, כדי לתרגם אותה להישגו בבחירות האחרונות, ימים מספר קודם לקיומן של הבחירות עצמם. אל מול אנשי השבט הלבן ותושבי מדינת תל אביב, יצר נתניהו פחד של ממש מפני השתלטות המיעוט הערבי על סדר היום הפוליטי-ציבורי במדינת ישראל. זאת לא יכלו עוד בוחריו בכוח של הליכוד לשאת. פתאום רצו הם מתוך הבתים שלרגע לא חשבו לצאת מהם, כדי להצביע בכלל, בבחירות האחרונות והכל - הכל במטרה אחת והיא - "להציל" המדינה, מפני המיעוט הערבי שעמד "לכבוש" אותה בהצבעה מסיבית בקלפיות. מול נחשול פטריוטי זה, לא היה לנפתלי בנט ולמשה כחלון כל סיכוי שהוא, שלא לדבר על כל שמי שרק הרהר באפשרות להצביע למפלגות דוגמת "המחנה הציוני"; "יש עתיד", הסיר רעיון זה במהירות מעל הפרק. הכל היו שקועים בניסיון "להציל" מדינת ישראל מפני כיבושה בידי המיעוט הערבי של אזרחי מדינת ישראל, שהפכו לדמון מאיים שהריץ אלפי בוחרים ליכוד בכוח חזרה אל חיק מפלגת האם שלהם.

מחיר זחיחות הדעת וההתנשאות של ציפי לבני, יצחק (בוז'י) הרצוג שולם אומנם מתוך נתח המנדטים שחזרו ממפלגת "כולנו" של משה כחלון ומפלגת "הבית היהודי" של נפתלי בנט, אל מספר המנדטים שגדל, משעה לשעה, של הליכוד ולא מנתח המנדטים של מפלגת "המחנה הציוני". עם זאת ציפי לבני ויצחק (בוז'י) הרצוג שילמו מחיר יקר יותר - המחיר של אבדן הסיכוי להחליף שלטון הליכוד ושקיעה בתהומות השכחה של האופוזיציה.