תוצאות הבחירות כבר ידועות וכבר בשלב זה של הכתיבה מן הראוי לחשוף משהו בפני הקוראים; קוראים לזה "גילוי נאות" ובשני רבדים:

א. לא הצבעתי עבור הליכוד.
ב. מאז 1996 לא הייתי מעורב כל-כך במערכת בחירות.

קוראים וותיקים של הטור הזה יכולים מן הסתם להבין לבד מדוע לא הצבעתי עבור הליכוד. הרי לא אחת ביקרתי את מר נתניהו בפרט ואת הליכוד בכלל על פשרנותם ועל המאמץ העקבי שלהם לרצות את כל העולם ואישתו ובעיקר את התקשורת.

לענ"ד, ודומני שגם את זה כתבתי בעבר, הרצון לשאת חן הוא שהניע את מר נתניהו להכניס לממשלתו את הגברת לבני לפני כשנתיים, ועוד לפני כל השותפים האחרים, ואת מר ברק לפני כשש שנים. חשבתי אז כמו שאני חושב היום, שמי שהצביע עבור נתניהו, רצה ממשלה ימנית. ההליכה בכיוון שונה נתפסה אצלי, כמו אצל רבים אחרים מן הסתם, כסוג של מעילה באמון. שלא לדבר על נאום בר-אילן.

מסר ברור של הבוחרים

עושה רושם שתוצאות הבחירות היכו בתדהמה כמעט את כולם, כולל את ראש הממשלה עצמו. רבים וטובים כתבו ואמרו על כך לא מעט. גם דברים חכמים וגם דברים שמוטב היה אלמלא נכתבו ו/או נאמרו. כמו למשל שאלה שנשאלה באחד הפאנלים שהתיימרו לפרשן את תוצאות הבחירות: איזו מפלגה תלבין הפעם את ממשלת הימין?... בפעם הקודמת זו הייתה לבני ולפני כן ברק, ומי ישמש עלה תאנה שמאלני, מקובל, לממשלת הימין הפעם? אלא שהפעם, כך נראה לי וכך אני מקווה, מר נתניהו כבר מבין שהעם בחר בו, כדי שהוא ימשול, ולא כדי שיחפש תעודת הכשר שתכבול את ידיו ותמנע ממנו ליישם את העקרונות שהוא מאמין בהם.

והאמת היא שאני מאוד אופטימי. אני די בטוח שהפעם זה ילך בכיוון הנכון. גם בשכל פשוט אפשר להבין שמשהו חדש עתיד לצמוח מההלם הזה של תוצאות הבחירות.

היענות לקריאה

דומני כי התואר "נס" מתאים בהחלט לתאר את מה שקרה במערכת הבחירות הזאת. המערכה הזאת הצטיירה בדמיוני כקרב בן 14 סיבובים (מספר השבועות מאז הוכרזו הבחירות) שב-13 מהם ניצח צד אחד. בסיבוב האחרון, קם הצד השני, שכבר רשומות לחובתו 13 נקודות, ובפרץ פתאומי של רוח קרב מביס את יריבו במכת מחץ אחת. כאמור, רבים וגם טובים השקיעו מאמצים בניסיונות להבין ולהסביר את מה שקרה ואפילו אמרו דברים חכמים. אותנו מעניינת, כרגיל, זווית הראייה של התורה.

כאמור ברשימה הקודמת, הבחירות נערכו בשבוע של פרשת ויקרא (פרק א): [א] וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וההמשך הוא: [ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַה'-מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.

העם בחר נכון

עולה מכאן כי זה היה הנושא האמיתי של מערכת הבחירות, ההתקרבות לה'. שהרי כתוב אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', לא כתוב אָדָם מִכֶּם כִּי-יַקְרִיב קָרְבָּן לַה', שזה התחביר המתבקש. מכאן לומדים בחסידות שהפירוש הפנימי הוא שאם וכאשר ירצה מי מכם להתקרב לה' - "קרבן" במשמעות של קירוב - עליו להקריב מעצמו כדי להצליח בכך. ומה הוא צריך להקריב מעצמו - מן הבהמיות שבו.

בין אם הוא חזק כמו שור ובין אם הוא סתם עז פנים כמו עז, או אפילו אם הוא עדין כמו כבש, כדי להתקרב לה' עליו לעבד את התכונות הטבעיות שלו ולהתאימן לרצון ה'. כי כל עוד הוא דבק בנטיותיו הטבעיות - אולי יצליח איכשהו בחיי היום יום, אבל לא יצליח לדבוק בה שם. דומה כי בימים האחרונים של מערכת הבחירות הזאת, הרבה יהודים הבינו פתאום, כי זה מה שעומד על הפרק כעת, האם בוחרים בדרך ה' או חלילה להיות ככל העמים.

שלוש הפטרות

ומה העניין הגדול להתאמץ כל-כך כדי לדבוק בה'? כדי להשיב על כך נעזר בקביעות המיוחדת של השבת הקרובה. ובכן, שבת זו מיוחדת בכך שחל בה גם ראש חודש וכמעט בכל פעם שחל ראש חודש בשבת, נדחית הפטרת השבוע מפני הפטרת שבת ראש חודש.

הפעם זה לא סתם ראש חודש, זה ראש חודש ניסן, שעליו נאמר (שמות יב): [ב] הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. הוא גם ראש בחשיבות וגם ראשון בסדר החדשים. ממילא מספקת לנו השבת הזאת רבדים נוספים להתבוננות בהקשרים האקטואליים. שכן התבוננות בשלוש ההפטרות הקשורות לשבת זו, הפטרת הפרשה, הפטרת שבת ראש חודש והפטרת שבת החודש (ניסן) עשויה להעניק לנו תובנות חדשות ביחס למה שקרה השבוע. ויותר חשוב, התבוננות כזאת עשויה לסמן לנו את הנתיב המדויק שבו עלינו לצעוד.

לחתור אל התכלית

ההפטרה של הפרשה כאשר קוראים אותה בשבת רגילה, לא בשבת ראש חודש, פותחת בפסוק (ישעיהו מג): [כא] עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. העם אשר יצרתי לי, אומר הקב"ה, יצרתי כדי ש-תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. זו המשימה שלנו בעולם הזה. אנחנו אמורים להפיץ את המודעות לאלקות לכל העמים. בשביל זה הקב"ה יצר אותנו. ומה קורה בפועל: [כב] וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב: כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל. אנחנו לא מקפידים לבצע את המשימה, וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב, כי זה כבד עלינו, מייגע, כִּי-יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל.

לא נוח להיות יהודי, הרבה יותר נוח להידמות לשכנים, לא נעים להתבלט במנהגים מוזרים, מיושנים. נורא רוצים לחיות בשלום עם השכנים ונדמה להם שהמטרה הזאת מצדיקה טישטוש של הזהות היהודית. כי מה כבר ההבדל בין יהודי למישהו אחר? אדרבה, להבליט הבדלים כאלה זו פשוט גזענות.

מזדהים כיהודים

אבל זו המשימה שלנו ואנחנו לא יכולים להתחמק ממנה. אפילו אם מאוד נרצה. והבחירות הוכיחו שאנחנו לא רוצים. הן הוכיחו שאנחנו רוצים להזדהות כיהודים גם אם לא ברור לנו בכלל איך מבצעים את המשימה הנתונה בהפטרה של הפרשה: תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. כי בינתיים למדנו, מהניסיון של השנים האחרונות, שהתחמקות מהמשימה הזאת, שניסיון להידמות לגויים, מוביל לחורבן גמור של היהודים ר"ל. כי לאורך זמן אין אמצע, חייבים לבחור בין יהדות ובין העדר זהות. ואנחנו בחרנו. יהדות. ובלי כוונה גם ביצענו בכך את המשימה שהוטלה עלינו, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. ואין לכך הוכחה טובה יותר מאשר ההפחדות שתוצאות הבחירות יגבירו את הבידוד שלנו בעולם. אומנם יכול להיות שכך יהיה לזמן קצר, אבל אין שום ספק שבתוך חודשים ספורים העולם ילמד לכבד אותנו ואף יותר מכך. בהנחה שאכן נמשיך בדרך הזאת.

התייחסות לחלשים

מומלץ מאוד לעיין בהפטרה שאותה לא קוראים בשבת זו ולנסות לקשר בין האמור בה ובין מה שקורה היום. לא נאריך בזה כאן, כי יש עוד שתי הפטרות לעיין בהן. רק נזכיר את מה שכבר כתבנו לפני כשבועיים, שניסיון לרצות את הגוי יכול להצליח לזמן קצר, אבל התוצאה תמיד תהיה שהיהודי הופך להיות משרת של הגוי, עבד נרצע ר"ל. צריכים להודות לקב"ה שהעיר אותנו בזמן ובכך מנע מהמחנה המתרפס את הניצחון שהיה מתגלה בהקדם ככישלון חמור לעם ישראל ח"ו.

בהפטרה של שבת ראש חודש, שגם אותה לא קוראים השבת, מזכיר לנו הקב"ה (ישעיהו סו) כי כל העולם שלו, עוצמתו בלתי מוגבלת, אבל הוא מתעניין במיוחד בחלשים. הוא מודיע שיטפל בחזקים המזלזלים ואף עושקים את אחיהם החלשים, ומבטיח שינתב את המהלכים במציאות כך שהחלשים ישמחו והחזקים יתביישו.

למלא את היעוד

ובסך-הכל זה די מסתדר עם מה שקרה השבוע. קשה שלא להתרשם מאווירת הנכאים ששררה אצל מי שחשבו את עצמם חזקים אל מול השמחה שהתפרצה אצל אלה שנתפסו כחלשים. אבל זו רק דוגמית, התחלת הדרך. כי בהמשך צפוי קיבוץ מלא של כל הגלויות בסיוע פעיל של הגויים, שאחר-כך גם ישתתפו בהבאת קורבנות לבית המקדש בירושלים. וסיוע כזה של גויים ליהודים, זה לא משהו שיכול להתרחש במציאות שבה היהודים מתאמצים למצוא חן בעיניי הגויים.

כי במציאות כזאת הגוי מזלזל ביהודי ולכל היותר עושה לו טובה שמתייחס אליו. זה יכול להתרחש רק כאשר היהודים עומדים בתוקף ובגאון על ייחודם וממלאים את יעודם שהוא: תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ. ואין יותר הגיוני מזה; כאשר אנחנו נמלא את יעודנו כנ"ל, הגויים ימלאו את יעודם שהוא לסייע לנו במילוי היעוד שלנו.

להיענות לקריאה

ובהפטרה שאותה כן קוראים השבת, ההפטרה של שבת החודש, נותן הנביא (יחזקאל מה) הוראות מפורטות ביחס לקורבנות שיקריב הנשיא (הכוונה למלך המשיח) בבית המקדש בראש חודש ניסן. בהמשך הוא מפרט גם לגבי קורבן פסח וקורבנות אחרים שנקריב כולנו, אבל עיקר העניין, רוב הפרק מתייחס לעבודתו של הנשיא.

אז אולי כרגע זה נראה עדיין דמיוני, אבל זה קרוב מאוד ותוצאות הבחירות מלמדות על כך שזה אכן קרוב מאוד. מה שחסר זה רק שנמשיך בכיוון שאליו פנינו ביום הבחירות בלי להתפעל כלל מהתנגדויות מבית או מחוץ. כי הרי בשנים האחרונות הקב"ה מראה לנו יום יום שהוא מוביל בעולם מהלכים שכולם לטובתנו. הגיע הזמן שנשתף פעולה איתו, שניענה לקריאה של פרשת השבוע ונפצח בתנועה של התקרבות אליו יתברך. ובכך נזכה שתתקיים בגלוי נבואת יחזקאל שבהפטרת השבוע.