בקריעת ים סוף, התורה מעידה שעם ישראל הגיעו למדרגה של: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות י"ד, ל"א). פסוק זה הוא המקום היחיד בו מוזכר משה רבינו בהדגשה כבדרך אגב. הדבר קשה, משום שמשה רבינו מסר נפשו על הצלת עם ישראל. בכל הפסוקים הנוגעים ליציאה ממצרים אנו מוצאים: "ויוציאנו ה' ממצרים (דברים כ"ו, ח') - לא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף ולא על-ידי שליח, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). רק ברמז מצאו חז"ל במילים "מלאך - שרף - השליח" את ראשי התיבות "משה". כיצד הדבר ייתכן?

מסביר הגאון מווילנא, שריבונו של עולם הוא שעשה את יציאת מצרים, ואין לקחת אדם, גדול ככל שיהיה, ולעשות אותו למרכז הגאולה. "לא על-ידי שליח ולא על-ידי מלאך ולא על-ידי שרף. כן צריך להיות שהינו שליח, זה משה. והיינו נגד שלושה עולמות, שליח בעשייה ומלאך ביצירה ושרף בבריאה, ועיקר הגאולה לא היה על-ידי אחד מאלו השלושה, וכלומר שלא שלח אחד מהם להוציא אותם ואפילו משה רבינו עליו השלום, לא שלחו ולא צווה לו לעשות מאומה בעת הגאולה, רק כל ישראל ביחד עשו מצוות ה' בפסח ומצה ומרור" (הגדת הגר"א, ד"ה "ויוציאנו").

אולם קשה: איך אומר הגאון שה' לא שלח ולא ציווה את משה רבינו? הרי פסוקים מפורשים מורים ששלח אותו! אלא הכוונה היא שאין כאן מלאכה עצמאית של משה רבינו, אלא הכל הוא פעולה אלוקית, כאשר משה אינו אלא כלי, כמו העט הנתונה ביד הכותבת. ולכן בפעם היחידה בה מוזכר שמו בהגדה, נכתב "ויאמינו בה' ומשה עבדו" - הרי שאין כאן שתי אמונות, אמונה בה' ואמונה באדם. אלא משה רבינו הוא עבד ה' ואין לו משלו כלום.

הרבה פעמים הבריות סוברות בטעות שיש להן כוח עצמי, ומסבירות הכל באופן חומרני (הגר"א שם, על 'בכבודו ובעצמו"; הלכות יסודי התורה פ"א, ה"א; ועיין נפש החיים, שער ג; וספר התניא, שער הייחוד והאמונה). גם ביציאת מצרים המלאכה הגדולה נעשתה על-ידי משה רבינו, אך רק בגלל שמשה היה עניו בתכלית הענווה והעמיד את עצמו לגמרי בטל אל מול ריבונו של עולם, הוא זה שיכול היה להיות השליח.

"והגלוי שנתגלה, שזהו כבודו שנתגלה לכל, היה על-ידי משה רבינו עליו השלום שלא נטל מזה כבוד ח"ו לעצמו, רק אדרבה היה משפיל את עצמו בכל דבר, ומגלה לכל שהן על-פי ה' לבדו ולמען ישראל, וגם הוא אחד מעבדיו, וזהו בכבודו בעצמו. ולכן בכל סיפור יציאת מצרים, אין לנו זכרון לזכור ח"ו את משה, כי אסור לנו לשתף שום דבר לכבודו ולעצמו, ואין השבח תלוי במשה, רק בה' לבדו ו'כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם' (סוכה מ"ה, ע"ב).

"לכן כתוב: 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו'. כלומר: לא לגדולת משה נאמר זה, אדרבה, להאמנת ישראל וענות משה שהאמינו שה' עשה כל זאת, ומשה אינו רק עבדו ככל הברואים שבעולם שמחויבין לעשות רצונו. וזה לשון המדרש: שלושה מיני מוכי שחין נבראו בעולם; לח, יבש, בעל פוליפוס, והייתה נפשו של משה נמוכה מכולם".