תּוֹרָה אַחַת לָאֶזְרָח וְלַגֵּר

ליל הסדר מאחורינו, ואנחנו בדרך העולה לקראת החג הבא - חג מתן תורה. מן הראוי שנאמץ תזכורות חיים מחוקת הפסח. בחוקת הפסח שנוסחה בספר שמות מצויה הוראה שאנחנו, למרבה הצער והכאב, זונחים אותה, ולכן חשוב שנזכיר אותה לעצמנו.

כאשר הסבנו לשולחן בליל הסדר מן הדין היה שנעלה על שולחננו עיקר חשוב מחוקת הפסח: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָכֶם" (שמות י"ב 49).

כאשר אנו מסתכלים על מערכות החיים בישראל, איננו יכולים לציין, שעל רבבות מהגרי העבודה החיים בתוכנו אנו משתיתים את המצווה - תורה אחת יהיה לאזרח ולגר. רבים מהם גנבו גבולות, וגם את גבול ישראל גנבו, אבל הם בני אנוש שנבראו בצלם. האם פתרונות הכלא והגירוש מתיישבים עם הוראת תורה אחת תהיה לכם לגֵר הגָר בתוככם.

אנחנו - צאצאי פליטי הרעב כאברהם אבינו ובני יעקב אבינו, שמצאו מקלט ביבשת אפריקה במצרים - חייבים להתייחס בחמלה לששים אלף בני אפריקה, שגנבו גבולות והם חיים בתוכנו. המציאות העולה מספר בראשית פרק י"ב 10 "כִּי כָּבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" הניע את אבי העם היהודי לשים פניו לאפריקה. מציאות חיים באפריקה מניעה אנשים לנדוד בנתיבי הלחם והקיום כדי למצוא קיום וגם לגנוב את גבולנו, נתייחס אליהם באותה חמלה שביקשנו בהגדה של פסח לאבותינו.

20% מאזרחי המדינה

כאשר אנו בוחנים את המציאות בישובי המיעוטים הערביים, המהווים כעשרים אחוז מאזרחי המדינה, איננו יכולים לציין שאנחנו מיישמים את המצווה - תּוֹרָה אַחַת תְּהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר.

כאשר אנו מסיירים ברחובות ירושלים "שאוחדה לה יחדיו", לצערי, לא נוכל לציין, שהאזרח הפלשתיני הגר בעיר הזו, יש לו אותן זכויות שיש לי, הישראלי. לא נוכל לציין, שילדי כל העיר ירושלים מקבלים אותם שירותי חינוך.

מן הראוי שגם אם ליל הסדר חלף, נשלח לעצמנו את התזכורת - "כִּי גֵּר לא תּוֹנֶה וְלא תִּלְחָצֵנוּ כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... כִּי אִם צָעוֹק יִצְעַק אֵלַי שָמוֹעַ אֶשְמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כ"ב 20).

נזכיר לעצמנו את מה שקראנו בבבא מציעא נט, ע"ב - החובה שלנו למעמדו של הגר. "בשלושים וששה מקומות הזהירה התורה על הגר. אין מצווה אחרת בתורה, לא המצווה של אהבת אלוקים ולא מצוות השבת, לא המילה ולא מאכלות אסורות, לא איסור שקר ולא עבודה זרה, שמופיעה וחוזרת במספר כה רב של פעמים, כמו המצווה ביחס אל הגר".

ספר הספרים

רבותינו לא שיערו שאלו יהיו פני מדינת ישראל בחג הפסח בעשור השביעי לקיומה. ואלו יהיו פניה בדרך העולה לציון חג השבועות, חג מתן תורה.

המצווה, שנוסחה בשמות כ"ג 9 ומורה עלינו לדעת את נפש הגר, חייבת לאתגר את החברה הישראלית. אסור לנו להשאירה רק כמלל בספר הספרים. עלינו לתת לה ביטוי יישומי, ואם צריך להיאבק על מימושה, חובה עלינו להיאבק.

כואבת הידיעה, שערב חג החרות החלה בישראל חלוקת מכתבי גירוש למבקשי מקלט, שהרצון לחיות הכתיב להם לגנוב גבולות, והם מייחלים לחרות. ממש ערב חג החרות רשות האוכלוסין וההגירה החלה להודיע למבקשי מקלט המוחזקים במתקן ההסגר חולות כי יגורשו מישראל למדינה באפריקה. פקידי הרשות סרבו להשיב לשאלת מבקשי המקלט לאיזו מדינה יגורשו, והודיעו להם, כי עליהם לעזוב את ישראל תוך שלושים יום, אחרת יועברו ממתקן חולות לכלא סהרונים.

למי שהחליט לשלוח את מכתבי הגירוש לפליטים אני מבקש שיאמץ ללבו את מה שקראנו ומה שכאבנו בהגדה של פסח "וַיהִי רַעַב בָּאָרֶץ וַיֵרֵד אַבְרָהָם מִצְרָיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבד הָרָעָב בָּאָרֶץ".

אימה ומלחמה

למי שהחליט מבחינה משפטית, כי יש לשלוח את מכתבי הגירוש, אולי יפנה ברגע האחרון את לבו לשורות הבאות:

"עַד יַעֲבֹר זַעַם הָרָעָב נִרְאֶה בִּבְנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה
כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד מִצְרָיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּתוֹך הַבָּאִים מִצְרָיְמָה
כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁיָרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב.

עַד יַעֲבֹר זַעַם הָרָעָב, הָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה.