מה נסגר עם אבו מאזן?

ביום שבת השבוע ראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, הצהיר שהוא מוכן לקיים משא-ומתן עם נתניהו ללא תנאים מוקדמים. ביום ראשון אותו אבו מאזן איים בתביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לסוגיית קיזוז כספי המיסים מהרשות. אילו לא היינו מכירים אותו - היינו חושבים שמדובר בשני אנשים שונים לחלוטין. הראשון מפייס - השני מפלג.

תמוהה מאוד העובדה שלפתע אבו מאזן מחליט לוותר על התנאים המוקדמים לשיחות. בעבר דווקא הוא זה שהתעקש עליהם. בנוסף לכך, בסיבוב הקודם הרשות הפלשתינית הפרה את ההתחייבויות שלה ופנתה ל-15 ארגונים בינלאומיים לעומת ישראל ששיחררה עשרות מחבלים במסגרת שלושת הפעימות. לכן, בעודו קורא לישראל לחזור לשיחות הוא יודע שנתניהו יסרב. חוץ מחוסר האמון בין שני המנהיגים, לסירובו של נתניהו יש מניע נוסף: הממשלה הימנית המתגבשת. הניסיון ואילו הקטן ביותר להתחיל ולדבר על הסדר מדיני עם הפלשתינים לא יצליח לעבור בשקט עם ממשלה ימנית וצרה שכזו. יש אף חברי כנסת בקואליציה שמתנגדים בתוקף לכל סוג של הסדר. בנוסף, לדבר עם אבו מאזן עוד בזמן המו"מ הקואליציוני היה עלול להזיק לנתניהו.

למרות זאת, נתניהו עשה טעות. היה עליו לשלוח את נציגיו לרמאללה כדי לבדוק את רצינותו של אבו מאזן. רוב הסיכויים שהם היו חוזרים בידיים ריקות, אבל לפחות כך נתניהו לא יצטייר כסרבן בפני העולם. ראש הרשות פעל בערמומיות. הוא יודע שבסוגיה הפלשתינית העולם לצידו. להיחשב כסרבן בפני העולם הוא דבר לא טוב לנתניהו. גם ככה הוא היה צריך להתמודד עם שתי האמירות שלו במהלך הבחירות: הראשונה בעניין "ההערבים שנוהרים לקלפיות" והשנייה בנוגע להתחייבותו לנאום בר-אילן. אילו נתניהו היה פונה לאבו מאזן ביום שלמחרת, לשני לא הייתה את הלגיטימציה ללכת לבית הדין הבינלאומי בהאג.

הסדר מדיני

בשבוע שעבר מערכת הביטחון החליטה להעביר לרשות הפלשתינית את הכספים שהוקפאו בעקבות חתימתה של השנייה על אמנת רומא (חלק מתהליך ההצטרפות לאו"ם). אך, ישראל החליטה להעביר לרשות הפלשתינית את הכספים לאחר קיזוז של כשליש מהסכום עקב הוצאות מים, חשמל ואישפוז פלשתינים בישראל. אבו מאזן רוצה את הכסף במלואו ולא מוכן להתפשר. ככל הנראה הוא מרגיש שהרשות כבר לא מעניינת את מדינת ישראל. ולכן הוא מקשיח את עמדותיו למהלכים חד-צדדים שעשויים לשנות את סדר היום בישראל וברשות.

אולי המצב לא נראה כך, אבל אבו מאזן בוודאי מרוצה מניצחונו של נתניהו. ראש הרשות הפלשתינית נמצא בעמדת חולשה מבחינה פוליטית כבר מספר שנים. שלטונו מתחיל להתערער. אילו השמאל היה בשלטון הישראלי - עליו היה לגלות רצינות במסע ומתן אינטנסיבי. כזה שכולל ויתורים. במצבו הנוכחי עליו לשמור על הגחלת. כל משב של רוח קטן בדמות ויתורים במשא-ומתן עלול לכבות לו אותה. בנוסף לכך, אבו מאזן סופג ביקורת מהפלג הקיצוני בשטחים שקורא לפעילויות אלימות ורואה בו כמנהיג חלש. הפעולות שלו בזמן האחרון לא נובעות מתוך הדאגה להסדר מדיני עם ישראל אלא כדי להגביר את תחושת הלאומיות הדועכת שהוא משדר לקהל שלו. חוץ ממספר כותרות, אבו מאזן לא ירוויח כלום בפועל. לאור חיצי הביקורת מישראל שהופנו כלפי ממשל אובמה בנושא הגרעין האירני, הממשל רוצה להוכיח לישראלים שהם יכולים לבטוח בו. לכן ארצות הברית תטיל וטו על פעולות של הרשות בזירה הבינלאומית בדיוק כמו שעשתה בעבר.

כפי שזה נראה כרגע, שניהם לא מעוניינים בהסדר מדיני. מצד אחד, נתניהו שבזמן כהונתו ובזמן המשא-ומתן עם הרשות העמיק את הבנייה בהתנחלויות. מצד שני, אבו מאזן שמנסה להזיק לישראל בזירה הבינלאומית. בסך הכול שניהם הרוויחו: הקיפאון המדיני טוב לנתניהו והעמקת הפערים וההתנגדות טובה לאבו מאזן.