בטקס שהתקיים ביום חמישי שעבר, יום השואה והגבורה, במרכז הגריאטרי "בית-יוסף" שבהוד-השרון, קיבל דייר המקום, יעקב טקץ, מרשות ההנצחה לשואה ולגבורה של מדינת ישראל - "יד ושם|, שש מדליות הצטיינות על היותו פרטיזן יהודי שלחם בנאצים ובעוזריהם.
טקץ התגייס לפרטיזנים בגזרה הרוסית בשנת 1945 בהיותו בן 20. במסגרת יחידת הפרטיזנים אליה השתייך ביצע משימות תקיפה שונות נגד הגרמנים ובחלוף שנה הוא הוצנח אל מעבר לקווי האויב הנאצי שהיה בשערי מולדביה, שהשתייכה אז עדיין לרומניה, כדי להעביר מכשיר קשר לאחד מבסיסי הפרטיזנים שלחמו בגזרה המולדבית. לרוע מזלו נתפס ונשבה טקץ על-ידי הגרמנים מיד לאחר שהעביר את מכשיר הקשר ליעדו.
אילו ידעו הגרמנים מה הייתה משימתו המקורית, ואת עצם היותו יהודי, היו ודאי מוציאים אותו להורג בו במקום. אך הפרטיזנים נהגו לקעקע את כל לוחמיהם היהודים בסימני צלב, במקומות שונים בגופם, כדי לטשטש את זהותם האמיתית. בכל זאת, עקב שתיקתו בחקירות, הוא עבר מסכת עינויים קשה שבעקבותיה לא יכול היה עוד להביא ילדים לעולם. הגרמנים גרמו לו לאובדן התחושה באצבעות ידיו והוא איבד גם את יכולת השמיעה באחת מאוזניו.
שפר מזלו של יעקב טקץ, מתאבק במקצועו, שהצליח לילה אחד לחמוק משומריו, לחצות את גדר התיל של מחנה השבויים הגרמני ולחבור חזרה אל היערות ואל חבריו הפרטיזנים.
לאחר סיום המלחמה נשא טקץ את מלכה, חברתו ליחידת הפרטיזנים ביערות לאישה. בני הזוג אימצו ילד בן 6, ארקאדי, שהתייתם מהוריו בשואה, ומאז הוא בנו לכל דבר ויעקב הוא אף סבא לשני נכדים - האחד בן 22 והשני בן 9.
בשנת 1980, עם פתיחת שערי ברית המועצות לעליית יהודים לארץ ישראל, עלו בני משפחת טקץ מהעיר קישינוב במולדביה והתיישבו בשכונת יוספטל שבכפר סבא. לפני כחצי שנה, מעד טקץ בביתו ושבר את רגלו. מאז הוא הפך סיעודי והוא רתוק לכיסא גלגלים ומטופל במרכז הגריאטרי "בית-יוסף" שבעיר.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
