השכונה הגרעינית

"כל דיון בסוגיית הגרעין האירני, חייב להיערך מתוך נקודת המוצא כי אין מדובר בעניין ישראלי בלבד. סוגיית הגרעין האירני היא אתגר אסטרטגי, ביטחוני ומדיני לקהילה הבינלאומית כולה: שאיפתה של אירן להפיץ את "המהפכה השיעית" מאיימת על השליטים הערבים הסונים באזור, ועלולה להוביל למרוץ חימוש אזורי של יריבותיה של אירן, לרבות ערב-הסעודית, טורקיה ומצרים. ההתנגדות האירנית להשפעה המערבית במזרח-התיכון ומדיניותה הדוגלת בהרחבת השפעתה במקום בשמירה על הסטטוס קוו מאיימים על היציבות האזורית, על האינטרסים המערביים במזרח-התיכון, ואף עלולים לערער את הסדר העולמי". (אלוף במיל' עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן וראש המכון למחקר ביטחון לאומי, כיום נבחר לכהן כח"כ מטעם המחנה הציוני).

לאחר חילופי הדברים בין נתניהו לנשיא אובמה בנוגע לדרישה הביטחונית כלפי ישראל, ובהצגת הממשלה הישראלית בטענת הסכם רע בין המעצמות לאירן, נותר דיון פתוח ולא פחות חשוב באשר לשאלת התחמשותן הגרעינית של שאר המדינות האסטרטגיות במזה"ת.

אם בוחנים את מהות בעיית הגרעין האירנית שנוצרה לא רק עבור ישראל, אלא גם למדינות כמו ערב הסעודית, טורקיה ומצרים מקבלים בסיס לאינטרס גרעיני גם בעבור מדינות אלו.

כבר ב-2009, צוטט המלך עבדאללה (המלך הסעודי) באוזנו של דניס רוס (לשעבר יועצו של הנשיא אובמה לענייניי המזה"ת), כי במידה ויאופשר לאירן להתחמש בנשק גרעיני, ערב הסעודית תלך מיד בעקבותיה ואף חזר על דבריו, גם לאחר הסברת העמדה האמריקנית כי הדבר יגרור לסכנות הטמונות בהפצת נשק גרעיני.

כמויות גדולות

בכיר לשעבר במשרד ההגנה הגרמני, בשם הנס רוהל'ה הסביר בעיתונות הגרמנית, כי תיתכן אפשרות לא מפתיעה, בה דווקא ניסוי הגרעין הראשון במזה"ת יבוא מכיוון טורקי עוד לפני אירן.

לדבריו, טורקיה מחזיקה ומסרבת להוציא משטחה פלוטוניום, שבמהלך העשרה לרמה של 90% ניתן להרכיבו כחומר פעיל בפצצה גרעינית.

למעשה כבר בשנת 2010, הורה ראש הממשלה הטורקי ארדואן, על בניית מתקנים סודיים.

חלק מהמתקנים בטורקיה הם תת-קרקעיים, ומידע גרמני עומד על כך, שהועברו כבר כמויות גדולות של צנטריפוגות מפקיסטן לטורקיה.

מצרים מבחינה גרעינית היא תעלומה, עוד מ-2002 על-פי מידע שהתפרסם מפעילות מודיעינית במערב, התעוררה סבירות כי מצרים פועלת להשגת נשק גרעיני.

הדיווח העיקרי היה שמצרים מבצעת כריית אורניום טבעי בחצי האי סיני, ובכוונת המצרים להעשיר אותו בסיועה של סין.

מאידך-גיסא, מצרים הכחישה ועדיין מכחישה כל פעולה קיומית לפרויקט גרעיני צבאי בשטחה, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) אכן אישרה באותם ימים, כי אין בידיה כל מידע בנוגע להתפתחויות גרעיניות במצרים. אומנם בחלק מידיעות מודיעיניות מסוימות שהתקבלו באותה תקופה, עלתה הסבירות כי למרות ההכחשות, מתרבים סימנים לכך שבמצרים מגבירים מאמצים להשגת אורניום ולהעשרתו, על-מנת לייצר בעתיד נשק גרעיני.

מצד אחד, ייתכן מצב בו תוכניות של מזרח תיכון גרעיני, עלולות להתממש במוקדם או במאוחר במידה ואירן תתקדם בצורה ממשית להשגת פצצה.

מצד שני, האם ייתכן מצב בו המרוץ הגרעיני כבר נמצא בעיצומו, והסכם הוא רק חותמת להכשרת מצב בו דיפלומטיה בלבד ואחריות במצב רגיש מעין זה, צריכים למנוע מלחמה קרובה שעלולה להבעיר את האזור כולו?