ועדה ציבורית לחוק הבחירות דרכי תעמולה

בבחירות האחרונות צצו ועלו ליקויים רבים בהיבטים שונים של הבחירות. הליקוי האחרון הוא מינוי ועדה ציבורית על-ידי הנשיא לצורך מתן המלצות לשינוי חוק הבחירות דרכי תעמולה, ומדוע?

• מה לנשיא ולוועדות מייעצות? הוועדות המייעצות הן כלי עבור רשויות השלטון, בעיקר הממשלה על-מנת שתייעצנה להן איך לבצע את הנתון בסמכותן, ולנשיא המדינה אין כל סמכויות בתחום תעמולת הבחירות. אומנם יש תקדימים למינוי ועדות ציבוריות על-ידי הנשיא (הנשיא קצב מינה ועדה ציבורית לעניין שיטת הממשל בישראל) אך לא מצאתי זכר להצלחה של כאלה ועדות. במינוי ועדה שכזו דורך הנשיא על יבלות רשויות השלטון, ולכן סביר שמעורר גם נוגדנים לביצוע המלצות של כזו ועדה.

• תמיד עול הספק אם אדם מעורב הוא מומחה ולכן הוא רצוי בוועדה כזו או מנוגד עניינים ואינו רצוי, ואולי מדובר בגישה אישית שלי, אך האדם האחרון שהייתי ממנה לראשות כזו ועדה הוא אדם שכיהן כיו"ר ועדת בחירות מרכזית (דורית ביניש), ועודד בהחלטותיו את התעמולה בבבתי הקולנוע ובאינטרנט בטענו שנסתרו אחרי כן על-ידי יו"רים אחרים. (לפחות על-ידי רובינשטיין)

• את הבעיות המרכזיות בבחירות אלה ניתן לדרג על-פי:

- מימון, מימון במיליוני דולרים שאינו נחשב כמימון, ולכן מאפשר בעצם תעמולה המשתלטת על כל המרחב הציבורי, ופוגעת קשות בשוויון כי כל שאר התעמולה נמדדת בפינצטה, ודווקא לתעמולה ספיציפית (תעמולה נגד ללא זיקה) אין גבולות.

- סקרים ומדגמים – סוקרים ראשיים הביעו יעות פוליטיות במהלך הקמפיין, וודאי השפיעו על כל העובדים עבורם לחשוב חד-צדדית, סוקרים עבדו גם עבור מפלגות וגם עבור ערוצי השידור שאמורים להיות מאוזנים, תוצאות המדגמים דלפו במהלך יום הבחירות, וכנראה היו אנשים בימין אשר ניצלו את המחלות האלה היטב, משמע מדובר במחלות שורשיות אשר חובה לעקרן.

- ורק במקום האחרון נמצא את חוק הבחירות דרכי תעמולה, הרחבתו מחד גם לאינטרנט, וצמצומו לכדי איסורים הניתנים לאכיפה.

על פניו נראה שמינוי ועדה ציבורית אך ורק לחוק הבחירות דרכי תעמולה תוך הזנחת הבעיות העיקריות הוא טיפול בשולי הבעיה במקום במוקדה, מה שעוד מקטין משמעותית את הסיכוי שוועדה כזו תשפיע מעבר לפרסום שתיתן לחבריה והתגמול שיקבלו על עבודתם.

• עם כל אלה יש לציין לטובה את הבחירות האלה בכל הקשור ליום הבחירות עצמו, נראה לי שאכיפת חוקי הבחירות בקלפיות ובסביבתן, בניגוד קיצוני ל-2003 הייתה מיטבית מה שאומר שלעיתים הבעיה היא לא בחוק אלא באכיפה זלזלנית ובררנית.

ייזום הקמתה של ועדה ציבורית לעניין חוקי הבחירות הוא מבורך, אך הן הממנה, הן הממונה והן המתווה נראים לגמרי לא בכיוון הנכון.