למרות כל הדיבורים על דמוקרטיה ועל החלטות דמוקרטיות כביכול, אין בישראל דמוקרטיה. השלטון הנוכחי, שנבחר בבחירות, ניצל את חולשות המערכת השלטונית והפך למשטר טוטליטרי בעל מאפיינים פאשיסטיים, הפועל לדיכוי הציבור הדתי-לאומי. אם לא נעצור את המשטר הזה, הוא יביא להרס מדינת ישראל כמדינה יהודית. לצורך גילוי נאות, עלי לציין כי אני עצמי יהודי גלוי-ראש, ללא כיפה.
מדוע אין בארץ דמוקרטיה אמיתית וכיצד הידרדר השלטון למשטר טוטליטרי? הדבר נגרם בשל צירוף של כשלים במערכות ובשיטת השלטון, המובאים להלן. יש להדגיש כי מכלול הגורמים יצר מצב זה. תיקון אחד מהם בלבד לא יפתור דבר.
א. אין בארץ בחירות ישירות
בהגדרה, דמוקרטיה היא שיטת שלטון שבה העם בוחר את נציגיו למוסדות השלטון. בעוד שברוב המדינות הדמוקרטיות העם באמת בוחר את נציגיו בבחירות ישירות, בישראל אנו מורשים לבחור רק במפלגה. הנציגים נבחרים בידי עסקני מפלגה, ולפיכך אין קשר ישיר בין הבוחר לבין נציגו בכנסת. כפועל יוצא מכך נאמנות הנבחרים נתונה לעסקנים או למנהיגי המפלגה, ולא לבוחר.
ב. אין בארץ הפרדת רשויות
כלל מרכזי בתפקוד תקין של השלטון הוא מערכת איזונים ובלמים בין מוקדי הכוח בשלטון, על-מנת למנוע ריכוזיות שלטון ושחיתות. כבר נאמר: כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט (Power corrupts, and absolute power corrupts absolutely).
שלושה מוקדי הכוח של השלטון הם שלוש הרשויות: הממשלה, שהיא רשות מבצעת; הכנסת, שהיא רשות מחוקקת; בית-המשפט העליון ובתי-המשפט, שהם רשות שופטת.
בישראל הממשלה והכנסת אינם בלתי-תלויים - חברי הממשלה מכהנים גם כחברי כנסת. אין לכנסת חופש מוחלט בחקיקה, משום שהממשלה מכתיבה מה מותר ומה אסור לחוקק, דרך הקואליציה ובאמצעות ועדת שרים לענייני חקיקה. לכן, כאשר אין לכנסת אפשרות לתפקד באופן עצמאי וללא מורא מפני הממשלה, הכנסת גם אינה ממלאת את תפקידה כמבקר עצמאי של תפקוד הממשלה.
הגשר הפתוח בין תפקיד בממשלה לבין חברות בכנסת מאפשר רכישת ח"כים על-ידי מתן שוחד פוליטי בצורת משרות (כגון שר וסגן שר), תקציבים וטובות הנאה אחרות. לדוגמא, בתקופת הסכמי אוסלו ממשלת רבין קנתה את גולדפרבּ ואת גונן שגב מ"צומת", מפלגה ימנית, תמורת משרות בממשלה. המחיר של גונן שגב היה משרת שר האנרגיה והתשתיות. אותו גונן שגב יושב היום בכלא על מסחר בינלאומי בעשרות אלפי כדורי אקסטזי! כך ממשלת רבין, ברכישת קולו של נוכל מקצועי וקולותיהם של אחרים, המיטה על עם ישראל את אסון הסכמי אוסלו, שגרם לאלפי הרוגים, בהיקף חסר תקדים מאז קום המדינה.
אריאל שרון, איש מפא"י שמאלני, חדר כסוס טרוייני לתוך הליכוד, שִכלל והרחיב את השיטה השמאלנית הידועה של רכישת קולות. הוא עוסק ברכישת ח"כים בקבלנות ממפלגתו שלו, לטובת הסכם אסוני נוסף המכונה "התנתקות". סביר להניח, משום שזו הדרך היחידה להציל את עורו ועור בניו מהכלא. אפשר לכנות שיטה זו בכל שם גנאי, אבל וודאי שלא בשם "הליך דמוקרטי".
ג. בית-המשפט העליון הפך את השלטון לאוליגרכיה
בהעדר בית-מחוקקים עצמאי וחזק, בית-המשפט העליון (בהמ"ה), כסמכות העליונה ברשות השופטת, בגישה המכונה "אקטיביזם שיפוטי", לקח לעצמו את הסמכות לאשר או לדחות חוקים, למרות שאין בארץ חוקה. למעשה בהמ"ה נטל לידיו את "כוח העם" (דמוס+קרטוס) שהיה אמור להיות מיוצג בכנסת. בכך הפכה השיטה מדמוקרטיה לאוליגרכיה, כלומר, "שלטון של מעטים", שהיא האליטה השמאלנית.
בארה"ב, כדוגמה לדמוקרטיה, שופטים נבחרים בבחירות אישיות אזוריות על-ידי הבוחרים. המועמד לתפקיד שופט בבית-המשפט העליון מוצע על-ידי נשיא ארה"ב וחייב לעבור שיקוף מעמיק בסנט, ולעתים נדחה בשל דעותיו האישיות, אפילו מהעבר הרחוק.
ואילו אצלנו, שופטי בהמ"ה מומלצים על-ידי השופט העליון (אהרן ברק) לוועדה למינוי שופטים, שמורכבת מנציגי שופטים, מפלגות ולשכת עורכי-הדין. קואליציה של שופטים ונציגי מפלגות שמאל הופכת את הוועדה לחותמת גומי, לכאורה, להמלצות השופט העליון.
כבר נכתב רבות כיצד בהרכבו הנוכחי בהמ"ה פועל כזרוע של השמאל הישראלי. הוא אינו מייצג את הציבור הדתי, שמהווה מעל 30% מהאוכלוסייה; הוא אינו מייצג את הציבור המזרחי-הספרדי המסורתי, שמהווה קרוב למחצית האוכלוסייה היהודית. אבל הוא דואג לאינטרסים של הציבור הערבי; דואג לחלוקת קרקעות הלאום של קרן קיימת לישראל (שנקנו בכספי יהדות העולם והעליות הראשונות), גם לערבים; דואג לכפות יישוב ערבים בישובים יהודיים; דואג לקעקע את הסמכות הרבנית בכל נושאי הלכה.
אין ספק כי בהרכבו הנוכחי, בהמ"ה היה פוסל את המשפט "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" מתוך מגילת העצמאות של מדינת ישראל, אם זה היה מוגש לאישורו, בטענה של "גזענות".
בימינו אלה, בהמ"ה אינו עושה דבר למניעת הגירוש המתוכנן של קרוב לעשרת אלפים יהודים מבתיהם, והפיכתם לפליטים בארצם. אם היה מדובר במחבלים, היו פוסקים מזמן לבטל את כל הגזירות, כפי שעשו בעבר. דוגמה אחת מרבות היא התנגדות בג"ץ לניסיון גירוש ראשי החמאס ללבנון, שיזם בשעתו ראש-הממשלה יצחק רבין.
בסיכום, אין כשרות יהודית בפסיקות בהמ"ה, והתנהגותה טריפה גם מבחינה דמוקרטית.
ד. חופש השידור והביטוי מוגבל
מעל שלוש רשויות השלטון נמצאת רשות החודרת לכל בית בישראל ומרעילה את ערכי הציונות והמוסר היהודי בכל יום ובכל שעה. זוהי רשות השידור, המעצמה השביעית. בדומה למשטרים פאשיסטיים אחרים, השתלט השמאל הישראלי גם על אמצעי התקשורת ההמוניים.
בארה"ב, שממנה עליתי ארצה, קיימים בכל עיר גדולה עשרות ערוצי רדיו וטלוויזיה. בעולם של חופש הביטוי בארה"ב, לא קיים מושג של "רשות שידור ממלכתית". זוהי המצאה של האליטה הבולשביקית בישראל, המונעת, בסופו של דבר, חופש ביטוי.
האליטה השמאלנית פועלת למניעת הקמת ערוץ תקשורת מתחרה. ח"כים של מפלגות ימין, מחשש למעמדם בתקשורת "הממלכתית", אינם נוקפים אצבע נגד המונופול של רשות השידור. העם רוצה בחירה? נותנים לו בחירה: קול ישראל רשת א', קול ישראל רשת ב', קול ישראל רשת ג', קול ישראל רשת ז', ובלבד שלא יהיה מגוון של רשויות שידור באופן חופשי. העם רוצה בחירה? נותנים לו "שידורים אזוריים", אבל חס וחלילה שלא יהיו כלל-ארציים! התנאים לביסוס ערוץ אזורי הם כה מחמירים, עד כי רק בעלי הון יכולים לאפשר אותו לעצמם.
נראה לי כי המצב בארץ חמור יותר מאשר בתקופת השלטון הבולשביקי בבריה"מ-לשעבר. שם ידע הציבור כי עיתון "פרבדה" וערוצי התקשורת הם שופר תעמולה שקרית של המשטר. לעומת זאת כאן בארץ, רוב העם התמים מקבל את המונופול של "קול ישראל" כמובן מאליו. בבריה"מ היו משדרים את שידורי התעמולה חינם. כאן בארץ מחייבים את האזרחים לשלם אגרה לרשות השידור, ואם תעזו שלא לשלם, יעקלו לכם צוותי בריונים של רשויות השלטון כל מה שניתן. בכספי האזרחים, המשולמים כמס חובה, ממשיכה רשות השידור בשידורי ההסתה נגד הערכים של עם ישראל, ונוהגת בבזבזנות ובשחיתות.
אחת הטענות היא: "מדינה הנתונה במלחמות זקוקה לרשות שידור ממלכתית". אבל מזמן "קול ישראל" פסק להיות קולו של ישראל האמיתי. הוא נהפך ל"קול ישמעאל". נשמע בו יותר קולם של נציגי המחבלים הערביים מאשר קולם של יהודים אמיצים בעלי גאווה לאומית. קול ישראל הפך לזרוע של "לוחמה פסיכולוגית" המצדדת במדיניות השמאל. למשל, לאחרונה פורסם כי האיש המשודר ביותר בארץ הוא לא אחר מאשר אבו-מאזן... כיצד יתקבל הדבר בארה"ב אם האישים המשודרים ביותר היו סדאם חוסיין או בין-לאדן?
לאורך שנים לא אפשרו לערוץ 7 לשדר מתוך גבולות ישראל. כאשר חוקק חוק שאיפשר את שידורי ערוץ 7, הוא נפסל בידי בג"ץ.
"ערוצי קודש" המזוהים עם ארגונים דתיים נרדפו על-ידי עובדי משרד התקשורת בטענה שהם מפריעים לשידורי רשות שדות התעופה ומסכנים את המטוסים. אולם כשהעבירו את תחנת השידור של קול ישראל ברמאללה לרשות הפלשתינית, לא דובר על שום סכנה לשדות התעופה. שידורים בריש גלי לגיוס מתאבדים, שידורי הסתה נגד יהודים ופרסומים לעידוד שאהידים בגני-ילדים, מותרים כמו היו מקדמים שלום כולל באזור. לערבים מותר חופש שידור ללא הגבלה. הסכנה היא מן היהודים, שמא יפיצו אהבת התורה ואהבת ארץ-ישראל...
ה. הפרקליטות ורשויות האכיפה הפכו לזרוע של דיכוי יהודים
כעת יש לדון בקטע הקשה ביותר. במשטר תקין רשויות אכיפת החוק, כגון הפרקליטות וכוחות המשטרה, חייבים לפעול בהתאם לאישורים משפטיים וללא העדפה לטובת גורם פוליטי מסוים. בגלל ריכוזיות השלטון שתוארה לעיל, רשויות החוק הפכו לזרוע של השלטון לדיכוי היהודים.
בכדי להבין את המצב יש לראות את התמונה הכללית. מפלגות השמאל שהיו בשלטון מאז קום המדינה, נוכחו לדעת כי הכוח האלקטורלי שלהן נמצא בירידה, ואילו הכוח האלקטורלי של המחנה הלאומי, הכולל דתיים, לאומיים, ויהודים ציוניים, נמצא בעלייה מתמדת. כדי להמשיך את שליטתן ברשויות השלטון, לא נותרה למפלגות השמאל ברירה אלא להתחבר לערבים, כדי לשוב ולהשיג את הייצוג האלקטורלי הגדול שפעם היה להן.
בברית החדשה שנוצרה בין השמאל לערבים, רשויות האכיפה הפכו לכלי מרכזי. מטרת האכיפה היא לשמור על שיתוף-פעולה, תוך התעלמות מוחלטת מעבירות של השמאל והערבים מחד גיסא, ודיכוי היהודים הדתיים מאידך גיסא.
בטרם הסכמי אוסלו היה שיתוף-פעולה רחב-היקף בין השלטון לערבים, לפיו תמורת הצבעתם יקדם השמאל, בחשאי ובגלוי, הסכם עם ארגון המחבלים שבראשות ערפאת. דבר זה הוליד את הסכמי אוסלו בתקופת רבין. כל המגעים עם המחבלים, שהיו למעשה עבירה על חוקי המדינה, נעשו מתוך ידיעה מראש כי מעשים אלה יוכשרו על-ידי הפרקליטות ללא כל צעדי ענישה נגד המעורבים, כפי שאכן קרה.
מאז הסכמי אוסלו, מגמה זו הולכת ומחריפה. יהודים המגינים על עצמם נעצרים לעתים ללא משפט. אולם לא ננקטים כל צעדים נגד ערבים, לא בגין בנייה בלתי-חוקית מהגליל ועד הנגב, לא בגין אי-תשלום מסים, לא בגין הסתה לרצח יהודים או זלזול במוסדות המדינה. שיא ההפקרות נראה בתקופת שרון. מעל 1600 יהודים נטבחו בשלוש שנים של אינתיפאדה. רק אחרי נחלי דם אפשרו לצה"ל לפעול.
שחיתות מצמררת של רשויות אכיפת החוק הגיעה עד כדי האזנות סתר ללא אישור משפטי לח"כים ממפלגות הימין ולמשרד ראש-הממשלה בתקופת נתניהו, בהנחייתו של ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב מזרחי.
עתה קנה שרון את עולמו כאשר עלה על הדרך הסלולה. הוא התחבר לשמאל ולערבים לקידום תוכנית לגירוש יהודים מגוש קטיף וצפון-השומרון, וכך ישמור על ביתו שלו. טילים נופלים על ערי ישראל, ואין תגובה. מאה טילים ביום אחד על גוש קטיף - והממשלה שותקת, הצבא שותק, בית-המשפט שותק, התקשורת שותקת.
ו. לסיכום,
אני פונה קודם כל לאחי חובשי הכיפות. אנא, הפסיקו להיות "ממלכתיים" ברגשי נחיתות של יהודי גלותי. שנים ש"טרנספר של ערבים" היא סיסמה אסורה, אבל "פינוי התנחלויות" סיסמה חוקית. מפלגותיכם, שישבו בממשלות ישראל, לא עשו דבר למנוע זאת. עתה השעה להגיב בעוצמה וללא פחד, משום שכעת אין כבר מה להפסיד.
אני פונה לגלויי-ראש כמוני, ומתריע בפניכם: אל תפקירו את אחיכם חובשי הכיפות, השותפים עם כל עם ישראל בכל נתיבי העשייה בארץ.
מעל לכל, אני פונה לצעירים ולסטודנטים. אתם דור העתיד, צביונה של המדינה היום ישפיע על גורלה וגורלכם שלכם בעתיד. עירנותכם ומעורבותכם הפעילה דרושות לא רק בכדי למנוע גירוש יהודים היום, אלא גם כדי לטפל בכל נקודות הכשל שהובאו לעיל.
נתגייס עתה כולנו להגנה על היהודים בגוש קטיף וצפון-השומרון, ונמנע בגופנו את גירוש כלל היהודים מארץ-ישראל.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
