מומחה "מטעם"

על-פי תקנות המהנדסים והאדריכלים הדנות בדפוסי התנהגות של מומחים, חלה על המומחה חובה להיות אוביקטיבי ולא לסטות מכללי המקצוע, אך בד-בבד חלה עליו גם חובה להיות נאמן למזמין העבודה.

יש מומחים הרואים בכך סתירה, ואלה מומחים שגישתם לעבודתם המקצועית מעוותת מלכתחילה, שכן מזמין עבודת ייעוץ המצפה מהמומחה אותו הוא ממנה לשקר ולסטות מכללי המקצוע כדי להיטיב עמו אינו סתם מזמין, אלא אחד שכל מטרתו היא כי המומחה יוציא תחת ידו חוות דעת מגמתית, רחוקה מהאמת העובדתית והמקצועית, ומתאימה למטרות לא ראויות בלשון המעטה. בלשון אחר - המזמין מצפה שהמומחה ישקר, תוך תקווה שעקב המוניטין הרב שיש לו בית המשפט יאמין לו ויפסוק פסק דין על בסיס שקרי. מומחה אמתי, לא אמור לתת ידו למגמות שליליות מסוג זה.

חוות דעת מקצועית שכל עניינה היא לרצות את מי שמשלם את שכר עורכה, גולשת לעתים לקיצוניות יתרה, ובכך אומנם גורמת לרוב, בטווח הקצר, נחת רוח למזמין העבודה המקצועית, אולם נחת רוח זו הופכת לא אחת למפח נפש, שכן בבוא יום משפט - היא במהרה הופכת לבלתי רלוונטית, ואיש לא דן בה.

כך קורה דרך שגרה לחוות הדעת המקצועיות המוצבות מול חוות הדעת של דיירים רוכשי דירות. הקבלן, לצורך התגוננות, מזמין שכירי חרב שכל מטרתם הינה לאיין ולבטל את הליקויים בדירה או ברכוש המשותף, כדי ליהנות מעמדה זמנית של עליונות-מה כלפי הצד השני, וכל זאת - במקום להתמודד עם הפגמים לגופו של עניין, ואולי אפילו לנסות לבטלם.
ראה לדוגמה ת"א 1217/84 לשם אריה ורבקה נגד אחד העם שפירא בע"מ, פסק דינו של השופט עמירם שרון מבית משפט השלום בחדרה, ביקורת על מומחה שריצה את שולחו:

"לדוגמה, אציין מספר עובדות המסייעות ותומכות במסקנתי, שאינני נותן אמון במהנדס טיגרמן.

בחוות דעתו ציין הוא עלות עבודות מסוימות בסכומים כה מגוחכים, המצביעים על חוסר רצינותו של מהנדס טיגרמן והתייחסותו לנושא. למשל בסעיף 10 בחוות דעתו ביחס לביצוע סיוד בקירות חוץ מסביב לחלונות חדר מגורים, העריך המהנדס טיגרמן את עלות העבודה בסכום של 5 דולר ארה"ב..."

(פסק הדין לא פורסם, מובא בספר "סוגיות בליקויי תכנון ובניה" מאת א' בן-עזרא בהוצאת "בורסי" 2013 עמ' )442).

ראה גם הערת שופט בית המשפט העליון צבי א' טל בת"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י נ' (2) 858, כדלקמן:

"דיור לעולה צרפה לכתב הגנתה חוות דעת של מומחה מטעמה בדבר הליקויים בדירות הדיירים. בתיק המוצגים של הדיירים מצאתי 26 חוות דעת כאלה. לפיהן, הליקויים הם זניחים ועלות תיקוניהם נעה בין 15 (חמישה עשר!) שקלים לדירה, ובין כמה עשרות או מאות שקלים לדירה אחרת..."

בעקבות הערכות זעומות אלה, שכמובן בינן לבין מומחיות הקשר הוא מקרי בלבד, פסק בית המשפט העליון, כי זכותו של הקבלן לתקן את הליקויים - נשללה;

האם לכך התכוון הקבלן בעת שמינה, כמומחה מטעמו, את מי שמינה?!
וודאי שלא.

כך קורה בדרך כלל בתחום: אל מול הטענות של הדיירים, שדירתם דולפת וסובלת מחדירת רטיבות ומסדקים, שהמעקים שבה אינם בטיחותיים, שהטיח נושר מהתקרה ומהקירות והאבן מתנתקת - ממנים אחד כמו ר"נ, אשר מנפיק חוות דעת מקצועיות המבטלות את קיומם של הליקויים בטענות מטענות שונות, תוך התפלמסות משפטית והתחכמות פילוסופית חסרות שחר עם עובדות ועם מסקנות מתחום המקצוע.

הקבלן המקבל לידיו מסמך כזה - מחכך ידיו בהנאה (הנאה זמנית ביותר).

בעת ביקור המומחה מטעם בית המשפט בנכס, עיקר תפקידו של אותו מומחה מטעם הקבלן הוא להסיט את הוויכוח והדיון באמצעים שונים מהעיקר אל הטפל.

לדוגמה, ר"נ (מומחה מטעם, מהסוג המתואר) שאל אותי מדוע אני חותם פעם ד"ר אינג' אברהם בן עזרא, ופעם אחרת מסתפק ב-א' בן עזרא... והתשובה היא (שלא ניתנה על אתר, כדי שלא לשחק לידיו של השואל) - כי גם פרופ' ישעיהו ליבוביץ עטור התארים, הסתפק לפעמים בראשי תיבות של שמו י"ל ותו לא, ראה ספרו החשוב "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ" בהוצאת "כתר" 1999, אשר יורשה לי בהזדמנות זו להקדיש למהנדס ר"ג, את תשובת י"ל לשאלת מ' מיום 20 למאי 1993, עמ' 514-515 שם.

אלא שלאחר שוך הסערה, לאחר הביקור באתר, מה שנותר רלוונטי - אלו חוות הדעת המהותיות, כולל זו של מומחה בית המשפט, זולת חוות הדעת "מטעם" אשר אינן עולות כלל לדיון.

למען הגילוי הנאות ייאמר כי בשני התיקים הנזכרים לעיל, תיק לשם ותיק זלוצין, שימשתי כמומחה צד לדיון.