בשם המלכות בשם הברית

ל"ג בעומר היום השלושים ושלוש לספירת העומר נחשב ליום שמחה ואין נוהגים בו דיני אבלות הנהוגים בימי הספירה. ביום השלושים ושלוש לספירת העומר על-פי המסורת פסקה המגיפה בתלמידי רבי עקיבא בתקופת מרד בר כוכבא והלך לעולמו רבי שמעון בר יוחאי.

המרד שאירע בשנים 132-135 לספירה היה הניסיון האחרון להחזיר את העצמאות של עם ישראל בארצו עד להקמתה של מדינת ישראל. המרד מתאפיין באחדותו של העם ובהתלכדותו סביב הנהגתו של בר-כוכבא. המרד היה רב עוצמה מבחינת מספר משתתפיו וכוחו, ולא היה דומה לו לעוצמה ולמשך, בכל תולדותיה של הקיסרות הרומאית. על-מנת לדכאו נאלצו הרומאים להביא לארץ יחידות ולגיונות רבים ואת גדול מצביעיהם יוליוס סוורוס נציב בריטניה וככל הנראה שימש הדריינוס הקיסר עצמו במשך זמן מה בתור מפקד של כוחות רומא.

תוצאות המרד היו קשות, לא רק מבחינת מספר ההרוגים, הפצועים והשבויים שנמכרו לעבדות, אלא גם בשל גזרות השמד שבאו בעקבותיו ובשל המשבר הכלכלי העמוק והתנועה החזקה של ירידה מארץ - ישראל לתפוצות. רבים מספרי ההיסטוריה וההגות היהודיים מהדור האחרון קבעו כי המרד היה מיותר, וכי היה התגרות באימפריה הרומית עובדה, הם אומרים - המרד נכשל.

להצדקת קביעתם הם מביאים את דברי ר' יוחנן בן תורתא במסכת תענית ל-ר' עקיבא: "יעלו עשבים בלחייך ובן דוד לא בא". ונשאלת השאלה, מדוע את ניצחון החשמונאים חוגגים ברוב גיל ושמחה, מדוע ביוונים היה מותר למרוד, וברומאים לא? הרי גזרה שווה צריכה להיות לשניהם, האם רק כאשר מרד מצליח, ראוי למרוד? או לצאת למלחמה? הרי ע"פ שיטה זו אין מקום למעמד הר סיני שהרי בסופו היה מעשה העגל.... זו חכמה שלאחר מעשה.

היום יודעים שמרד בר כוכבא היה מתוכנן, מאורגן ומונהג שלא כמו המרד הגדול בו רבו הפילוגים. כלומר בר כוכבא הפיק לקחים מהמרד שאירע 62 שנים קודם לכן. המרד גם נתמך ע"י רוב חכמי ישראל ובראשם רבי עקיבא. לא הייתה זו משוגתו של מנהיג שביקש לעצמו מלחמה, אלא רק "כשכלו כל הקיצין פרץ המרד". גזירת המילה שגזר הנציב טוניוס רופוס בתמיכתו של אדריאנוס היה בבחינת קו אדום לעם. גם החלטת הקיסר להפוך את ירושלים לעיר אלילית, הייתה סיבה לאומית ודתית מוצדקת דייה.

המרד לא צלח. ירושלים מלאה דמים, הלגיונות יכלו לחומותיה, אך לא יכלו ליהדות עצמה. מה נותר ממלכות רומי? פסל ראשו של אדריאנוס במוזאון בירושלים?

תורתו של מי ניצחה בסופו של דבר? "ואמת היא תורת בר כוכבא גם בנפול ביתר" כתב אורי צבי גרינברג, ואין אמת נכונה ועמוקה ממנה.

מתוך ספרי "אל ירושלים"

"יש וקמים מכבים"
יש ופתאום קמים מכבים
ממלכות רחוקה על נשקם לוחמים,
כוכבי יעקב שתלמוד חד להם,
תורה שלא נשתכחה:
עין תחת עין, נפש תחת נפש,
כך למדום רבותם במחוזות אחרים,
ועוד למדום, כי אם בא צר טובח, אויב מרצח
ודם כמים נשפך,
לא ינכה המכה גם בכפליים,
ישולם לו הגמול והריבית קצוצה,
לא עוד אחד על אחד,
כי אם פי תשעים ותשעה.
הם הדהירו סוסים ועקרו ארזים,
הם חתכו זרתם באחת,
הם נתנו נפשותם כל הדורות,
וטרם באה מלכות.

יש ופתאום קמים מכבים,
מבני הארץ על נשקם לוחמים,
שידעו הציב מאחז ובית, במחי יד!
שידעו מגר האויב באחת!
והם קוראים אל המערכה כמצות רבותם,
אל הדגל הכחול לבן,
והם יכריעו בשם המלכות, בשם הברית,
מי נשאר כאן.