ביתא ישראל - חשבון נפש היסטורי

הרקע ההיסטורי

עליית יהודי אתיופיה למדינת ישראל לא הייתה סוגה בשושנים מעולם. לאורך כל שנות המדינה, עמדה שאלת יהדותם, כמו גם שאלות אחרות (ספק-ממזרת וכדומה), בספק בעיני הממסד. לאורך שנות ה-60' של המאה ה-20 עלו יהודים מאתיופיה כבודדים ובצורה בלתי חוקית. הממסד השמאלי, להוציא יחידי סגולה כשלמה הלל, כשהוא מגובה בעמדת המפד"ל דאז ובייחוד יוסף בורג ז"ל, נטו לשלול את עלייתם ארצה. טיעוניהם התבססו על עמדות חוקרים ששללו את יהדותם, ובחלקן הסתמכו על טענת "חוסר ההתאמה" ו"הפערים התרבותיים והחברתיים". פרופ' תאמרת עימנואל האתיופי המשכיל, ד"ר יעקב פייטלוביץ' שהקדיש את חייו לגאולת הקהילה האתיופית ושקד על חינוכה, ויונה בוגלה שהיה מנהל רשת החינוך של ביתא ישראל באתיופיה, היו נגד העלייה הזו, וטענו כי יש לקדם את החינוך כהכנה לה.

שמה המסורתי של הקהילה היה "ביתא ישראל" בגעז, כינוי שדבק באנשי הקהילה שסירבו להתנצר עוד במאה הרביעית. כינוי הגנאי שדבק בהם היה: "פלאשה" או "פלאשים" שמשמעו באמהרית: גולים. חלק מן העולים הגיע יחד עם העליות של יהודי תימן בשנות ה-30' של המאה ה-20, ונטמעו בהם. בשנות ה-60' של המאה ה-20 נקבעה ההגדרה ההלכתית ל"מיהו יהודי" לצורך חוק השבות, והוויכוח עבר לשדה ההלכתי. היהודים האתיופים שהגיעו ארצה בין השנים 1963 ו-1977, נכנסו ב"אשרות תיירים", ואלו מהם שנשארו בארץ, עשו זאת באופן בלתי חוקי. הממסד הפוליטי של השמאל הערים קשיים רבים בפני אחינו ביתא ישראל שביקשו להגיע ארצה, עד אשר ב-1973, עם התגברות מסוימת בקצב העלייה, החל משרד הפנים להוציא צווי גירוש ליוצאי אתיופיה, מאחר שלדעת הממשלה לא עמדו העולים הללו בהגדרת חוק השבות ל"מיהו יהודי".

בעצם הימים ההם, פנו פעילי עלייה לרב עובדיה יוסף ז"ל במטרה שיפסוק בעניין, כאשר לכל היה ברור כי עמדת הרבנות היא שיש ספק ביהדותם. הרב עובדיה פסק שאחינו ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר ועניין, ואינם צריכים לעבור גיור לחומרא. אך עמדתו זו לא שינתה את עמדת משרד-הפנים. שר הפנים דאז בורג ושר הקליטה שלמה רוזן הזמינו דוח שנועד לערער את פסיקתו של הרב יוסף. דוח זה, לצד עמדת הרבנות הראשית, איפשר לממשלת השמאל להתמיד בסירובה להעלות ארצה את יהודי אתיופיה.



סיפורו של פסק הלכה

עמדתו של היועץ הממשלתי דאז, אהרן ברק, מי שהיה לימים נשיא ביהמ"ש העליון, צידדה אף היא בעמדת המתנגדים לעליית יהודי-אתיופיה ארצה. משפטית היה ברור כי ברגע שהמדינה קיבלה את ההגדרה ההלכתית ל"מיהו יהודי", בכל הקשור לחוק השבות, אז המוסמך הבלעדי לקבוע בעניין זה הוא הרבנות הראשית. מרגע זה הפנה הרב עובדיה יוסף את עיקר מרצו להתמודדות בשדה ההלכתי מול הרבנות. בספרו "יביע אומר" (חלק שמיני עמ' תד' ואילך), מופיעה עמדתו ההלכתית ונחשף הפולמוס ארוך השנים בסוגיה כאובה זו. בראשית דבריו הוא מביא את דברי הרדב"ז, שכתב: "שכל אלו החאבישיש (=אתיופים), הבאים מארץ כוש, הם משבט דן בלי ספק, ומפני שלא היו בימיהם בעלי קבלה, תפסו להם פשטי הכתובים, אבל אם היו מלמדים אותם לא היו כופרים כדת הקראים...ולכן דינם כתינוק שנשבה בין עכו"ם ומצווה לפדותם ולהחיותם...". ובהסתמך עליו ועל תלמידו, קבע נחרצות הרב עובדיה כי: "אתה הראת לדעת שהיהודים הפלאשים דינם כישראל לכל דבר, ואינם צריכים טבילה להיכנס בקהל ה'...".

עמדתו זו של הרב עובדיה הייתה כעמדה חריגה בנוף ההלכתי. היו רבים וטובים שפסקו לחומרא בעניין זה, כבעל ה"ציץ אליעזר" והרב משה פיינשטיין, וצחוק הגורל שדווקא סבו של יו"ר "המחנה הציוני", הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל, קבע במכתב מיום כ"ט אדר תשי"ד שיש ספק ביהדותם של הפאלשים. הרב עובדיה מביא את דבריו של הרב הרצוג, ותשובתו בצידם, בהאי לישנא: "שכתב לפקפק ביהדותם של הפלאשים, מפני שראה שהחוקרים מנוי וגמור עמם שהפלאשים הם בני גזע לא יהודי שנתגיירו אי-פעם, ואם כן ברור שלא נתגיירו על-מנת לשמור את היהדות שלנו... וחזר על זה במכתבו מיום ג' שבט תשט"ו, כי שמא נתקבלו לגיור בבית דין של צדוקים, ואז יש לומר שאינם גרים... ונוראות נפלאתי מה ראה על ככה לדחות דברי גאוני עולם, שקובעים בודאות שאין ספק שהם משבט דן, מפני דבריהם של חוקרים שמטילים ספק ביהדותם, ומי נדחה מפני מי, אתמהה...ודעתי שיש לסמוך על הפוסקים הנ"ל, שהפלאשים יהודים לכל דבר, ואינם צריכים גיור אפילו לחומרא...". השאלה שהעמיד הרב עובדיה בפני הפוסקים, בהסתמך על דברי אותם חוקרים, אינה פשוטה לאף פוסק חרדי. הרב הרצוג נסמך על "חוקרים" בפסק הלכה, שדחה דעות של כמה מגדולי הפוסקים בעניין זה. נדמה כי אין פוסק חרדי שיוכל לפסוק בלב שלם נגד מי מגדולי ישראל בגלל דעה של חוקרים בתחום. כאן נראה כי כבר נטתה הכף במעט, ואולם הבעיות ההלכתיות לא תמו.



ספק ממזרת ופסולי חיתון

סוגיה נוספת שהטרידה את הפוסקים נגעה לשאלת כשרות-העדה לבוא בקהל ישראל, מחמת ספק ממזרת. הבעיה נוצרה מתוך שמנהגם של הפלאשים בדיני גיטין ובנישואין יצר בעיה. נישואיהם נראו ככשרים, אך הגיטין שלהם נעשו שלא על-פי ההלכה הרבנית. בעיה זו יצרה מצב, שאישה אשר נישאה כדת וכדין ולימים התגרשה ונישאה בשנית, עשתה זאת בעודה נשואה לבעלה הראשון, שכן גיטיהם פסולים. מכאן שילדיה של אותה אישה הם ספק ממזרים, וחשש זה עולה גם בדברי הרדב"ז באומרו: "אבל לעניין יוחסין אני חושש שמא קידושיהם קידושין, וגיטם אינו כתיקון חז"ל...". סוגיה זו אינה פשוטה כלל ועיקר, והיא עלתה בדברי המתדיינים אז בעניינם של אחינו ביתא ישראל.

המעניין הוא שכל הסוגיות ההלכתיות הללו הפכו פתאום עקרוניות ביותר לראשי השמאל בישראל באותה תקופה, שלא ידוע בהקפדה יתרה בכגון אלו. כנראה שכשאר חיפשו בשמאל תואנות להערים קשיים על בניה ובנותיה של העדה האתיופית, גילו פתאום כולם שהם יותר קתולים מהאפיפיור, והחלו לתמוך דווקא בפסיקה המחמירה הממשיכה את המסורת של הרב יצחק הרצוג ושל יוסף בורג.

אולם מעניין יותר הוא פתרונו של הרב עובדיה ז"ל לבעיה שנוצרה. הרי אף הוא מקבל שדינם של אחינו ביתא ישראל הוא כדין תינוק שנשבה לבין עכו"ם, וממילא הסכים הוא כי יש בעיה קשה בגיטין שלהם, אם כי לא בקידושין שלהם. את המוצא מצא הרב בפתרון שהעלה כבר בשנים עברו, עוד ביושבו על כס הרב הראשי למצרים, כשבדיוק אותה בעיה צצה ועלתה בנוגע לקהילת הקראים שם. הרב עובדיה פסל את כל העדים שלהם, ובכך פסל גם את כל קידושיהם. בכך כל בני ובנות העדה מעולם לא נתקשרו בקשרי נישואין וקידושין כדת, ובכך פתר את בעיית הממזרת שאיימה על קהילת הפלאשים וכמעט שמנעה את העלאתם ארצה: "עוד יש טעם כללי...להתירם, כי אף שקידושיהם קידושין וגיטם אינו גט כתקנת חז"ל, מכל מקום כולם פסולי עדות הם מן התורה...ואין לחוש לדור הראשון שהיו קידושיהן קידושין בעדים כשרים, ושמא נתגרשה אחת מהן בעדים פסולים אחר שפקרו, ונישאת לאחר ובניה ממזרים כי חששא רחוקה היא...והנה לאחר חקירה ודרישה מפי זקני העדה וכהניה, מתברר שאין לעדה האתיופית קידושין כלל בנתינה ואמירה כפי שחייבה התורה, והנישואין שביניהם...נערכים באופן זה: הורי הבחור מבקרים אצל הורי הנערה, ואם מצאה חן בעיניהם מביעים את רצונם לנישואי בניהם...ואילו החתן והכלה אינם רואים זה את זו עד ליום החופה, ויום או יומיים לפני טקס החופה שולחים הורי החתן תכשיטים ומתנות להורי הכלה, עבור הכלה, ובמקום הטקס של הנישואין, החתן נמצא בין האנשים והכלה בין הנשים...אביו של החתן מכריז בפני הנוכחים ומודיע לאבי הכלה על כריתת ברית הנישואין בין החתן והכלה, ואינו נותן שום דבר, לא הוא ולא החתן, והכהן של העדה אומר פסוקי ברכה באמירה בלבד ותו לא...נמצא שאין עושים מעשה קידושין באמירה ובנתינה כדת של תורה...וממילא אין כל חשש בגירושיהם, מאחר שאינם נשואים על-פי הדין...".

עמדתו ההלכתית האמיצה של הרב עובדיה ז"ל יכולה להיראות לקוראים כ"תעלול הלכתי". אבל פסיקה זו שינתה כליל את עמדת הרבנות הראשית, לאחריה את עמדת הממשלה, והובילה בסופו של דבר להליך מואץ שהגיע לשיאו עם ממשלת שמיר, שהציל במבצעים חסרי תקדים את נפשות אחינו ביתא ישראל מכיליון, רעב, חרב, מחלות וביזה. יתר על כן, עם הגעתם לישראל, יכלו ויכולים אחינו ביתא ישראל לבוא בקהל, ללא חשש ממזרת ופסלות חיתון, רק ואך ורק בגלל הפסיקה הנועזת הזו, ששינתה את גורלה של עדה שלֵמה, ובלשון ההערה לפסק זה:

"...לכן באתי למסקנה שהפלאשים הם צאצאים לשבט מישראל שהדרימו לכוש, ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן, חקרו ודרשו והגיעו למסקנה זו על-פי ראיות מהימנות ביותר, וקבלה מפי רבותיהם, על קביעה זו, ולאחר שנתבקשתי ממנהיגי הפלאשים אשר פנו אלי להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה...אמרתי לנפשי לא עת לחשות, וחייבים אנחנו להצילם...ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתנו הקדושה, ולשתפם בבניין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם. לאור הנ"ל פניתי לממשלה ולסוכנות היהודית, ולכל האירגונים בישראל ובתפוצות הגולה לעשות הכל להעלותם לארץ ישראל לבלתי ידח ממנו נדח... הפסיקה הנ"ל סללה את הדרך להכרה בעדת הפלאשים כיהודים על-פי חוק השבות... וביום כ' אדר תשל"ה אכן החליטו שיש להחיל את חוק השבות עליהם: 'וזאת על יסוד חוות דעתו של הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף'. היועץ המשפטי לממשלה פרופ' אהרן ברק הורה, שבעקבות ההחלטה להכיר ביהודי אתיופיה כיהודים על-פי חוק השבות, אין לעכב את רישומם במירשם האוכלוסייה כיהודים...".



מאמצי העלייה

לכל היה ברור, לאור עמדתן הנחרצת של ממשלות השמאל בעבר, כי עמדתו של הרב עובדיה נכפתה עליהם הר כגיגית. ועדה הוקמה, והעניין נמשך, וד"ר יוסף בורג לצד אחרים לא ממש ששו לבצע את המתחייב מן הפסק של הרב עובדיה יוסף. אבל בלית ברירה החלו להניע תהליכים, מתוך מורת רוח מופגנת ובשלומיאליות טיפוסית, כיאה למי שמבקש להכשיל את העלייה האתיופית ארצה.

אחד המבצעים הראשונים נקרא "מבצע אליהו". ב-1978 נודע ל"אגודה האמריקנית למען יהודי אתיופיה" על הימצאות יהודים במחנות פליטים בסודן. הפעילים הודיעו על כך לממשלת ישראל, אשר שלחה את דני לימור, סוכן המוסד, לאתר יהודים ולשלוח אותם לישראל. ה"אגודה" באה בטענות קשות לממשלת ישראל, על כך שפעיליה אינם עושים די, וכי יהודים מוצאים את מותם במחנות. המתיחות עם "האגודה" נמשכה לאורך השנים, וישראל ראתה בה גורם מפריע. באפריל 1979 החלו פעילי האגודה לעבוד במקביל לשחרור יהודי אתיופיה, אך התברר כי רבים מן היהודים שמצאו היו למעשה נוצרים, ולכן הם נשלחו חזרה. בסוף 1979 הצליחה "האגודה האמריקנית" להבריח יהודים מן המחנות ולהטיסם לפרנקפורט עם דרכונים מזויפים. היהודים שהגיעו ארצה נתקלו בקשיי קליטה, כשהפקידים בארץ טענו כי הם אינם יהודים. אבל לאחר זמן סודר העניין והם נקלטו.

מבצעים כאלה ואחרים נגמרו לעתים באסון, ונראה היה כי אין יד מכוונת ואין מדיניות ברורה. היו טענות שפעילי מוסד היו קשורים בצורה כזו או אחרת בהדלפת מידע על מבצעי הצלה מסוימים, כמו בפרשת ג'ובה ועוד.

מבצע נוסף היה מבצע "פדיון שבויים", שבמהלכו הועלו לישראל בין 1984 ל-1989 973 יהודים על-ידי "האגודה האמריקנית למען יהודי אתיופיה". המבצע הופסק ב-1989 עם חידוש היחסים בין אתיופיה לישראל.

מבצע משמעותי יותר, היה מבצע "משה" או מבצע "גור אריה יהודה" שהתנהל בשנים 1984 ו-1985. היה זה מבצע שיצא אל הפועל לאחר הטרגדיות שפקדו את העולים שעלו בשיטות הישנות. לפני המבצע הזה יצר המוסד קשר עם גורמים בסודן, שאליה הגיעו ברגל פליטים יהודים מאתיופיה ומשם הובלו לישראל. בין 1977 - 1984 הגיעו ארצה כ-7,000 עולים ב-35 טיסות. כ-4,000 עולים נספו ממגפות, רעב והתקפות שודדים. לאחר שהתבררה הסכנה המרחפת על העולים במחנות, הוחלט על "מבצע משה". פרטים על המבצע החלו לדלוף מיד בראשיתו, והדבר הלך והתעצם עם הזמן. במסגרת המבצע, הוקם כפר נופש, שאליו הגיעו הפליטים וממנו נלקחו בסירות של השייטת אל האוניה "בת גלים" של חיל הים שהמתינה להם בלב ים. במבצע זה עלו ארצה כ-6,000 מיהודי אתיופיה. רוב היהודים הגיעו מחבל גונדר. תחילתו של המבצע הסתמך על הפינוי האווירי, באמצעותו פונו ארצה בכל שבוע כ-25 יהודים. על-מנת להגביר את הקצב, הוחלט לשלב את חיל הים ואכן כך נעשה. המבצע הופסק בינואר 1985 בעקבות הדלפה לעיתונות מצד מישהו שכנראה לא כל כך אהב את הרעיון. בנובמבר אותה שנה, אישר ראש הממשלה דאז (ברוטציה), מר שמעון פרס את דבר קיומו של המבצע. כתוצאה מכך נקלעו היחסים בין סודן לישראל למתיחות רבה ולקרע. כ-15 אלף יהודים נותרו מאחור משוועים לעלות ארצה. כ-500 יהודים נוספים הצליחו לעלות ארצה, באמצעות מבצע "שבא" ב-1985.

המבצע הגדול והחשוב ביותר היה ללא ספק "מבצע שלמה", שיזמה ממשלת שמיר, שבמהלכו הצליחה ישראל לפנות תוך 36 שעות כ-15אלף יהודים שהתרכזו באדיס אבבה בירת אתיופיה. ימים ספורים לאחר מבצע הירואי זה, נפלה אדיס אבבה בידי המורדים, וחיי יהודי אתיופיה ניצלו ברגע האחרון ממש. נדמה שעד למבצע זה, כל הנסיונות שנעשו, לא הצליחו להביא לעלייה משמעותית של אחינו ביתא ישראל ארצה. "מבצע שלמה" היה ללא ספק מבצע ההצלה המשמעותי ביותר שביצעה ממשלה כלשהי בישראל.

עם פטירתו של יצחק שמיר, ב-30 ביוני 2012, באו עשרות רבות של כהני דת אתיופיים לחלוק לו כבוד אחרון. אחד הקייסים, יצחק דניאל, סיפר: "הגענו מחדרה, יבנה, בת-ים ובאר-שבע, מפני שראינו ביצחק שמיר לא רק ראש ממשלה, אלא גם סוג של אבא של הקהילה האתיופית בארץ". לדבריו, "שמיר הוא זה שהעלה אותנו לארץ. הוא גם זה שבא לבקר אותנו בקהילות שלנו, וידא שייבנו בתי כנסת עבורנו, שנקבל את הסיוע הכלכלי הנדרש. הוא דאג לצרכים שלנו מול ראשי הערים".



יחס השמאל הישראלי לאתיופים: בין הדרה גזענית לניצול

ההתנגדות המסורתית של ממשלות השמאל בישראל להעלות את אחינו ביתא ישראל, נמשכה למעשה עד לאמצע שנות ה-70'. שנות המהפך הפוליטי הראשון היו גם השנים הראשונות שבהן כל סוגיית אחינו ביתא ישראל נבחנה באור חדש, יותר סולידרי יהודי ופחות גזעני. אין שום דבר חדש בגישת השמאל לעליות הנחשבות מזרחיות יותר. די לקרוא את "דעותיו המלומדות" של פרופ' חצרוני, שטען כי לו היה צעיר ב-60 שנה ובעל תפקיד מתאים, "הייתי מתנגד חד-משמעית להעלאתם ההמונית של יהודי המזרח ללא סלקציה מתאימה". לדעת נתן זך המשורר, אנו הגענו מן המערות ואין אנו יכולים להשתלב בחברה המערב אירופית הגבוהה. לדעת אלונה קמחי אנו "ניאנדרטאלים מזויינים". לדעת אברהם ב. יהושע אנו אספסוף. לדעת חיים חפר אנו בלתי מפותחים, ועוד. רוחה של "האליטה התבונית" ויחסה אלינו, המזרחים ובעלי העור הכהה או מצביעי הימין, נדון באריכות בעבר, ואין ספק כלל שיחס "האליטה התבונית" לאתיופים 8 00080>זהה לחלוטין.

האתיופים שעלו בעליות התימנים נטמעו, לטוב ולרע, ונבללו אל תוך הקיפוח שאפיין את ראשית שנות המדינה. העולים החדשים שהגיעו ארצה במבצעים השונים, ובעיקר על-ידי שמיר ב"מבצע שלמה", זכו ליחס מצויין, וחייהם ניצלו בזכות הרוח החדשה שהביאה עמה ממשלת שמיר - רוח שבעצם העצימה את ניצני השינוי שבא לידי ביטוי במבצע "משה". לי אין ספק כלל לגבי מניעיהם ואולי אף זהותם של המדליפים שסיכלו את המשך מבצע "משה" בתקופת ממשלת פרס. הם שייכים לאותו מחנה שהתנגד בעבר להעלות את אחינו האתיופים ארצה. ארכיון הכנסת מעלה סימני שאלה גדולים באשר לשאלה "מיהו גזעני" בארצנו, ומי התנגד באופן מסורתי להעלאת האתיופים ארצה במשך כל שנות קיום המדינה עד לאמצע שנות ה-70', אם כי אחסוך לקוראים את השמות.

והנה אחינו ביתא ישראל בארץ, ובזכות הרב עובדיה הוסרה מעליהם עננת הספק, והרי הם יהודים גמורים. לא בזכות מרצ, ולא בזכות מפלגת העבודה, ולא בזכות יוסי יונה, סתיו שפיר, מרב מיכאלי או בוז'י הרצוג וסבו הרב הרצוג ז"ל, ולא בזכות משפחת בורג האב והבן או פרס וכולי.

בזכות יצחק שמיר זכינו לעלייה המבורכת הגדולה ביותר שרוקנה את אדיס מיהודיה ב"מבצע שלמה", והצילה את שארית הפליטה הזו ממיתות שונות ומשונות, במחלות ובמלחמה. וכעת כאן, בארץ חמדת אבות, השתלבו אחינו ביתא ישראל בכל המסגרות שישנן - בצבא, במוסדות להשכלה גבוהה, בשוק העבודה, בחרושת ובהיי-טק, בכנסת ובכל תחום מתחומי חיינו. אכן ארוכה ולא קלה היא דרכנו, אבל אנו מהלכים בה בביטחה, וקיבצנו אל תוכנו את פזורי ישראל, ועוד ממתינים אנו לגולי צרפת ואירופה, למגינת ליבם של כל אלה הסבורים ש"זכות השיבה" לפלשתינים חשובה מזכות היהודים לבית לאומי בארץ ישראל.

מה שגילו ההפגנות האחרונות למען זכויות האתיופים בישראל הוא דפוס פעולה ישן ומוכר של "רדיקלים חופשיים", הפועלים במימון זר ולמען אינטרסים זרים נגד מדינת ישראל. הדפוס הזה שבאתרים המסונפים לארגון "החברה הפתוחה" של ג'ורג' סורוס, היהודי המומר המגדיר את עצמו אנטישמי מוצהר התומך ומממן הרבה מפעילויות ארגוני השמאל בארץ, מוגדר כעיקרון "כור ההיתוך". לפי עיקרון זה, ארגוני שמאל חתרניים הממומנים על-ידי גורמים עוינים ביותר מחו"ל, מבקשים לזעזע את יסודות השלטון, להפיל את הממשלה ללא בחירות, לערער את הסדר הלאומי, על-מנת להחליפו בחזון "הסדר העולמי החדש", שהוא פוסט-לאומי ואנטי-ציוני מעצם מהותו. רעיון ביטול מדינת-ישראל אינו יכול למשוך יותר מחצי אחוז ביום טוב בבחירות, ועל כן הארגונים הללו החלו להסתתר מאחורי מסווה של אידיאולוגיות ניטרליות. בכללות, כל מה שאינו "פוליטי", יכול לשמש "רשת הסוואה" נוחה ל'רדיקלים חופשיים": "ירוקים", "אג'נדה 21", "ועדי עובדים" ו"עבודה מאורגנת", "חברתיים", "צדק חברתי", "שלום", "דמוקרטים", "ליברלים", "זכויות מיעוטים", "צרכנות" ועוד, וכעת "האתיופים".

כל אלו אינן אלא מילים עבורם. מושגים. מילים, כך גילו בשמאל הרדיקלי, אינן חייבות לתאר מציאות. הן יותר אפקטיביות דווקא כשהן מסתירות מציאות. האנשים שנאבקו נגד "יוקר המחיה" או למען "צדק חברתי", מעולם לא הגדירו מושגים אל שמוסכמים על כל אזרח ואזרחית בישראל, אבל לקומוניסט דב חנין הם אומרים דבר אחד ולקפיטליסט בנימין נתניהו הם אומרים דבר אחר לגמרי. העמימות יוצרת סולידריות מדומה סביב מילים שמשמעותן מרובה ורוויה בפרדוקסים.

ארגונים כמו V15 החליטו פתאום להרים את הכפפה ולהצטרף להפגנת האתיופים. האתיופים, שהובאו ארצה על אפם וחמתם של החצרונים, הנתן זכים, הגרבוזים והבורגים, פתאום מוצאים את עצמם צועדים יחד עם דב חנין ואיימן עודה בהפגנת סולידריות אלימה. ותראו מי מצטרף להפגנה: "הקרן לישראל חדשה", שנחלצה לסייע במימון ההפגנות הללו, V15 כאמור, אותו ארגון ששימש זרוע לארגון הגג "וואן וויס" מארה"ב שקיבל לכאורה כספים באופן בלתי חוקי מהממשל האמריקני לשם הפלת נתניהו בבחירות האחרונות. יריב אופנהיימר מזכ"ל "שלום עכשיו" צייץ כי הוא גאה לעמוד בפקק בגלל ההפגנה של יהודי אתיופיה. יצחק הרצוג הביע תמיכה במחאת האתיופים והיכה על חזה כולנו, בהאשימו את החברה הישראלית כולה בגזענות ואת הממשלה - בנתק ובהתנשאות. סתיו שפיר, ההיא שסבורה שביטול המדינה זה לא אסון גדול וש"התקווה" זה שיר גזעני, יצאה בקריאה נרגשת: "כל מי שחושב כמוני, שגזענות זה פשוט לא ישראלי, חייב להיות פה היום. ההפגנה הזאת היא לא רק למען קבוצת אוכלוסייה כזו או אחרת, היא למען החברה הישראלית כולה. לא ייתכן שאזרחי ישראל יופלו לרעה בתקצוב, במערכת החינוך, בגישה לתעסוקה, במגורים, בלימודים - ואפילו בפני מי שאמונים על ביטחונם האישי", אמרה שפיר. "המנהיגים הצעירים האמיצים האלה עושים פה עבודה חשובה לא רק לטובת הקהילה שלהם, אלא למען כולנו", הדגישה.

דב חנין, איימן עודה, יוסי יונה (התומך בביטול ההמנון, ובמתן זכות שיבה לפליטים), גורמים אנרכיסטים וחיות המחמד של הסורוסים למיניהם מנסים לייבא לכאן את בולטימור, כביכול בשם "הערכים" שבפועל מעניינים אותם כקליפת השום. שפיר ויונה מוטרדים מן הגזענות במקרים סלקטיביים בלבד. לא ראיתי שקיומה של רשות טרור, שבראשה עומד מכחיש שואה אנטישמי, שבה העונש על מכירת קרקעות ליהודים הוא מוות, ושבה יש היתר לגנוב רכוש ישראלי בחוק ולקבל עליו ניירות ורישוי, או חברה ערבית שבבתי החולים שלה חל איסור לאשפז יהודים, מהווה מטרד גזעני מבחינת השמאל בישראל. איימן עודה ששיבח את המחבלים המתאבדים שרצחו יהודים, ביניהם לא מעט אתיופים, מעולם לא נתפס על-ידי שפיר או חנין כ"בעיה גזענית", וכמוהו גם חנין זועבי שטענה כי רוצחי ילדינו אינם טרוריסטים והצטרפה בעצמה למשט טרור אנטישמי, והשייח' ראאד סלאח שקרא להשמדת כולנו עשרות ומאות פעמים, ונשאר חבר טוב של האנשים הללו. לא ראיתי שבשמאל מוטרדים מכך שיהודי לא יכול לגור בכפרים ערביים, או לשכור בהם דירה, מסיבות גזעניות מובהקות. אז בואו נירגע עם הצביעות.

החלק הצבוע ביותר נוגע ל"חוק השבות". בשמאל הישראלי יש המבקשים לבטל את חוק השבות וליישם את "זכות השיבה" לפליטים הערביים. אלא ש"חוק השבות" הוא זה שמתוקפו נקלטתם, אחינו ביתא ישראל, בארצנו. אם אלה שצועדים איתכם בהפגנותיכם ירכיבו אי-פעם בעתיד ממשלה, אחיכם שנותרו מאחור לעולם לא יוכלו לעלות ארצה. אם הם היו נבחרים בעבר, אתם לא הייתם כאן היום, כי אם נתונים לרחמיהם של צבא המורדים בחבאש, או מתים ממחלות, מעוני ומרעב.

אחי ביתא ישראל האתיופים. אני יודע היטב מי תמך בכם לאורך השנים. אף פעם לא היו אלה אנשי השמאל שלא רצו כלל להעלותכם ארצה. אלה תמיד היו אנשים פשוטים מהמחנה הלאומי. אתם לשמחתנו הרבה כאן, ואתם אחים שלנו לכל דבר ועניין. תראו מי תומך בכם, ומי מנצל את מאבקכם כדי לערער את הסדר הציבורי. אלה היוצאים כעת להפגין איתכם משתמשים בערכים הללו כדי ליצור אנדרלמוסיה. יצירה של "בעיה" או "מרי אזרחי" היא המטרה שלהם, שנועדה לקדם אינטרסים זרים שאינם קשורים כלל במאבק של קהילת ביתא ישראל. לגורמי שמאל שונים המאבק והמחאה אינם אמצעי להשגת פתרון למצבם של האתיופים. הם משתמשים בכם לנגח את מדינת ישראל ולהציגה כ"מדינה גזענית", לערער את היציבות השלטונית בארץ וליצור תחושת מיאוס כלפי הממשלה, המדינה וראשיה. מטרתם היחידה היא להבעיר את הקרקע, ולא משנה מה תהיה הסיבה. המוטו שלהם הוא "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", ואם החורבן יבוא באמצעות המאבק שלכם - מוטב.

אחי ביתא ישראל, אל תתפתו להיכנס לקואליציית השמאל האנרכיסטית. הקואליציה האמיתית היא זו היהודית הציונית, שמנתקת ומבדלת את עצמה מן השמאל. דעו שכמו שהם השתמשו באדיסו מסאלה כדי להביא תמיכה אתיופית לשמאל ואחר כך בעטו בו, כך הם יעשו לכם.