א. "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" (ויקרא כ"א, ט'). אם היא פתאום חוטאת, מה אביה אשם, הרי היא חטאה? אלא שהיא לא פתאום החלה לזנות, כבר בבית של אביה היא התנהגה לא טוב, רק לקח זמן עד שהתגלה הדבר. אדם לא קם ביום אחד ועושה מעשים רעים. הנפילה לוקחת זמן, לפעמים בהתחלה אדם מסתיר את זה, אבל בסוף זה מתגלה - זה יסוד גדול בחיים.
ב. אומרים חז"ל: מתי שהקב"ה נתן למשה להיות המנהיג של עם ישראל, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור ונביאיו, שוטריו ומנהיגיו. והקב"ה הראה למשה רבינו את מיתתו של שאול המלך, שמת מיתה משונה. כידוע, מה שמסופר בספר נביאים, כשראה שאול המלך שהפסיד במלחמה עם פלישתים אמר: עכשיו פלישתים יתפסו ויענו ויביישו אותנו, לקח שאול את החרב, נעצה באדמה וזרק את עצמו על החרב והרג את עצמו. מתי שמשה ראה את זה הוא הזדעזע ואמר לקב"ה: מלך ראשון שקם לישראל ימות במיתה כזאת?! אמר הקב"ה למשה: "אמור אל בני אהרון הכהנים" - הוא מת בגלל הבנים של אהרון שמקטרגים עליו. הגמרא אומרת, מתי ששאול המלך רדף אחרי דוד ורצה להורגו, דוד ברח לנוב עיר הכהנים, שם היו כל הכהנים גרים, היה כמה מלשינים שהלשינו לשאול שדוד מתחבא בנוב, שאול רץ מהר לנוב ואמר: למה עשיתם מעשה כזה, דוד מורד במלכות ואתם עוזרים לו, הלך והרג את כל הכהנים שהיו בעיר הזאת בדין של מורדים במלכות. אמר הקב"ה למשה: הבנים של אהרון מקטרגים על שאול.
המדרש ממשיך ואומר, למה שאול מת בצורה כזאת, כי הוא לא שמע בקול שמואל שאמר למחות את עמלק, סך הכל היו חמישה דברים שעליהם נענש שימות. אם כך, צריך לשאול, למה מאשימים רק את הבנים של אהרון, שהקב"ה יספר למשה את מעשה של שמואל הנביא ששאול ביזה אותו וגם לא הרג את עמלק, למה מזכיר רק את עוון הריגת הכהנים.
"אל תזכור לנו עוונות ראשונים" - אנחנו מבקשים מהקב"ה שלא יזכור לנו את העוונות הראשונים, וצריך לשאול מה עם העוונות האחרונים, למה מזכירים רק את העוונות הראשונים? אפשר לפרש ולומר - אם יש בניין גדול ורוצים להפיל אותו, מפילים את התחתית, את היסוד של הבניין, ואחרי שמפילים את היסוד כל הבניין נופל. ההתחלה של החיים זה היסוד, מה שבונים הלאה יש בו כוח מהיסוד. וכך גם לדברים הרעים, הדבר הראשון הוא נותן את הכוח לכל הקלקול. מתי שיש בעל בית ועובד לא טוב, איך מתחילות להיות בעיות? בהתחלה מתי שבעל הבית לא התנהג בחוכמה עם הפועל, וויתר לו, אומנם הכל היה טוב, הם היו אוהבים זה את זה, אבל ההתחלה הייתה מקולקלת, אחרי זה הבניין נבנה עקום ובסוף הוא נופל. האדם החכם מה עושה? הולך לחפש את העוונות הראשונים ואחרי זה יכול לסדר את הבניין. אדם שעובד במקום ויש לו בעיות עם בעל הבית, אם רוצים לתקן את זה, שילכו ליסודות לתקן את זה. אחרי שמתקנים את היסוד, אפשר לתקן את הבניין. החטא הראשון הוא הבעיה, זה כל הבניין המקולקל שנבנה. לכן התורה אומרת: אל תזכור עוונות ראשונים, אם הראשונים יפלו, גם האחרונים.
אותו דבר בכל הבעיות ובכל הדברים, הראשית וההתחלה - שם צריך האדם לעשות את התיקון הגדול. מה הייתה הבעיה העיקרית של שאול המלך? הריגת נוב עיר הכהנים, זה היה מבחינתו העוון הראשון הקשה ביותר, היו עוד עוונות לפני, אבל העיקרי והחזק זה בעיר נוב, שהרג עיר שלמה של צדיקים. ולכן אנו אומרים - אל תזכור לנו עוונות ראשונים. צריך להתמודד ולתקן את הבעיה הראשונה, ואחרי שאדם מתקן את הקלקול הראשון אז האדם יכול לבנות את הבניין, יכול לשנות את כל חייו, אבל אם לא, כל הבניין שלו רעוע ולעולם לא יכול לבנות אותו.
ג. צריך להקפיד להיזהר זהירות גדולה במצוות "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג, ז'). כל דבר שיש בו מציאות של שקר צריך האדם להתרחק, מכל עניין שיש בו אפילו נקודה קטנה של שקר, משום שאיפה שהשקר נמצא האמת לא נמצאת, וחותמו של הקב"ה זה אמת. איפה שיש אמת יש טוב, ואיפה שח"ו יש שקר יש חורבן גדול, ואין מציאות שהדבר של השקר יתקיים.
אדם שחוטא וטועה במעשיו ולא מתבייש להודות בטעות שלו, אדם שעושה דבר לא טוב וחוזר בו ולא נשאר עומד בשקר שלו - הקב"ה חנון ורחום וסולח לו, אבל אם נשארים בשקר מאבדים כל חלקה טובה, כל דבר טוב. מי שהולך אחרי השקר קשה לו להודות באמת והשקר לוקח אותו לאבדון. כל אדם שהלך אחרי השקר, השקר החריב את החיים שלו. אדם יורד ומתדרדר ומגיע לדברים הנמוכים והשפלים ביותר. זו לא בושה להתרחק מהשקר - זו גדולה גדולה להתרחק מהשקר.
ד. המדרש אומר, מתי שנוח התחיל להכניס את כולם לתיבה, הקב"ה אמר לו שייכנסו לתיבה זוגות זוגות, באו אריה והלביאה ונכנסו, באו כל החיות זוגות זוגות, השקר בא ורצה להיכנס לתיבה - אמר נוח לשקר: איפה הבן זוג שלך, לתיבה נכנסים רק זוגות ואתה לבד לא יכול להיכנס. הלך השקר בצער גדול וידע שהוא ייכחד בתוך המבול. בדרך שהלך השקר, הוא מצא את הפחת וההפסד, אמר השקר לפחת: "בוא שנינו נהיה זוג וניכנס לתוך התיבה וכך נשרוד שנינו ולא ניכחד במבול הגדול". אמר הפחת לשקר: "אני לא מוכן להיכנס איתך אלא אם כן תתן לי איזו מתנה". אומר רבי לוי במדרש, שההסכם ביניהם היה שכל מה שאדם ירוויח בשקר ייתן את זה לפחת, אדם יפסיד אותו בפחת. אומר המדרש שמאז כל מי שמרוויח דבר בשקר - בסוף השקר נותן את הנדוניה לפחת - אדם מפסיד את מה שהרוויח בשקר. אין אף אדם שהרוויח דבר על-ידי השקר, לפעמים נראה לאדם שהוא הרוויח, אבל זה רק למראית העין. אחרי זה השקר מצריך לשלם על-פי ההסכם עם הפחת, ומה שהרוויח בשקר הוא מפסיד אותו.
ה. המשנה אומרת שלעתיד לבוא הקב"ה עתיד לרחק את הקרובים ולקרב את הרחוקים. אפשר לפרש בדרך מוסר ובמליצה, אם ניקח את האותיות א-מ-ת, א' בהתחלה (של ה-א'-ב'), מ' באמצע ות' בסוף, אבל אותיות ש-ק-ר הן אחת ליד השנייה. אם כך, לעתיד לבוא מה יעשה הקב"ה - יקרב את הרחוקים, את האמת יקרב, ייחד ויחזק את האמת, אבל את הקרובים שזה הש-ק-ר, שהן אחת ליד השנייה, הקב"ה עתיד להרחיק אותם. שקר שכביכול נראה אחד ליד השני ונוח - הקב"ה עתיד להרחיק. אמת שלפעמים זה קשה ולא נוח - עתיד הקב"ה לקרב.
ו. חותמו של הקב"ה זה אמת. אמת זה הדבר החזק ביותר. איפה שיש שקר יש חורבן. אדם שהחיים שלו בנויים על שקר יהיה לו חורבן, אם לא היום, אז עוד יום, עוד שנה או עוד שנתיים. שקר אין לו אחיזה ואין לו תפיסה. אבל מקום שיש אמת, גם אם לפעמים הדברים קשים, יש בו חוזק אמיתי. סוף האמת להיות וסוף השקר להיחרב. אדם צריך בכל כוחו להילחם ולרוץ אחרי האמת. לפעמים בחיים של האדם יש מצבים שרואה שרע לו, ולא מגיע לו הרע הזה. אדם שעובד בעבודה ועושקים אותו, השותף גוזל אותו, אדם שיש לו כל צער שבעולם, אם זה צער שלא מגיע לו וזה בשקר, השקר הזה סופו להיחרב, והאמת סופה לקום ולהתחזק. לכן האדם צריך לחזק את האמונה שלו, וגם מתי שיש שקר - להיות "ודובר אמת בלבבו", להיות עם האמת וללכת עם האמת בכל כוחו.
ז. החפץ חיים אומר משל ונמשל על השקר. היה אדם שפעם אחת הלך לבית מרזח, שתה כוס אחת ועוד כוס עד שאותו אדם השתכר מכל מה ששתה. בחוץ היו יורדים שלגים כבדים, ואותו אדם יצא מבית המרזח שיכור ורצה לנסוע לביתו. אמרו לו אנשים: "איך תסע לבית, יש שלג גדול, כל האדמה מכוסה בשלג, לנסוע בסוס ועגלה זה סכנה", אותו אדם לא היה בדעתו, עלה לסוס והעגלה והתחיל לנסוע, הוא לא ידע את השבילים, הלך לדרך לא דרך, טעה בדרך, עד שפצע את הסוס ולא יכול היה לנסוע עוד. בבוקר קמו כל יושבי בית המרזח ורצו לנסוע לביתם, הכל היה מכוסה בשלג, אבל היו סימנים של אותו אדם שהשתכר בלילה. עלו כולם לסוסים ולעגלות ואמרו: אם מישהו עלה לדרך הזאת, ודאי הלך לדרך הטובה, נלך על-פי הסימנים של אותו סוס ואותה עגלה. כולם הלכו על-פי אותם סימנים ואיבדו את דרכם.
כך לפעמים רואים בחיים באפלה גדולה סימנים של מישהו שהלך והצליח. מה אומרים אנשים? אם פלוני אלמוני הצליח, גם אני יכול להצליח, אלך כמוהו בדרך שהוא הלך. אבל האנשים לא יודעים שהסימנים זה רק באפלה, לא יודעים שמתי שמתרחקים בדרך - רואים שהראשון הלך בדרך לא דרך ואיבד את כל חייו. לכן אדם צריך להתרחק בכל כוחו מכל עניין שיש בו שקר.
