בעבר תקפו הערבים גם כאשר ידעו כי היו נחותים מבחינה צבאית. אם האמינו כי יוכלו לשנות את המצב המדיני לטובתם, ואם האמינו כי ממשלת ישראל חלשה ותפסיד בתמרונים המדיניים - פתחו במלחמה. כדבר הזה קרה הן במלחמת יום הכפורים והן במלחמת אוסלו. בזמן שהוכרזה הפסקת האש בתום מלחמת יום הכפורים היה הצבא הישראלי מערבה לתעלת סואץ וקרוב לקהיר. לאחר סדרה של לחצים בין לאומיים והסכמים אשר כונו בשמות שונים - הפרדת כוחות, הסדר בינים וכדומה - נסוג צה"ל הן מן הגדה המזרחית והן מן הגדה המערבית של תעלת סואץ, ומצרים קבלה נתחים מסיני בעלי חשיבות אסטרטגית. התבוסה הצבאית המצרית הפכה לנצחון מדיני גדול ועד היום חוגגים המצרים את הששה באוקטובר, ואף קראו עיר על שם תאריך פתיחת המלחמה.
כאשר פתח ערפאת במלחמת אוסלו ידע כמובן כמה עלוב כח המחבלים מול צה"ל. למרות זאת, בטח ביכולת הניצחון כאשר ראה לא רק את הבריחה המבוהלת של אהוד ברק מלבנון, אלא גם את מאמצי ברק הנואשים לרצות אותו בקמפ דוד וגם בטאבה בזמן שהמחבלים היו כבר עסוקים בטרור רצחני יותר נרחב יחסית מפגועי האחד עשר בספטמבר באמריקה. ואמנם צה"ל חזר בקלות יחסית לערים שנמסרו לרשות החבלנית בהסכם אוסלו, וערפאת הוכה, וקני תותחי הצבא הישראלי הציצו ללשכתו. אבל פעם אחר פעם, כאשר היה מצבו נואש ביקש הפסקת אש, וכאשר קיבל אותה החל בסחטנות וניצל את ההפסקה להתארגנות ושיחק בממשלה הישראלית הכושלת כחומר ביד היוצר, לשחרור מחבלים אסורים, לנסיגות צבאיות ולותורים חשובים, ושיפר את מעמדו המדיני.
מנהיג המחבלים קרא היטב את מפת המצב הבין לאומי, ולמרות שמאסו בו מנהיגי מדינות ערב, ניצל את השפעתם על אמריקה ועל אירופה. וכך הגיעה ועידת הפסגה בעקבה, ובה השיג האיש אשר החרימוהו האמריקנים את תמיכת הנשיא בוש להקמת מדינה ערבית שנייה בארץ ישראל על-פי 'מפת דרכים'. ולא עוד, אלא שנשכחו כל התנאים שהציבה ממשלת ישראל לקיום אותה מפה.
לאחר שנוכחו הערבים בהצלחה המדינית שזכו לה בזכות הטרור, באה תוכנית גרוש היהודים והורשת בתיהם לרוצחים, לשכר את העולם הערבי בתחושת ניצחון שלא ידעו כמותה מאז יסוד המדינה. עתה רבה הסכנה כי אם תתקים תוכנית ממשלת ישראל, יהיה הפתוי של הערבים לפתוח במלחמה גדול מאד ולא יוכלו לעמוד בו. הערבים יעריכו, כי אם יגבירו את הטרור מצפון ומדרום, תהיינה ידי ישראל כבולות ולא תוכל להשתמש בכחה הצבאי להגן על עצמה.
הערבים יודעים כי לאחר שיבעירו הם את האש, העולם כולו יבקש מישראל - שוב - לשלם מחיר עבור החזרת השקט. כמו שראינו בימים אלה, כאשר הופגז הישוב ישראלי ונהרסה בו מאפיה, לא מחנה צבאי ולא תחנת משטרה. ממשלת ישראל נדרשה בפי האמריקנים לא להגן על אזרחיה, על מזבח קיום תקין של בחירות בלבנון. לא רק למען לבנון, מדינה הנמצאת עמנו במצב מלחמה, נשללת מישראל זכות ההגנה העצמית. ממשלת ישראל נותנת יד להצגת מחמוד עבאס בעולם כאדם מתון שנבחר בבחירות דמוקרטיות על-פי חזון בוש. בחירות.
וכדי שלא לפגוע בשקר הזה, הנוח לנשיא בוש, נדרשת ישראל 'לעזור לאבו מאזן'. וממשלת ישראל ממלאת את הדרישות בנפש חפצה - מתעלמת מהפרת כל התחייבות אבו מאזן, נותנת למבוקשים להתהלך חמושים בלא פגע, ומונעת מחייליה הרואים מולם את משגרי הפגזים לבתי הישראלים בגוש קטיף לפגע במחבלים. הערבים יכלכלו כי ממשלה המוכנה לגרש את אזרחיה תחת אש ולתת את בתיהם לרוצחיהם בלא כל תמורה, ממשלה כזאת, אם תפרוץ מלחמת טרור במלוא עוזה, לא יהיה קץ למחיר שתהיה מוכנה לשלם תמורת מעט שקט זמני.
כיצד אין מבחינה ממשלת ישראל בסכנות המדיניות העצומות שמביאה על המדינה תוכנית החרבת גוש קטיף? פרופסור בנציון נתניהו מסביר (- ) כי העם היהודי אשר העמיד בעבר אישים הרואים את העתיד הרחוק, הוכה כאלו בעורון בגלות. "לא היתה ראיה של המתהווה, ולא פרוגנוזה של ההתפתחות בעתיד הקרוב. לא הבחנו גם באסונות הגדולים ביותר (כגון גרוש ספרד) אף זמן קצר קודם שבאו, ומפני כן נראו לנו תמיד כ'רעם ביום בהיר'... אין ראיית הנולד אלא תפיסת משמעותם של תהליכי ההווה, תפיסת כווניהם, משקליהם והשפעתם".
מלחמת יום הכפורים באה כהפתעה למשה דין וראשי מערכת הביטחון של אז, אשר הניחו כי סאדאת לא יתקוף כל עוד אין לו 'עליונות אווירית'. לא הבינו, כי סאדאת רק ביקש ליצור ראש גשר בסיני, וסמך כי ישיג אחר כך נסיגה ישראלית בלחצים מדיניים, כפי שאירע. סופו של התהליך היה במסירת כל סיני למצרים וחזרה לגבולות 1948 בלא כל שנויי גבולות כמקובל לאחר מלחמות. וכך - בדרך הלחץ המדיני - נמחקו תוצאות התבוסות המצריות בארבע מלחמות בלא תשלום מחיר על תוקפנותם.
מדוע העריך סאדאת כי ממשלת ישראל לא תעמוד בלחץ אמריקני? סאדאת ראה את ממשלת ישראל בחולשתה לאחר מלחמת ההתשה. בשלב הסופי של אותה מלחמה שעלתה לנו בדם בנים יקרים רבים, הצליח חיל האויר הישראלי להתגבר על הטילים האנטי אוויריים ולהפציץ בסביבות קהיר. מיד בקש סאדאת הפסקת אש, וישראל התחיבה לכך, תמורת הבטחה כי מצרים לא תקדם טילים לתעלה. האמריקנים ערבו להבטחה, אבל סאדאת ניצל את הפסקת ההפצצות וכבר בלילה הראשון העביר טילים. אמריקה התכחשה לערבותה, בטענת קושי להבחין בטילים בצלומים. ישראל לא עשתה דבר בעקבות ההפרה.
הערבים ביקשו הרגעה ('תהדיה') לאחר שחוסלו ראשי החמאס בעזה וישראל חזרה לשלט בערים ביהודה ושומרון. מיד אחר זאת, באו ההפרות של התחייבוית 'אבו מאזן', והחלה התארגנותם לשלב הבא והתעצמותם בטילים ושאר נשק משופר. אך בעורקי הממשלה זורמים סמי ההזיה של יוזמי אוסלו ומקהים את חושיה. אזני השרים אטומות ואינם שומעים את דברי אבו מאזן ב'יום אלנכבה' המבקש להחזיר את בני עמו לשנת 1948 ולהכחדת מדינת ישראל, אינם קולטים את הכרזות ראשי החמאס על כונותיהם לאחר קבלת גוש קטיף ולאחר 'ההרגעה'.
מניין תבוא לממשלה כזאת התבונה לראות אלו מזמות יחרוש האויב כאשר היא מציגה לפניו מדינה מסוכסכת וממשלה המתמידה במעשיה על אפם וחמתם של מי שהצביעו עבורה. לו התעוררה הממשלה משכרונה, היתה נרתעת לחשוב מה יאמר האויב על מדינה אשר בבהלת הכניעה החפוזה לטרור, שולחת את צבאה לגרש את המתיישבים שעמדו בגבורה מול החמאס והפתח.
ממשלה אשר כל מאויה להינתק מן המציאות, איך תוכל לחדור למחשבתה המציאות וההכרה כי תוכנית החורבן והגרוש תמלא את האויב בשמחת הניצחון ותלהיב אותו למלחמה נוספת, כמו שקרה בכל פעם שהשתכרו הערבים באמונה כי יוכלו לנצח את ישראל? עלינו להחליף את הממשלה בשרים בעלי תבונה אשר מכירים במציאות ובכח העצום של העם בישראל, ויביאו אותנו לנצחונות ולא יבוא עלינו 'רעם ביום בהיר'.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
