מִכְתְּבֵי פִּטּוּרִים

מוקדש באהבה רבה לציבור העובדים בדימונה בחברת כי"ל:

בספר שירי, "אספן של שלום", שיצא בהוצאת "ספרי עיתון 77", הקדשתי פרק למאבקם של פועלי כיתן דימונה, שאחרי עשרות שנות עבודה מסורה מצאו עצמם מאחורי שער נעול. היום מוצאים עצמם אלפי עובדים בדימונה מאחורי שערים נעולים במפעלי ים המלח ואיום סגירת המפעל למנועים המעסיק עשרות עובדים.

חיי משפחות רבות נהרסים בעיר הדרומית באבחת שליחה פתאומית של מכתב אחד, הנושא כותרת - מכתב פיטורים, חיי משפחות נהרסו בשנים האחרונות בעיר דימונה, כי נמנעת מהם האפשרות לממש את הזכות לעבוד ולהתקיים מעבודה..

מצער, שבמדינה המתיימרת להגשים חזון של תקומה לאומית, ההון הוא ערך בפני עצמו, והון אנושי הוא ערך עטוּף כדרך שגרה במכתבי פיטורים.

ממשלת ישראל הלכה שולל אחרי קסם הפרטה והתפרקה ממחויבויות חברתיות, עצמה עין כשמפעלים נסגרים ופועלים הם האחרונים בתור לפירעון החוב על מסירות לעבודה במשך עשרות שנים.

לפני כשלוש שנים התבצרו העובדים במפעל "כיתן" ונלחמו על זכותם להמשיך לקבל חרפת משכורת, רק לא להיזרק לפתחי חרפת חיי חוסר עבודה. למרבה הצער, הם נכשלו המפעל נסגר.

היום אני מבקש להקדיש את השיר "מִכְתַּב פִּטּוּרִים" להון האנושי היקר של העיר דימונה הנלחם על הזכות לעבוד ולהתקיים מעבודה. רבים מהם עומדים בפני שוקת שבורה אחרי שנתנו למעלה משלושים שנה ואף ארבעים שנה מחייהם למפעל והם נשלחים לעבר מציאות שאין בה כל סיכוי להשתלב מחדש בשוק העבודה בדימונה.

מצער שבדיון הדחוף שהתנהל בכנסת נכחו בדיון רק שִׁשָּׁה חַבְרֵי כְּנֶסֶת וְשַׁר אֶחָד. כשבדיון להרחבת הממשלה השתתפו כל 120 חברי הכנסת.

מִכְתַּב פִּטּוּרִים

עַרְפִלִּים מִתְאַבְּכִים בַּאֲמִירֵי בְּלוֹרִית
כְּסוּפָה מְדֻבְלֶלֶת נִבְדֶּלֶת קִמְעָה
שֶׁהִשִּׁירָה בַּלַאט תּוּגָה רְווּיָה
אֶל מוּל שַעַר נָעוּל
שֶׁאָסַף בַּחֲרוּתוֹ וְאוֹנוֹ.

הוֹן מַרְוֶה שִׁכְרוֹנוֹ
מִגֶּרֶם מֻצָּק
מִשְּׁרִיר דָּרוּךְ
גּוֹמֵא בְּכִרְסוֹ לְשַׁד עֲלוּמִים
וּמֵקִיא מֵאֲחוֹרֵי שַׁעַר נָעוּל -
גֶּרֶם סָחוּט נוֹשֵׁא
בְּלוֹרִית כְּסוּפָה מְדֻבְלֶלֶת
וּמִכְתַּב פִּטּוּרִים בְּיָדוֹ.