לכאורה הפוליטיקה המשפט בישראל

בא לכם לשוט יחדיו בנבכי הבסיסים והעוגנים הלכאורה הכי איתנים בישראל? חכו לכזו טלטלה, שאם אתם מקבלים סחרחורת ונופלים, אפילו אלוהים לא יוכל להרים אתכם. טיפ לאמיצים הנכנסים לסחרחרה: לא תהיה כאן כל ציניות ו/או הטלת דופי אינטרסנטי מכל סוג שהוא בכל מי ומה שיועלה לפניכם, וכל התפריט שיונח יתבסס ויעמוד בכל מבחן שתרצו לאתגר לפניו.

קבלו את הנתונים המוכרים לכולנו:

המערכת הפוליטית בישראל מבוססת על דמוקרטיה וקונסטיטוציה מבוקרים ע"י מערכת בתי משפט בלתי תלויה ומהנאורות בעולם. במציאות ידוע לכמעט כל אחד מאיתנו אם מידע אישי ו/או מקריאת נתונים בלתי תלויים המפורסמים מדעית, שישראל היא מהמדינות בה רוב מערכות השלטון מהמושחתות בעולם.

לכאורה אבסורד? ניגוד מוחלט?

לשם הבהרת התמונה שלא תשמח הרבה לבבות אנוש, הבאתי אתכם לסחרחרה הבאה, וספרו לי בנקודת היציאה אם קיבלתי הסכמתכם להסברים המיוחדים הללו.

ראו את המערכת השלטונית. לכאורה, אחרי בחירות דמוקרטיות נבחרו 120 חברי כנסת, ראש הרשימה המבטיחה אמון הרוב מקבל מנשיא המדינה אור ירוק להרכבת הממשלה, ואחרי פרק זמן חוקי מתבקשת הכנסת לאשר את חבריה.

הממשלה המורכבת משרים לרוב הנושאים הדרושים לצורך ניהול המדינה מתחילה לפעול, והאזרחים המצפים לשרותם - בחלקם מבסוטים והאחרים הרואים עצמם נפגעים בסיטואציות כאלו ואחרות רשאים לפנות לערכאות משפטיות כדי לנסות ולקבל סעד.

גם הכנסת נכנסת לעבודה רוטינית כאשר מחד מחוקקים חבריה חוקים חדשים, ומאידך מבקרים את עבודת הממשלה.

הגענו לנקודה הקריטית: האמנם?

האם הממשלה אכן משרתת את האזרח שאחרי שהטריח עצמו ללכת לקלפי, מצפה לתמורה מנבחריו?, האם שרי הממשלה עובדים ע"פ קריטריונים ממלכתיים?, האם חברי הכנסת ממלאים את תפקידם וחובותיהם?, האם מעאכת המשפט עומדת איתן בלתי תלויה במערכת הפוליטית, ופוסקת באופן סביר, חוקי, ונורמטיבי?

התשובה העגומה לכל השאלות הפרקטיות – שלילית באופן מוחלט, וזה מחודד וקיצוני כאשר מנגד רואים את מה ש"על הנייר" העומד מיותם וחסר כל אינטרקציה למציאות.

מהיכן נובע האבסורד הנורא הזה? - מההונאה!!

לא אתחיל בכל האקטואליה המוכרת שנבחרי העם אינם באמת אלה שראויים לעמוד מולנו, להנחות, לשמש דוגמה, וכמובן לנהל אותנו ואת המדינה. קבלו דוגמית 1/120: ח"כ חזן מהליכוד...

אין גם צורך להרחיב באימפוטנטיות של משרדי הממשלה שכל כוונת השרים הממונים בה היא הישרדותם האישית, ועל תוכניות אמיתיות ולטווח ארוך מגוחך לדבר שם. קבלו דוגמית ממשרד אחד: משרד החינוך... כמה שרים היו שם לאחרונה? כמה תוכניות היו שם? מה נשאר מכל זה?...

מישהו רוצה שאפגע במעט אינטליגנציה שנשארה כדי לברר אם הכנסת מבצעת חובתה ומבקרת את פעולות הממשלה? כאשר רוב מוחלט של השרים הם גם חברי כנסת, וכאשר הקואליציה פועלת כגוש חוסם כל יוזמה פרלמנטרית נגדה... מה באמת נשאר לנושא הביקורת על הממשלה?...

אז יש בית המשפט. נכון? - לא בא' רבתי!!

נעזוב את החומרים החמים והאחרים המונחים בחדרי החקירות של המשטרה, ונתמקד ברגולציה הסטנדרטית על אלפי תיקיה המונחים על שולחנות השופטים בישראל. השופטים שהם בסה"כ "מעטים מול רבים" (מעט שופטים על אינסוף תיקים) מחויבים לנהל משפטים כאשר כל מטרתם חיסול מהיר של כמה שיותר מהם, ואין ספק שהאיכות נפגעת הרבה יותר חמור מבלשון המעטה. אבל זה עדיין לא העיקר. על מה מתבסס השופט בבואו לדון בעניין שלפעמים נמצא בחודה של מהות קיומית לגבי התובע? על החוק... ומי מחוקק את החוק? חבר הכנסת... כן, זה שלא בטוח שהקרקע יציבה ציבורית מתחת רגליו... מישהו ציפה שהמחוקק הזה ישאיר פרצות כדי שגם הצדק ייראה. גם כאן מצפים לדוגמית? בבקשה: נסו לקבל סעד על כי אין חוקה מוסדרת ומסודרת בישראל ו/או נסו לבטל חוק הפוגע באזרח? או שהשופט ירים ידיים ויטען שהדרך היחידה לבקש שינוי הוא בבחירות... או שהמחוקק שיראה כי נדחק לפינה – ימהר וישנה החוק הבעייתי...

נהדר שרובכם מוחאים כפיים למדינת ישראל הלכאורה תרבותית, דמוקרטית ועם בתי המשפט מהנאורים בעולם, אבל כאשר פורטים את הנושאים לשקלים בודדים ו/או לאזרחים "בודדים" – מקבלים תמונה עגומה שרבים קוראים לסיטואציה "דיקטטורה", ועם הניגודים הללו חייבים שני הקטבים הנגדיים המוחלטים בישראל לחיות "זה עם זה"...

כעת סיכום קטנטן. יכול מאוד להיות שהדברים כאן יביאו לתגובה כמו: "השמאל הופך אבן על אבן ודופק אותם על ראשו, רק כי איננו מקבל את העובדה שהימין ניצח בבחירות". מנגד, יכול מאוד להיות שכאב הדברים כאן בא ממקום אחר לגמרי...