עגל זהב

עד לרגע זה, ועברו עלי רגעים רבים לאינספור בתהייה חולמנית, איני מבין מה מניע את המחנה הציוני, מר"ץ, שלום עכשיו, בצלם ושוברים שתיקה ועוד כמה וכמה קנוקנות במחנה השמאל שמצהיר שהוא ציוני.

על הצלחת מונחת בעיה אופרטיבית לכאורה עם הערבים במרחב. היא כבר התפצלה לשתיים: האם אתה מאמין שזו ארץ ישראל שלנו, ארץ אבות, כפי שמציין התנ"ך - ואז יש לנו, היהודים, זכות להתנחל בה... או שאתה מקבל את טענת ה'עולם' שאין לנו זכות וכל מעשינו בלתי חוקיים? להזכירכם, ירושלים טרם הוכרה על-ידי אמריקה, אירופה והעולם כבירת מדינת ישראל.

השמאל מבלבל, כמובן, את עצמו וגם אותנו הצופים בו מן הצד. כשרבין ניסה להסביר לעם את אוסלו ואת הנטייה שלו לקיים עם הפלשתינים מו"מ על יו"ש ועזה ועל נסיגה – הוא הסביר את הדבר בפרקטיקה שהסיסמה שלה: "תראו אותם - בלי בג"ץ ובלי בצלם". האם היה זה תירוץ עכור כדי לסבר את האוזן שלנו? תמימים כמו פרס, שריד וביילין האמינו בפרקטיקה הזאת והמתינו לראות כיצד ערפאת, רוצח יהודים מדופלם, נכנס בהם באבי-אביהם. אבל לבושתו של רבין הרוצח בחר להיכנס בנו באבי אבות ארץ אבותינו. לא הלך לו לרבין.

היום באים הגרבוז'ים, ציפי, זהבה וכל החברים הטובים והנאורים בשמאל המתקדם ואומרים – אל לנו ללכת נגד העולם כי נצא ניזוקים בגדול. ייתכן שהם צודקים. ראוי לנתח את הסיסמה הזאת. האם הכוונה שלהם הינה מס-שפתים בחזקת תרגיל טאקטי מסוג 'בצלם-בג"ץ' בלבד או שהם ריקים מאמונה ב'ארץ אבות'? האם ה'עולם' הינו תירוץ סביר להצדיק מדיניות הנובעת מאמונה שרק 2 מדינות יביאו את השלום המיוחל?

שנאה כבירה

הם שוב מבלבלים אותנו כמו בבחירות. בואו נניח לרגע שהמחנה הציוני שלהם נמצא בארץ אבות ורק בגלל התנגדותו המוסרית של העולם הם מצדדים בנסיגה ו/או הינתקות. אם זו האמת היית מצפה, אולי כמוני, שהם יעלו בראש חוצות העולם את הטענה שהצד השני אשם בסטגנציה מדינית שלילית כי הערבים לא מוותרים על זכות השיבה.

הערבים מצהירים ללא הרף כי ישמידו את מדינת ישראל. הערבים מחנכים את דורותיהם על שנאה כבירה לישראל ומעודדים תנועות שאהידים. אין מפה ערבית שעליה מופיעה ישראל.

הערבים מנהלים ברחבי העולם מסע דה-לגיטימציה נגד ישראל ויהודים רצוף שקרים, עיוותים, הסתה ושנאה תהומית. הערבים מפיצים בכל העולם תועבה אנטישמית כגון הפרוטוקולים של זקני ציון, וסדרות טלוויזיה על היהודי המנוון השותה דם ילדים נוצרים.

בנוסף, ארגוני שמאל יהודים וישראלים עוזרים לערבים בכל צעד מצעדיהם כדי לחרב את מדינת ישראל ויהודייה.

פרק בהלכות מקל

ולכן, במקום להכריז כי העולם נגדנו ויש לפייס אותו – על השמאל היהודי הציוני לצאת חוצץ בכל רחבי העולם נגד התנועה להכפשת היהודים וישראל שבין מנהיגיה נמצאים יהודים של תנועות שמאל בארץ ובעולם.

ביום שישי פרסם את הגיגיו האינטלקטואל האידיאליסטי חסר הפניות, מי שהיה איתן הבר יועצו, דוברו ואיש סודו של רבין. הוא מתחשבן כהלכה, "1000 פעילים זועמים, 2000 מאמרים, 3000 מפגינים לא יועילו במלחמה הגוברת והולכת בחרם על מדינת ישראל. העולם מלמד אותנו פרק בהלכות מקל: אי-אפשר להחזיק אותו בשני קצותיו. או שממשיכים לצפצף על העולם או שנענים לתביעותיו ואז מוותרים אחרי 48 שנים על חלום ובעיקר על הגשמתו".

תבינו מה יש פה במבחנה של הבר - צפצוף על העולם. ארץ אבותינו היא בעיניו צפצוף של עם ישראל וההיסטוריה שלו - על העולם. אצל רבין והבר זה היה 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'. אז היכן הבבלג"ץ שלהם נתקע כשהוקם המחנה הציוני? הנה, האיש האמיץ הזה סיכם עבורנו את מסעו המופלא של העם היהודי בהיסטוריה העולמית: צפצוף על העולם. עבורו הארץ היא בגדר התרסה מצפצפת של חלום. אצל הפלשתינים, שרק לפני דור עיצבו אותם יהודים לכדי עם כביכול, ועכשיו גם הבר מייצגם – היא בגדר מהות הצדק, הקדמה, המוסר והנאורות של כל העולם.

אין סיכוי שנצליח, אומר לנו הבר ושוכח לציין כי בראש תנועת החרם ניצבים עדין ארגוני שמאל יהודים-ישראלים ובוחשים את העולם הזה. כלומר, בכל מקרה - יהודים יהיו המנצחים... הבר ההוגן מניח על המאזנים את שני הצדדים למאבק האידיאולוגי: "20 חברי הממשלה יצטרכו להחליט אם להמשיך במלחמה נגד כל העולם או לעשות מעשים שבהחלט עלולים להביא את מדינת ישראל אל סף כיליונה". אין אפס. הבר כבר גרף את הז'יטונים של העם אליו. אם כן, הצפצוף הצורם אינו של העם. העם בעצם נמצא עם הרצוג, הבר והמחנה הציוני. שם במבחנה, במחשכים, כמו עכברושים, נותרו להם 20 חברי ממשלה כלשהי שהולכת ומביאה במעשיה כיליון על העם של הבר. שלא כמו גרבוז'י – הבר לא מתכוון להחליף את העם – הוא מספח אותו....

לא איכותי

שמאלן ציוני יקר – אנחנו לא נגד האינטליגנציה הטהורה חסרת הפשרות שלך, אנחנו נגד השימוש שהיא עושה בך. השכל היקר החריף והחקרני שלך רואה בצורך הקיום החברתי שלנו, בזרם רצון החיים הלאומי שמפעם בנו משהו וולגרי, זול, פתטי, פסה, מגוחך, לא מקובל, הכי-לא-איכותי שניתן להעלות בחכת הדמיון האנושי המתנשא לגבהים אדירים... רק מפני שאנחנו רוצים להיות יהודים בארץ ישראל.

הגיע הרגע המבלבל שבו תתבונן במראה ותיווכח שאתה וחבריך הובלתם את העולם באף אל המקום שבו הוא נמצא גם לדעתך. אתם, בשאיפתכם הרוחנית-יצרית למוסריות זכה, שכלתנית ופשטנית, בכמיהה התמציתית והמתמסרת למימוש זכויות אדם, לחופש הפרט, לאינדיבידואליזם מופשט, לשלום מכפר עולמית, לגבולות פתוחים חסרי גבולות, למדינת כל אזרחיה הדמוקרטים בטהרה קדושה בתכלית, לעקרון השוויון והחמלה הנכסף, בהשתוקקות הסחופה לברית אחוות דמים כלל אנושית צרופה...

בעודכם עושים את הדרך הארוכה אנא שימו לב שהערבים נרתמים לשיתוף פעולה עם ארגונים ישראלים אך ורק כשאלה מקדמים את המטרה הקדושה של הרס המדינה היהודית. מהי רמת שיתוף הפעולה שלכם, האם בדקתם?

ברק יצא מלבנון בעצה אחת עם האו"ם – וקיבלנו בתמורה 100.000 טילים ורקטות אירניות בהמתנה מכחישת שואה. אסד הכין לנו, במקביל, טילים כימיים וביולוגים. שרון יצא מעזה וחטפנו מלחמות כל שנתיים ומנהרות בכל רגע נתון. קלינטון הציע בשם ברק מתווה שמדינות ערב הסכימו לו ותבעו מערפאת לקבל. הוא סירב.

לאט אבל בטוח

אולמרט הציע מתווה יותר נועז ואבו מאזן דרש להחזיר 4 מיליון פליטים כדי לסתום את הגולל.

כותב המזרחן ד"ר מרדכי קידר "אבו-מאזן מוביל תהליך שתכליתו להכניס את ישראל למגירה של מדינה מצורעת, שכל העולם, כולל יהודים, יתנערו ממנה, כך הוא רוצה להכניע את ישראל ולהשמידה. כן, כך בפירוש: ל-ה-ש-מ-י-ד א-ת מ-ד-י-נ-ת י-ש-ר-א-ל. זה מה שהוא רוצה וזה מה שהוא עושה. לאט אבל בטוח.

הגיע הזמן לומר את האמת: ארגון השחרור הפלשתיני שקם ב-2 ביוני 1964, שלוש שנים לפני אקיבוש, נועד לשחרר את פלשתין של אז, כלומר את תל אביב, חיפה, נהריה ובאר-שבע, לא את חברון, שכם ורמאללה שהיו תחת כיבוש ירדני. עד היום הזה לא שינה הארגון לשחרור פלשתין כולה את אמנתו, את מטרתו ואת הפתרון הסופי של בעיית היהודים בכל העולם, שאותו התווה המנהיג המייסד של שקר הלאומיות הפלשתינית, חאג' אמין אלחוסייני, שנטל חלק פעיל בהשמדת למעלה מחצי מיליון יהודי הונגריה בשנת 1944".

כותב ד"ר דרור אידר "בדיון חד-צדדי ב'אולפן שישי' חזרו ערד ניר ואמנון אברמוביץ' על עמדת השמאל המסורתית, שלפיה הסיפור הוא 'אקיבוש' וה'התנחלויות בשטחים', אברמוביץ' הגדיל ואמר שגם אם יש רובד דק של שנאת ישראל בתנועת החרם ('דק'?), הרי 'הרובד המרכזי הוא לא של עצם קיומנו אלא של המדיניות הישראלית'. ב'שטחים', כמובן. לאיזון הדיון הובא ח"כ יצחק הרצוג... מכל מקום, דעתם אינה נתמכת במה שאומרים מובילי החרם עצמם, הזוכים לקונצנזוס מלא מהצד הפלשתיני".

תוצאות מהירות

גם הרצוג, ציפי וזהבה דורשים, בשם העם, נסיגה.

שנים אחרי לנין וסטלין וחבורת הפרזיטים שבאה בעקבותיהם אינכם מבינים עדין כי ה'אידיוט השימושי' הוא למעשה גזע האידיאולוגיה שבה נוהגים מנהיגים 'חובבי מוסר', מהם סוציאל-דמוקרטים לקדם את מטרותיהם הזדוניות. משום שזה בהחלט פרקטי ומשיג תוצאות במהירות, כמו 'בלי בג"ץ ובלי בצלם'. סטלין למעשה הוכיח שלחיים האידיאולוגים יש ערך ממשי, מוצדק ומעוור הרבה יותר מכל קוסמוס המוסריות שהחיים באו לשרת על פניה של נקודה זעירה בחללו.

היו אלה יורשיו הרוחניים והמעשיים של סטלין שהפיצו את התיזה שהציונות היא פשיטת קומנדו חתרנית של ארמדה יהודית קולוניאלית, נצלנית, כובשת וקפיטליסטית על נחלות של ילידים תמימים בפלשתינה. ממש כפי שעשו האמריקנים לאינדיאנים שלהם שהיו בעלי תרבות אמריקנית שנמשכה כ-10.000 שנה. במחי תעמולה קלילה, כמה גולאגים והמוני אידיוטים נשללה והועלמה זכותו של העם היהודי על ארץ אבותיו מזה אלפי שנים ונמסרה כולה ל'עם' שהערבים, האו"ם ואונרר"א מימנו את תהליך התהוותו. זהו צדק-מוסרי-קולקטיבי-פרולטרי הפועל רק בשירות תנועות החופש והמוסר, הנאורות והמתקדמות, של שמאל. זה העולם שהמחנה הציוני מזדהה עמו בתהלוכת אחד במאי. זה לא היה כך כשסטלין חשב שהשמאל היהודי הרדיקלי בארץ ישראל יבעט באנגלים (הוא עשה זאת), באמריקה שהחלה להתעצם ובאירופה ששרפה את יהודייה. היה סיכוי שזה יקרה כי כולם ידעו שהמוסר התאזרח במזרח אירופה.

במפגש סופרים שהתקיים עם אדמו"ר השמאלנות עמוס עוז בנוכחותו הווירטואלית של דוברה איתן הבר, ניסה רוברט פירסיג (זן ואמנות אחזקת האופנוע) להסביר בצורה אקדמאית כי בדרך כלל ניתן לבחור בחירה יותר מוסרית. הוא אמר, " דוגמה לכך היא הקביעה ש'יותר מוסרי שרופא יהרוג חיידק מאשר להניח לחיידק להרוג את החולה'. החיידק רוצה לחיות אבל לחולה יש עדיפות מוסרית ...".

מגיע הרגע שבו נשברים הלוחות למראה עגל הזהב והשאלה נזעקת בקולי קולות: מה עשה לכם העם הזה? שאלה רטורית-מוטורית שאין עליה תשובה אחת, ברורה כפרורי קריסטל שהוטחו לכל עבר כשהלוחות נפלו. מיד באה שאגה האדירה: מי לאדוני – אלי.