יש בארץ "אנשי תרבות", שחקני תיאטרון, ולעתים תיאטראות שלמים, אשר בוחרים להחרים אזורים מסוימים בארץ ואת תושביהם, מסיבות פוליטיות ו/או גזעניות/אנטישמיות. אבל, אותם "אנשי תרבות" מתנשאים, רואים את עצמם כליברלים, שוחרי "שלום" ו"זכויות האדם", והכל מן השפה ולחוץ. ועדיין, הם מצפים שהמדינה תממן את פעילותם ה"תרבותית" נגדה במסגרת הבלבול שהם זורעים בין
חופש הביטוי לבין חופש השיסוי.
מי שנושא את שמו של חופש היצירה לשווא מוזמן לא רק לתת במה ופה לרוצחו המתועב של חייל צה"ל משה תמם במחזה המבוסס על סיפור חייו, אלא גם לתת במה ופה לרוצחו המתועב של
יצחק רבין במחזה המבוסס על סיפור חייו. מעניין מה יהיו במצב כזה טיעוניהם של שוחרי חופש הביטוי, והאם גם אז הם יצפו שהמדינה תממן "תרבות" מסוג זה.
מי ש"יוצר" ביקורת בצורת סרט/מחזה/שיר/ספר נגד מדינת ישראל וממשלתה הנבחרת, בטענה שתפקידם של "אנשי התרבות" הוא לבקר את הממשלה, מוזמן ליצור סרט/מחזה/שיר/ספר נגד מדינת ישראל וממשלתה הנבחרת גם כשהביקורת נאמרת מימין. מדוע בשיח הציבורי והתקשורת בישראל הנאורים בעיני עצמם ואמצעי התקשורת תוקפים תמיד משמאל? מתי יתנו במה לביקורת מימין? האם חופש הביטוי של יוצרים מהימין קדוש פחות וראוי לדיכוי ולמרמס?
חופש הביטוי והיצירה האמנותית אינו יכול להיות חסר גבולות ומעצורים. מי שמקיים יחסי מין באתר ההנצחה של חטיבת הנגב, ומי שעשה/עשתה את צרכיו/צרכיה על דגל הלאום, ומי שכרך רצועות תפילין על אבר המין - אינו יכול לטעון שביטא בכך את "חופש הביטוי" ואת "חופש התרבות". מי שכך נהג, הכריז קבל עם ועולם שגסותו אומנותו, ושהוא מבלבל בין "חופש הביטוי" לבין חופש הביזוי, ואל יצפה למימון מטעם המדינה למעשי הנבלה ה"יצירתיים" שלו.
מי שקורא לחרם על מוצריהם של יהודים אשר גרים באזורים מסוימים בארץ, ומצטרף בכך למעשיהם של אנטישמים נוצרים ומוסלמים, אינו יכול לטעון שהוא רק מבטא דעה פוליטית לגיטימית. אדרבה, יקום ויצדיק לפי אותו היגיון גם חרם על מוצריהם של ערבים אשר גרים באזורים מסוימים בארץ. מי שתומך באנטישמים שנחושים לכרוך עניבת חנק על צווארה הכלכלי של ישראל אינו עושה מעשה תרבותי בגדר "חופש הביטוי". הוא מצטרף בפועל אל שונאי ישראל, ואל יצפה שאזרחי ישראל יממנו את פעילותו נגדם.
הלב אומר לא לממן גורמי "תרבות" המייחלים למגר את ישראל. כך אומר גם השכל הישר. הלב אומר לא לכלול בסל התרבות הצגה שמפארת מחבל רוצח. כך אומר גם השכל הישר. ומי שחושב אחרת, יתכבד ויענה לעצמו על השאלות הכלולות במאמר, ורצוי שיענה בכנות וביושר. העובדה שבמסגרת "ועדה מקצועית" יושבים אנשי מקצוע אינה הופכת אותם לחסרי נטיות פוליטיות, ללא-פוליטיקאים. ככל הנראה, במקרים רבים החלטותיהם נגועות בשיקולים שאינם תרבותיים.
הן הלב והן השכל הישר אומרים שלכל אזרח הזכות להביע את דעתו, גם אם היא דוגלת רחמנא לצלן בזכותם של יהודים להתיישב בכל מקום בארצם, וגם אם אינה שותפה לשקר כאילו שלום תלוי בהקמת מדינה לאויב תוך כדי נישול גזעני של יהודים מבתיהם בארצם.
