חלם בממלכה של קרנית פלוג

האם שאלתם את עצמכם מה פתאום החליט בזמנו בנק ישראל להשקיע מאות אלפי שקלים בפרסום כניסתו למחזור של השטר הירקרק בן החמישים שקלים?

כאילו, מה העניין כאן?

האם בבנק ישראל חששו שהרובל הרוסי או הזלוטי הפולני יאיימו על השטר החדש שלנו ויתחרו בו?

באמת, מה העניין כאן?

למה צריך ללוות הכנסת שטר חדש למחזור בהשקעת הון עתק בפרסום? האם מישהו בסביבתה של קרנית חשש שהציבור יחרים את השטר הזה, או מה בדיוק?

אז זהו, שכבר מזמן קלטתי את העניין - ירוק על גבי ירוק: היה זה בבוקר אחד כשעברתי בקופיקס (אחלה רעיון) וביקשתי קפה פלוס פרעצל מחומם - סך הכל 10 שקלים. הושטתי למוכר שטר של 100 שקל, ומשום מה קיבלתי ממנו עודף של שלושה שטרות בני 20 שקל כל אחד.

מה קורה כאן? שאלתי את המוכר בטון מאשים. למה קיבלתי רק 60 שקל עודף?

המוכר נבוך לרגע ארוך עד שהבחין והסב את תשומת ליבי, שאחד משלושת השטרות שמסר לי אינו של 20 שקלים אלא השטר החדש בן החמישים שקל.

כי בבנק ישראל לא השכילו להבין מה שמבין כל סוחר מט"ח בפינת אלנבי: שצבע השטר הוא זה שמשתלט ראשון על התודעה ולא הספרות המודפסות עליו.

מי בכלל שם לב לספרות המודפסות על שטר כסף כאשר הצבע שלו הוא זה שמגדיר אותו?

וכיצד, אם כך, חושב בנק ישראל למנוע מצב, שבו סוחרים קצת ערמומיים ינצלו את הדמיון בצבע של ה-20 וה-50 שקלים כדי לרמות אנשים מבוגרים או סתם אנשים שממהרים לדרכם.

כך למשל, מה ימנע מסוחר ערמומי לנצל את הדמיון הזה בין השטרות כדי לדחוף לידיו של אדם לא ערני כמה שטרי כסף ירוקים של 50 שקל, וביניהם שטר או שניים של 20 שקלים במקום חמישים שקל.

חלם, כבר אמרנו?