מירי רגב התעוררי

שרת התרבות מירי רגב בוודאי הייתה דורשת הפעלת מספרים על תכנים שחיבר איש רוח, המרשה לעצמו לייחס להנהגת המדינית הפועלת בירושלים דימוי של זונה פושקת רגלים - "וַתִּפְשְׁקִי אֶת-רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר וְתַרְבִּי אֶת זְנוּתֵךְ". איש הרוח הזה הוא במקרה הנביא יחזקאל, שניסח את הטקסט הזה בפרק ט"ז פסוק 25, והוא ייחס אותו להנהגה שפעלה בתקופתו בעיר ירושלים.

אני מגיש לשרת התרבות רשימה חלקית וקצרה מאוד של אויבי ישראל, שהוציאו "דיבת הארץ רבה". הרשימה המלאה נמצאת בספר הספרים.
אתחיל בישעיהו בן אמוץ, שהתריס על כל במה בעיר הבירה שהקריה הנאמנה, ירושלים, הפכה לזונה. איש רוח החי בירושלים מביע דעתו שהנהגת הקיימת בארץ מכתימהבזנוניה את אורחות חייה של החיים בה.

הנביא - שפעל בירושלים בירת ממלכת יהודה בימי המלכים עוזיהו, יותם אחז וחזקיהו - הכתיר את הקריה הנאמנה ירושלים בתואר זונה - "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קְרִיָּה נֶאֱמָנָה, מִלֵּאתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּה וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (פרק א' 21). הנביא קרא זונות, לא בהמות, לכל מערכות השלטון בארץ יהודה ולכלל התומכים במערכת השלטונית הזו. הוא שבר וניפץ את כל גבולות השיח, שנראה כשיח תרבותי בעיני השלטון.

שר התרבות באותם הימים דעתו לא הייתה נוחה מדעת הנביא, שפעל בלב ממלכת יהודה, והתריס כלפי שרי הממלכה, שהם רק אוסף של "חַבְרֵי גַּנָּבִים. כֻּלּוֹ אוֹהֵב שׁוֹחָד וְרוֹדֵף שַׁלְמוֹנִים..."(א' 23). עבורו ועבור השרה כיום הוא שבר את כל גבולות השיח.

בתקופה שקיימת סכנה קיומית מפני אויב אשורי, נביא"מוציא דיבת הארץ רבה". היום לתפיסת שרים כדוגמת מירי רגב, מי שאומר "יָדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ"(א' 15)- לא ראוי שתינתן לו במה. והכל בשם גבולות השיח, ששרת התרבות תחליט עליהם.

בתקופת פועלו של ישעיהו פעל מוציא "דיבת הארץ" אדם נוסף בשם מיכה, שנשא דבריו בשומרון, בירת ממלכת ישראל. לדבריו, מאפיין את אורחות חייה "אֶתְנָן זוֹנָה". (מיכה א' 7). "משמיץ ומלעיז" זה במבחן מירי רגב הוא איש רוח מחוק.

שרת התרבות, מירי רגב, אילוּ פעלה ערב אירועי הדמים בשנת 586 לפנה"ס והייתה שומעת איש רוח מתריס כלפי כל המערכת שלטונית -"אַתְּ צוֹעָה זוֹנָה" -הייתה מוחקת אותו, גם אם זה הנביא ירמיהו שדבריו רשומים בספרו פרק ב' 20.

בפרק ג' מוסיף אותו נביא תיאורי זנות קשים, שלדעתו דבקו במערכות החברה. לדבריו, אפיוני הזנות מקריןהשלטון - "...תַּחַת כָּל רַעֲנָן תִּזְנִי-שָׁם" (שם, ג' 6).

ניתן לצפות מה יהיה גורלו של איש רוח,שיטולמספר עמוסטקסט וישלב במחזה עכשווי את המשפט "...לָכֵן כֹּה-אָמַר ה': אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה..." (שם, ז' 17)

מירי רגב לא השכילה להפנים שטקסט במחזה, ברומן ובשירה לא נועד רק להלל ולקלס. יש לקבלו גם אם הוא מרעיד את אמות הספים, מזעזע ומטלטל קורא או צופה ואפילו פגע ברגשותיו.

טקסט, שבוודאי היה בלתי נסבל ופגע קשות ברגשות השומעים נמצא בספר עמוס פרק ז' 17 - "... בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ בְּחֶרֶב יִפְּלוּ, וְאַדְמָתְךָ בְּחֵבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת...". לתפישתה של מירי רגב זה נראה כטקסט פוגעני, הדורס את כל גבולות השיח. מצער, שכך הם פני הדברים.

לסיום, אני מציע לשרה לרכוש כרטיס לתאטרון הבימה ולראות את ההצגה "יהוא" הצגה מטלטלת ומרעידה את הצופה, שראה את המלך במחזה יוצא מבין כותלי הזמן המקראי שם ואז, ומהלך כאן ועכשיו בתוכנו....והמראות הם קשים.

אני מצפה, שבאותה הזדמנות תחשוב איך להפגיש את תרבות התאטרון עם קהל, שאינו יכול להרשות לעצמו לרכוש כרטיס ב-200 שקל ליחיד (400 שקל לזוג). רק אם הם זוג גמלאים, ההוצאה באותו ערב תסתכם ב-200 שקל.