יש סימנים ברורים לכך שקהילת המיוחסים במדינה, הכוללת שרים בכירים, חברי כנסת מובחרים, אילי הון מליגת העל, אישי משפט ברמות גבוהות, בעלי מקצועות חופשיים (רופאים, עורכי דין, אדריכלים ועוד) שמועדפים על פני עמיתיהם, גבירים מסורתיים למיניהם, אמנים פופולאריים, שחקני ספורט מצטיינים, פקידים בכירים בעמדות מפתח ועוד כל מיני מי ומי, הורידו באחרונה פרופיל עד יעבור זעם.
המיוחסים הללו ממתינים בקוצר רוח לכך שיחלוף הגל נגד השחיתות ששוטף עתה את המדינה ביוזמת מעריב בעוצמה רבה מדי, לטעמם.
הם מייחלים לכך שסדר היום הציבורי ישתנה, ושוב הם יוכלו להשתלב ולחדש את הנורמות הפסולות שהם הנהיגו במדינה ויוצאים נשכרים מהן.
האלימות סביב ההינתקות הצפויה מדאיגה את המיוחסים, כנראה, פחות מאשר את ההמון השותק, מאחר שהיא עשויה להסיט את תשומת הלב של הציבור לכיוון חדש ולהרחיק מהם את הביקורת התקשורתית.
ההינתקות משרתת כבר היטב את משפחת ראש הממשלה אריאל שרון, שבזכותה הוא הפך ל"אתרוג" ומעשי השחיתות של משפחתו נדחקו לקרן זווית. זו אולי הסיבה לכך ששרון הביע בימים האחרונים את זעמו על כך שהשד של השחיתות שהוכנס לבקבוק בכוח פרץ ממנו מחדש.
קהילת המיוחסים במדינה אינה מגובשת ואינה עשויה ממקשה אחת, אבל יש קו משותף לכולם: הם מורמים מעם, וכל אחד מהם נהנה בתחום זה או אחר מהעדפות, קיצורי דרך, פרוטקציות, "סידורים" למיניהם עם החוק - לרוב בדרך סמויה מעיניו של הציבור הרחב.
להלן אני אפרט על קצה הכף הגדולה שורה של מקרים אופייניים שלגבי כל אחד מהם יש דוגמאות ששמורות אצלי. בכמה מקרים צורמים אציין שמות.
עם קהל המיוחסים נמנים, למשל, בניהם או קרובי משפחתם של שופטים ואנשי פרקליטות, שמבקשים להמשיך בדרך של הוריהם, שובצו כמתמחים בבתי משפט או בפרקליטויות, ואלה מביניהם שיוצאים לשוק החופשי מקבלים תיקים שמנים לטיפול.
עם רשימה זו נמנים בניהם של הנשיא אהרן ברק, השופט (בדימ.) יצחק זמיר, והשופטת דורית בייניש.
כך קורה גם להורים המשפטנים עצמם, שנכנסים לחממה מרופדת בהרבה כסף ונהנים מסכומי עתק עבור בוררויות או גישור. השופטים מאיר שמגר וישי לויט הם רק דוגמאות בודדות.
בתחום המשפטי נחלצים מחומות הכלא אילי הון שעברו עבירות פליליות, ששוכרים את הפרקליטים היוקרתיים והיקרים ובעלי הקשרים המתאימים. כבר בשלב המקדמי, הם זוכים להליך מיוחד המכונה "שימוע", הליך שנועד, בעיקרו, לאפשר להם לשכנע את הפרקליטות ו/או את היועץ המשפטי לממשלה להימנע מלהעמידם לדין. אלי הורביץ, מבעלי קבוצת טבע, זכה לשימוע שכזה. ולאחר שבהליך זה לא הצליח לשכנע בחפותו, הוגש נגדו כתב אישום, ואז הוא שכר את שירותיו של עו"ד פנחס רובין - ידידו הקרוב של השופט (בדימ.) תאודור אור, שישב אותה עת, "רק במקרה", במשפטו של הורביץ. יש דוגמאות נוספות.
אלה מביניהם שעוברים על חוקי המיסים, מגיעים בסופו של דבר לוועדות הכופר שפועלות בחשאי, משחררות אותם מהעמדה לדין פלילי ופוטרות אותם מתשלומי כופר. חלק מתשלומים אלה משולמים מכסף ציבורי באמצעות חברה בורסאית. עם רשימה זו נמנים, בין השאר, איל ההון יולי עופר, ונשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' איתמר רבינוביץ.
בשעתו פעלתי מטעם תנועת אמיתי - העמותה הראשונה למלחמה בשחיתות במדינה, בשיתוף עם נציב מס ההכנסה לשעבר, משה גביש, ושר המשפטים דאז, יעקב נאמן, למען חקיקת חוק שיבטיח פומביות דיוני הוועדות ופרסום שיקוליהן למתן פטור מאי העמדה לדין פלילי, אך המהלך לא הושלם לצערי.
עמותת אומ"ץ למען מינהל תקין חידשה באחרונה את פעילותה בנושא זה, בשיתוף עם יו"ר ועדת חקוה ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן.
בימים האחרונים פניתי בתלונה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולמפקח על הבנקים, יואב להמן, בעניינם של שני אישים בולטים מקהילת המיוחסים: עורך הדין יגאל ארנון, ואיל ההון והבנקאי צדיק בינו.
נגד הראשון טענתי שהוא שימש בעבר בשני כובעים, ופעל תוך ניגודי אינטרסים: כיו"ר דירקטוריון הבנק הבינלאומי, ומצד שני כפרקליטו של איש העסקים גד זאבי בעסקה במסגרתה רכש זאבי חבילת מניות של בזק.
הבנק הבינלאומי הקים את הקונסורסיום הבנקאי להענקת הלוואה של מאות מיליוני דולר לזאבי. עורך הדין ארנון גבה שכר טירחה של מיליון דולר מזאבי, כאשאר כיהן כאמור בשני התפקידים.
אף עיתון או אתר אינטרנט תקשרתי (כולל nfc) לא פרסם את דבר הגשת התלונה נגד המיוחס.
במקרה של צדיק בינו, התייחסה התלונה לתצהיר שקרי שהגיש בינו ובעבירות נוספות שביצע במהלך מכירת חברת פז, כפי שקבע הבורר ישי לויט.
תלונה זו פורסמה רק במעריב וב-Nfc. העיתון הכלכלי גלובס לא פירסם את שתי התלונות.
בינו המיוחס זכה ל"הנחות", הן בזכות היותו כיום בעליו של הבנק הבינלאומי, והן בזכות היותו אחד האישים הדומיננטיים בחברת רשת - זכיינית הערוץ השני. לא במקרה דאגו מרבית אילי ההון המיוחסים, מבעוד מועד, להשקיע בתקשדורת. הם שולחים את עוגתם על פני המים.
בשלב זה לא ברור אם צדיק בינו יחלץ בעור שיניו מפרשת התצהיר הכוזב שהגיש. במציאות הישראלית, יש תקדימים רבים לכך שאנשי הקהילה הזו שביצעו עבירות יוצאים בלא כלום ואינם נותנים את הדין, גם כאשר מדובר בהגשת תצהירי שקר. עליהם נמנה גם מו"ל ידוע של עיתון יומי.
גם אמנים מיוחסים למיניהם נהנו מאי העמדה לדין בעקבות עסקות טיעון שנויות במחלוקת, לעיתים מופעל לגביהם העיקרון המוזר: "אין עניין לציבור", והם יוצאים פטורים בלא כלום; לפעמים העדר ראיות מתאימות. בשני המסלולים האלה יש הרבה תהיות.
על האמנים המיוחסים בתחום זה נמנה, למשל, הזמר בועז שרעבי, שנחשד בביצוע חבלה במשרדו של אמרגנו לשעבר. אני תוהה עתה לדעת מה קורה לתיקו של טוביה צפיר שהוחשד במעשה אלימות בעת הקלטת תכנית טלוויזיה. לא אתפלא אם על צפיר יוטלו עבודות שירות, והוא יבצע אותן בהופעות בכנסים של המשטרה. מה יש? רק לזלמן שושי, הקוקסינל האלים לשעבר, להבדיל, מותר להופיע בהרצאת בקורסים של משטרת ישראל.
מיוחסים הם גם בניהם של כל מיני אנשים בעלי-שם, שמשום מה מוצאים את דרכם בעת גיוסם ביחידות עורפיות בצבא. בניהם של אנשי תקשורת בכירים שנקלטים, משום מה, בגלי צה"ל, דובר צה"ל ובמחנה, ומשתמשים במיקרופונים ומחשבים במקום ברובים ובמוקשים.
המיוחסים שאינם מגיעים לבתי חולים פרטיים מקבלים טיפולים מיוחדים בבתי החולים ציבוריים ללא תור לניתוחים, זוכים לחדרים נפרדים, ומטפלים בהם הרופאים הבכירים ביותר - לרוב מנהלי המחלקות, בכבודם ובעצמם. יש רפואה למיוחסים, ויש רפואה לעם הפשוט.
למיוחסים יש שירותי דת מיוחדים בזירוז הליכי נישואין וגירושין. אין להם בעיה להשיג לעצמם ולבני משפחתם קברים בבתי עלמין שנסגרו מזמן ואפילו לטהר ילדים ממזרים.
המיוחסים המסווגים כ- "v.i.p" זוכים לעבור במסלולי היוצאים והנכנסים בלוד ללא ביקורת מטענים, ומבלי שמוטל עליהם לעמוד בתור לדרכונים. כל מה שהם רוצים לקבל אין להם בעיה להשיג. לפנינו ההדיוטות שומרי החוק, משלמי המיסים, בעלי המשכנתות והאוברדראפט.
ואסיים בנושא הבנקאי שמעיק על המוני בית ישראל: האזרח הקטן, נער היוחסין שאינו מכסה אוברדראפ בחשבון הבנק שלו, שמפגר בתשלומי המשכנתא והמיסים, משלם ריבית גבוהה ולעיתים מסתכן בעיקול של רכושו ולעיתים גם את דירתו.
אילי ההון חייבים עשרות מיליארדי שקלים לבנקים, בהם הבנקים הציבוריים ששייכים לאזרחי המדינה. חלק מהחובות הללו נמחקים לעיתים מזומנות וחלקם נפרסים לשנים רבות.
אין מי שיפצה פה ויצפצף, כי המאזינים אמורים להיות המיוחסים הנמנים עם קהל מקבלי ההחלטות. אף אחד כבר לא מוכן להאזין.
קולנו הוא קול קורא במדבר של ארץ של מדינת ישראל שאמורה הייתה להיות ארץ זבת חלב ודבש.
רק המיוחסים שותים מהחלב ומלקקים את הדבש. ואנחנו אוכלים מרור בכל ימות השנה.