בשבוע שעבר דווח, כי רוב האזרחים האמריקנים מתנגדים להסכם הגרעין עם אירן. כעת ניתנת תשובה לשאלה: למה? אהרון מילר, חוקר בכיר במכון הבינלאומי לחוקרים על-שם וודרו וילסון, נתן כמה תשובות לכך.

ראשית, הוא אומר, ההסכם מסובך מדי. אנשים לא קראו את מאות העמודים והנספחים הנוגעים להסכם, והם לא יכולים לבדוק לעומק מה ההסכם באמת אומר. בנוסף, לארה"ב יש היסטוריה ארוכה עם אירן, הכוללת את ההשתלטות על השגרירות האמריקנית בטהרן ומשבר בני הערובה שנמשך 444 ימים. שלישית, האמריקנים לא רואים אותו כהסכם שלום, בין היתר משום שהוא לא הוצג כך; אם היה מוצג בצורה יותר חיובית, הדבר היה משפיע על דעת הקהל בהתאם. ודבר אחרון, האזרחים האמריקנים לא אוהבים את ברק אובמה ולכן הם לא אוהבים את ההסכם.

בדיקה לעומק של סיבות אלו, יכולה להוות בסיס להתנגדות אמיתית להסכם הגרעין. מכיוון שההסכם כה מסובך, השאלה היא מה מנסים להסתיר שם. אם הכל תקין וכשר, לא צריך הסכם כה ארוך ומסורבל שיקשה להבין אותו. דבר שני, להיסטוריה של ארה"ב ואירן יש היבט חשוב בהסכם. האם באמת ניתן לסמוך על אירן, מדינה שקוראת מוות לאמריקה ולהשמדת ישראל? האם באמת שינו האירנים את עורם? בנוגע ליחס כלפי אובמה, אם האזרחים לא אוהבים את הנשיא, כנראה שההתנגדות לא נוצרה סתם, אלא יש לה בסיס על סמך פעילותו כנשיא מאז ינואר 2009.

הארגון הסורי לזכויות אדם דיווח השבוע, כי חמישה בני אדם נהרגו בתקיפת כלי רכב ברמת הגולן הסורית. ההרוגים בתקיפה הם אנשי חיזבאללה ואנשי מיליציית "ההתנגדות הסורית" בפיקודו של סמיר קונטאר. לדברי חיזבאללה, התקיפה בוצעה על-ידי צה"ל, ואילו ישראל סירבה להגיב בנושא.

המשך הפעילות ברמת הגולן יצר מצב מעניין. למרות הלחימה המתמשכת, למרות שדאעש כבר מקיף את דמשק, למרות האבידות הכבדות והמצב הקשה של כוחות הביטחון בסוריה, ממשיכים שם לנסות לפעול נגד ישראל. מדובר במצב אבסורדי ביותר, שבו מזיזים במודע כוחות כדי לנסות לעשות פיגוע נגד ישראל.

זה מזכיר את החודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, כאשר בעלות הברית היו כבר בדרך לברלין. למרות הצורך בכוח אדם, חיילים ומפקדים - המשיכו להשמיד יהודים. ניתן ללמוד מכאן שהשנאה הזאת כלפי יהודים אז וכלפי ישראלים כיום, היא לא משהו שאפשר לבטל או להתעלם ממנו. תמיד ינסו לפגוע בנו, ולכן אנחנו תמיד צריכים להגן על עצמנו בהתאם.

בעקבות ההסכם עם אירן, ישנו חשש במערכת הביטחון שהסרת הסנקציות תביא להפשרת מיליארדי דולרים, שילכו בין היתר לחיזבאללה ולחמאס. אולם, השאלה היא לאן החמאס ילך. הארגון נתון במצוקה כלכלית, והוא צריך לבחור בין הכסף של סעודיה וקטאר לבין הכסף של אירן. ביקור של חאלד משעל לפני כשבועיים כנראה נותן תשובה לכך.

ב-15 ביולי ערך משעל ביקור של יומיים בריאד - הביקור הראשון של משלחת מהארגון בבירת סעודיה מאז יוני 2012. ביקור זה אומנם תוכנן כבר לפני זמן רב, אך חיכו לרגע הנכון כדי לקיים אותו; בעיקר חיכו לראות מה יקרה בהסכם הגרעין עם אירן, ואז הגיעו משעל ואנשיו ללא הודעה פומבית מוקדמת. בכירי חמאס פגשו את מלך סעודיה, את יורש העצר ואת שר הביטחון. דווח, כי בפגישות דנו בפיתוח היחסים בין החמאס לסעודיה, הפיכת סעודיה לגורם מתווך בין החמאס לפתח וגם הועברו עידכונים על-אודות הפסקת האש בין החמאס לישראל.

ההתקרבות החוזרת הזאת בין החמאס לסעודיה, עושה כאב ראש לא רק לישראל אלא גם לארה"ב. כיצד ארה"ב תפעל כעת מול סעודיה, לאחר שהאחרונה גינתה את הסכם הגרעין עם אירן, ומנהלת קשרים מול החמאס שנחשב כארגון טרור גם מבחינת ארה"ב? מצד שני, המזרח התיכון ידוע בקשרים הבלתי-שגרתיים שנוצרים בו.

גוגל הסירה השבוע מחנות האפליקציות שלה אפליקציה של החמאס. האפליקציה נוצרה כדי לחזק את הקשר בין הארגון לתומכיו ועוקביו וההכרזה עליה הועברה דרך הטוויטר של החמאס. האפליקציה כללה מידע היסטורי על הארגון, רשימת פעולותיו ורשימת מחבלים שאסורים בבתי הכלא בישראל.

כידוע, אנחנו חיים בעידן המידע. יותר מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה, אנשים יכולים לדעת הכל, למצוא הכל ולשתף הכל. השימוש בכלים הללו מצד ארגוני טרור הוא למעשה מובן מאליו. ההתקדמות הטכנולוגית לא נמצאת רק בצד אחד של המתרס. לכן, השאלה היא מה יש לעשות כאשר עושים שימוש לא מוסרי בכלים הללו. דרך אחת היא לחסום אותם, כמו שקרה עם האפליקציה.

דרך אחרת היא להילחם באותה צורה. אפליקציה של החמאס? נעשה אפליקציה של ישראל. האפליקציה תכלול היסטוריה של המדינה, אירועים חשובים בתולדותיה, המצאות חשובות וכדומה. מדובר במלחמה אידיאולוגית דרך הטכנולוגיה. כאשר הכלים נמצאים אצל כולם, המנצח הוא מי שיידע לעשות את השימוש הטוב ביותר בכלים אלו.

המצב של טורקיה בכלל ורג'פ ארדואן בפרט אינו טוב, כאשר הם ממשיכים ליפול מהפח אל הפחת. פיגוע ההתאבדות שבוצע בשבוע שעבר במדינה, הביא לתסיסה מצד הכורדים וטענות שארדואן משתף פעולה עם דאעש. הפצצות של חיל-האוויר הטורקי נגד דאעש לא הרגיעו את הרוחות, משום שהן כללו הפצצות נגד מוקדים כורדים בעירק. לאור זאת נשאלת השאלה, במי טורקיה תתמקד כעת: בכורדים או בדאעש? כנראה שהתשובה היא גם וגם.

ראש ממשלת טורקיה, אהמט דבוטאולו, הכריז על מלחמה בטרור – גם נגד דאעש וגם נגד PKK, מפלגת הפועלים של כורדיסטן. הסכסוך בין טורקיה לכורדים נמשך זמן רב יותר, וכנראה יקבל קצת יותר תשומת לב מאשר המלחמה בדאעש. הדבר יאפשר לארגון להכות בטורקיה, ויגביר את המתיחות במדינה בין הממשלה לכורדים. טורקיה נמצאת כעת בין הפטיש לסדן, ונראה שהיא הולכת לחטוף בקרוב.