שנים אומרים לנו צה"ל ומשרד הביטחון (המשרד שכביכול מפקח עליו), שהצבא מצמצם בצורה משמעותית את מספר אנשי הקבע; שהוא מתייעל במיליארדים; שהקיצוצים בתקציבו כופים עליו להפסיק פעולות חיוניות לביטחון המדינה. השבוע בא מבקר המדינה, יוסף שפירא, ובעזרת מסמכים של צה"ל והמשרד עצמם הוכיח, שהם בילפו – שלא לומר שיקרו – לכל אורך הדרך.

מספר אנשי הקבע בצה"ל גדל ב-9%, וכעת הצבא עושה טובה ומחזיר את מספרם לזה שהיה בשנת 2008. צה"ל היה אמור לחסוך 10 מיליארד שקל כחלק ממתווה ועדת ברודט, אבל חסך 62% פחות. והבחירה לקצץ באימונים ובהצטיידות היא בחירה מרצון, משום שאם צה"ל היה מיישם כפי שהתחייב את דוח ברודט – הייתה לו הרבה יותר גמישות בשאלת החיסכון.

כדאי מאוד לזכור את השקרים המכוונים והמתמשכים הללו בכל פעם בה יספרו לנו שוב צה"ל והמשרד עד כמה המצב קשה, עד כמה פקידי האוצר חונקים אותם, עד כמה ביטחון המדינה נמצא בסכנה. אני לא האמנתי להם בעבר, ועכשיו לבטח שלא אאמין לאף מילה.

"המייק-אובר הגדול של שרת המשפטים – רפורמת חדלות הפירעון יוצאת לדרך", הודיע השבוע דובר שרת המשפטים והוסיף: "שרת המשפטים, איילת שקד, פרסמה היום את תזכיר חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי". דא עקא, שמדובר בהצעת חוק בת 291 עמודים ובהם 90,000 מילה, וכפי שאמר הדובר עצמו – עבדו עליה צוותים שלמים במשרד המשפטים ובשורה של גורמי ממשל נוספים. הצעת חוק כזאת לא מכינים בתוך חודשיים, ואני בספק אם גם שנתיים מספיקות לכך.

אני בכלל לא מקבל את צורת ההצגה, בה החלה ציפי לבני, ולפיה הצעות החוק הן תוצר עבודתו של שר המשפטים. השר יכול לתת כיוון ודחיפה, יכול לקבוע סדרי עדיפויות, אבל הוא ממש לא יכול להכין הצעות חוק – מהסיבה הפשוטה שזה לא תפקידו. בשביל זה יש בכל משרד מחלקה משפטית, ובמשרד המשפטים – מחלקת ייעוץ וחקיקה (לצד המחלקות הייעודיות). אבל אם בכל זאת רוצים לומר שהצעת החוק הזאת שייכת לשר כלשהו, אזי אין ספק שהיא של ציפי לבני הרבה-הרבה יותר מאשר של איילת שקד.

הבלוף הזה של איילת שקד הוא גם אידיוטי וגם מרגיז. אידיוטי – כי הצעת החוק הזאת הייתה בעבודה זמן רב לפני ששקד בכלל חלמה להגיע לרחוב צלאח א-דין. מרגיז – כי פרט לרצון לקבל כותרת, אין לו שום הסבר. המסקנה המתחייבת: ספקנות כפולה לגבי מה שתאמר שרת המשפטים מכאן ולהבא.

תשמעו מה היה לשר האוצר לומר עם הצגת תקציב המדינה: "כלכלה היא משרתת בני אדם וככזו היא צריכה להיבחן. האיום הגדול ביותר שניצב בפנינו כחברה הוא התרחבות הפערים... זה תקציב שטוב לאזרחים, טוב למאבק לשוויון הזדמנויות – טוב לצמצום הפערים... בתקציב הזה יש בשורה אמיתית לחברה הישראלית על כל גווניה. אנחנו מביאים ראייה כלכלית שמקלה על המשפחה הישראלית והאדם העובד. התקציב יתן דחיפה לשכבות החלשות ולפריפריה". בקיצור: גן עדן עלי אדמות.

אלא שאחרי זה כדאי לקרוא את 133 עמודי הצעות ההחלטה הנלוות לתקציב. תמצאו שם קיצוץ של מיליארד שקל בחינוך (הכלי שאין בלתו לצמצום פערים); תמצאו שם קיצוץ של מאות מיליונים בתחבורה (החיונית לקידום הפריפריה); תמצאו שם דחייה נוספת של יום חינוך ארוך (המסייע בעיקר לשכבות החלשות); תמצאו שם קיצוץ בתקציב המדען הראשי (המסייע להקמת חברות, כולל בפריפריה); תמצאו שם קיצוץ בתקציב הפיתוח של המשטרה (האמורה לתת לכולנו ביטחון אישי); תמצאו שם החמרה בתנאים לדמי אבטלה (וברור מי מקבל אותם).

אני לא מצפה שהתקציב יהיה כולו גן של שושנים, ודאי לא כאשר הגרעון גדל וההסכמים הקואליציוניים מטילים אבן ריחיים של מיליארדי שקלים. אני כן מצפה ששר האוצר יסתכל לנו בעיניים ויאמר את האמת: אנחנו נותנים יותר כאן ונותנים פחות שם, יהיו מי שיקבלו ויהיו מי שיאבדו, יש סוכריות ויש גזירות. משה כחלון גם משקר לנו בפרצוף וגם חושב שכולנו מטומטמים. אז זהו, אדוני השר, שאנחנו לא.

אני מציע בכל לב לקרוא את מאמרו הנפלא של קלמן ליבסקינד במעריב, בעקבות ההשתלחות התקשורתית והציבורית במחנה הימין אחרי ההצתה הנפשעת בכפר דומא. קלמן מייחס את ההתקפות הגורפות, הגסות והכוזבות על הימין לאג'נדה פוליטית, ואין ספק שהוא צודק. אני חושב שצריך להוסיף עוד מרכיב: שקר מכוון.

הרי לפחות חלק מן הפרשנים והשדרים יודעים, שאפילו אם מישהו מהימין ביצע את המעשה הנורא הזה (וזה עדיין לא הוכח) – הרי שהוא אינו מייצג שום דבר שמתקרב למחנה כולו. הם הרי יודעים, שאיש כזה אינו מאפיין את הימין יותר מאשר פרחח מהיציע המזרחי בטדי מאפיין את הירושלמים. הם הרי יודעים, שאין שום דמיון בין הטרור היהודי המבוצע בידי פושעים יחידים (ושחייבים לעוקרו מן השורש), לבין הטרור הפלשתיני הזוכה לתמיכה רשמית של אבו מאזן ואנשיו. הם הרי יודעים, שכל ראשי מחנה הימין בכלל והמתנחלים בפרט מגנים בכל פה ובכל הזדמנות את המעשים הללו.

הם יודעים – ומשקרים במזיד. בדיוק כמו ששיקרו אחרי רצח רבין וסיפרו לנו על רבנים שהוציאו לו דין רודף. 20 שנה אחרי, אני מחכה לראות שיצביעו על רב אחד שעשה זאת. אין, לא היה ולא יהיה – אבל את השקר הזה ממשיכים לטפטף בכל הזדמנות. אלו הם שקרים של מי שהשתלטו על השיח התקשורתי והציבורי, כולל בערוצים ציבוריים, ואינם נותנים פתחון פה למישהו שחושב אחרת. אלו הם שקרים של מי שחושבים שהמדינה שייכת להם, ואינם מסוגלים להשלים עם תוצאות אחרות בבחירות. אלו הם שקרים של מי שמתיימרים להיות עיתונאים מקצועיים, ולמעשה הם תועמלנים נכלוליים.

במלון קראון פלאזה בים המלח התקלקל המיזוג בשיאו של גל החום בתחילת השבוע. האורחים סיפרו ל-ynet שאיש לא נתן להם מידע, לא הגישו להם אפילו מים וכמובן שלא הוצע להם לעבור למלונות שכנים. תגובתה הראשונית של הנהלת המלון שווה ציטוט מלא: "אכן ישנה תקלה במערכת מיזוג האוויר במלון. אנו מנסים לתקן אותה כמה שיותר מהר ובינתיים מעניקים לאורחים כל מה שניתן על-מנת להקל עליהם את השהייה. בעניין הפיצוי, הנהלת המלון תעשה מה שתמצא לנכון".

אני מאמין לכל מילה של האורחים ולא מאמין לאף מילה של ההנהלה, שלמעשה גם לא הכחישה את דברי האורחים: אין מידע, אין מים, אין חלופה, אין פיצוי. גם אחרי שהתקלה תוקנה, ההנהלה התהדרה במאמציה, תלתה את הבעיה במזג האוויר החם והודתה לאורחים על הסבלנות והסובלנות שגילו במהלך "חוסר הנעימות" (כלשונה) שנגרם להם.

אם לשבת ב-40 מעלות בים המלח בלי מזגן זה "חוסר נעימות", אני לא יודע מה פירוש "עינוי". אם מזג האוויר אשם, אני לא יודע למה זה קרה רק לקראון פלאזה. אם האורחים גילו "סבלנות וסובלנות", אזי הם מלאכי השרת. ושימו לב שגם אחרי האירוע, לא הציעו להם שום פיצוי. במילה אחת: בלופרים. בשלוש מילים: שומר נפשו ירחק.

תעשו לנו טובה, כל מי שקשורים לפרויקט המגלומני והמיותר הזה: תפסיקו לספר לנו שהוא יסתיים בשנת 2021. אתם הרי יודעים שזה לא יקרה. אתם הרי יודעים שעוד לא היה בישראל פרויקט ציבורי גדול שהסתיים בזמן. את נתב"ג 2000 חנכו בשנת 2004; את הרכבת המהירה לירושלים התחילו לסלול ב-2009 ואולי יסיימו ב-2016 (אגב: הקו הנוכחי נסלל בשלהי המאה ה-19 בתוך שנתיים); הרכבת הקלה בירושלים נחנכה בשנת 2011 באיחור של חמש שנים; קו הרכבת לאילת אושר ב-2012 ועד היום לא הונח אפילו אדן אחד; וכן הלאה וכן הלאה.

כולנו יודעים מה יקרה. יתנהל הליך משפטי על כל פיפס. יתגלו קשיים הנדסיים בלתי צפויים. יפרצו שביתות. אחד הספקים יפשוט את הרגל. חרדים יטענו שיש קברים באחת המנהרות. גשמים ושטפונות יעכבו את העבודות. המסילה שתגיע ממזרח תפספס בחמישה סנטימטרים את זו שתגיע ממערב. דיירים ובעלי עסקים יפגינו וישבשו את העבודה. בקיצור: אם הרכבת הקלה בתל אביב תתחיל לעבוד ב-2025 – נהיה מאושרים עד הגג.